1. דלקת פרקים
    אחת בנתניה והשנייה בקהיר, אבל לשתי הדרמות הישראליות שסיימו בשבוע החולף את דרכן - "שלומי 6" (הוט) ו"תחריר" (יס) - יש כמה דברים משותפים. שתיהן מציגות את התגלית התקופתית שון סופטי, שתיהן עשו אקשן ומתח עם פרקים קצרצרים יחסית, שתיהן קצת החווירו בהשוואה לפרקי הפתיחה החזקים (אבל ל"תחריר" יש יותר במה להתגאות) ונראה ששתיהן לא הכו גלים יוצאי דופן בקרב הצופים. ויש דבר אחד שמקשר כמעט בין כל התוצאות הללו, דבר שהוא גם המילה הלעוסה והמאוסה של העשור הקודם: הבינג'.

    עם שישה פרקים בלבד שמתרחשים כולם תוך 24 שעות, הקונספט של "תחריר" הוא כזה שהתחנן להעלאת כל הפרקים בבת אחת - כפי שבחברת הלוויין נוהגים לעשות מדי פעם, למשל עם "האחיות המוצלחות שלי", "אלף" ו"מי שמע על חווה ונאווה". כנ"ל לגבי "שלומי 6", שגם איתה מדובר בפורמט שהיה מועיל לה יותר מלסדרות אחרות: בגלל התפתלויות בעלילה שקשה עד בלתי אפשרי לזכור משבוע לשבוע, מי יודע אם העבריין התורן הוא משם, מ"פטריק", מ"ילד רע", מ"מגרש הרוסים" או מכולן ביחד. אבל שתיהן העדיפו להמר על שידור שבועי קלאסי כמו כל הסדרות האחרות, בתקווה להיות עוגן משמעותי בלוח השידורים הקולקטיבי (מספיק לראות איך זה מתממש אצל "הלוטוס הלבן" ו"ניתוק", אפילו כאן בישראל), והחטיאו את המטרות. מי שיגלה אותן ביום מן הימים ב-VOD, יזכה לצפות בשתי הסדרות האלה כפי שהמקרה הספציפי שלהן דרש. כי למרות שבחרו בשכל בפרקים מהודקים, כאלה שמגרדים את ה-40 דקות מלמטה, עבור שתי הסדרות האלה זה היה בגדר צעד ראשון בלבד.

    מה לראות?
    את "התבגרות" (נטפליקס), אחת ההפתעות המשמחות של התקופה שכבר הבטיחה את מקומה בסיכומי השנה. על פניו מדובר בעוד דרמה בריטית ומשפחתית, הפעם על נער בן 13 שנעצר בחשד לרצח - אבל כל אחד מארבעת הפרקים צולם בשוט אחד בלבד, והם מגובים בתסריט שמבטיח שיזכרו אותה לא רק בגלל הגימיק המפואר. לביקורת המלאה.
  2. התפוח לא נופל
    היא יכולה ואף אמורה להימשך לפחות לעוד עונה-שתיים, וגם לזו הנוכחית יש עוד פרק אחד, אבל כבר עכשיו אפשר לקבוע די בביטחון: "ניתוק" (אפל TV פלוס) חצתה את רוביקון המסתורין של עצמה. עונת ההמשך של סדרת המופת התחילה מושלם, דעכה מעט באמצע, סחפה עם קלאסיקה מיידית בפרק השביעי וביאסה עם פרק שמיני מקרטע - אבל בכל אחד מהשלבים האלה היא התקדמה באופן אחראי על גבי העלילה שטוותה, בעודה מבהירה שמפח נפש מסוג "אבודים" לא יהיה כאן. והסדרה ראויה לשבחים על כך דווקא עכשיו, בעיצומה של עונה מורכבת בהרבה (עם כמות כפולה של דמויות, כולל התעמקות בחיצוניים של הפנימיים) ורגע לפני פרק סיום שיכול לגלות עוד יותר לקהל.

    הנה כמה מהדברים ש"ניתוק" הסבירה העונה על התעלומות הגדולות והקטנות שלה, נסו ליהנות מהעובדות האלה במידה שווה: כבר יותר ברור מה עושים בלומון, או לפחות בחטיבה שמטפלת בג'מה; גורלה של ג'מה ברור אף הוא, ונותר רק לוודא סופית איך היא הגיעה לשם; אותם גילויים עליה גם מסבירים מה ככל הנראה עומד מאחורי קוריוז העיזים; וסיפור הרקע של גברת קובל נתפר הרמטית, כשלצד הפרק התשיעי הוא מסביר מה בדיוק הקטע של מיס הואנג הצעירה והביזארית. זה הספק מרשים, כזה שלמען האמת לא משאיר הרבה סוגיות בלתי פתורות - בטח אם יוצאים מנקודת הנחה ששאלת "מה הקטע עם המספרים" תקבל תשובה רק באקורד הסיום של המסע כולו. ואומנם ממש לא היה צריך את כל המידע הנוסף הזה בשביל להתענג מ"ניתוק", סדרה שבה חוסר הוודאות היא לא באג אלא פיצ'ר, אבל מרגיע לדעת שכל המידעים האלה מנוהלים ומתוזמנים היטב. בקצב הזה, הסדרה ששברה שיאי צפייה עבור אפל מסוגלת לשבור שיאים בכל אספקט אפשרי אחר.
    פריים אחד למזכרת
    צופי "הלוטוס הלבן" (יס, הוט וסלקום) כבר יודעים מה קרה שנייה לפני זה. ואם לא, אז הנה.

  3. להיות איתה
    לפני, אחרי ובמהלך התוכנית הראשונה של "ריאיון מיוחד" (קשת 12), השיח ברשתות ובשיחות הברזייה התמקד בעיקר בשניים מבעלי התפקידים בה: או המרואיין המפורסם - במקרה הזה חנן בן ארי, בשבועות הבאים יהיו אלה דני קושמרו, קרן פלס ושלמה ארצי - והאופן שבו מי שנמנע בדרך כלל מיחסי ציבור שכאלה יכול להרוויח אך גם להפסיד מהמעמד; או המראיינים שעל הספקטרום האוטיסטי, כולל סוגיות כבדות משקל הנוגעות לשילובם של מי שלא באמת משתלבים כיום במסך. אבל בינו לבינם, בתפקיד מלאכותי רק למראית עין, ישנה רותם סלע. ואם בשלב הפרומואים עוד אפשר היה לשאול "למה צריך אותה שם", כעת התשובה ברורה.

    הפורמט הבינלאומי שעליו מבוססת "ריאיון מיוחד", שנולד בצרפת ונדד מאז לאוסטרליה ובריטניה, אומנם נברא לפני שנתיים וחצי בלבד - אך עדיין יש לו נהלים ברורים. החוקים הבסיסיים נוגעים לעצם הפלטפורמה שבה מראיינים על הספקטרום פוגשים סלבריטאים, ומעבר להם יש גם את עניין הצילום בחלל מואר, את השקיפות המוחלטת שבה אפילו הצלמים נוכחים בפריים, וכן את תפקיד המנטור-מגיש שסלע מאיישת כאן. אבל כאישה כל כך מפורסמת בעצמה, וכמי שבאה ללא רקע עיתונאי אמיתי (עם כל הכבוד לקריירת השטח אצל גיא פינס), סלע היא לא באמת מנטורית ולא באמת מגישה. היא שוברת קרח. ובפורמט כמו זה, שבו המעמד יכול להלחיץ את המראיינים או להביך את המרואיינים, הקסם האישי של אחת הנשים הכי אהובות בישראל מתגלה כמרכיב שאי אפשר בלעדיו.

    החיוניות של סלע ב"ריאיון מיוחד" - הן כפונקציה טכנית והן כבת האדם הסבלנית והסובלנית שהיא - ניכרת ברגעים שלכאורה קל לפספס, שייתכן שהיא עצמה אפילו ניסתה להסתיר, אבל המצלמות מתמקדות בהם מסיבה ברורה. סימון "היית מעולה" עם השפתיים למראיין נבוך, תשומת לב מיידית למשתתפת שמתקשה עם הרעש, אתנחתא קומית מתוזמנת היטב אחרי שאלת בוקס בבטן על הפלות לעוברים עם סיכוי לאוטיזם. בין הטאלנט שפתאום מספר איך הפסיק לשמור נגיעה, למראיינים שמקבלים את הבמה שכל כך השתוקקו לה, הצלע השלישית במשולש מרוויחה מהעסק הזה בדרכה. והאנושיות הטהורה של כל אחד מעוגני "ריאיון מיוחד", שמובאת כאן ברמות הגבוהות ביותר שלה, הופכת אותה לצפייה מזככת, לפיל-ורי-גוד טי-וי. ממש כמו הפרקים המוצלחים של "סליחה על השאלה", או מפגשי הקשישים והילדים ב"80 וארבע". כי למרות שגם לגרסאות האחרות של הפורמט יש איזשהו מנחה או מנטור, ב"ריאיון מיוחד" התפקיד של סלע הוא מיוחד במיוחד.
    בשבוע הבא
    אמנדה סייפריד מובילה את דרמת המתח "נהר ארוך בוהק", שחלק מפרקיה בוימו על ידי הגר בן-אשר הישראלית (יס, 16.3); רגע לפני הדחת ראש השב"כ האמיתי, ראש שב"כ בדיוני עומד במוקד "הראש" עם יהודה לוי (קשת 12, 17.3); עונה שלישית ל"שבאבניקים" האהובה, שבין המצטרפים אליה נמצאים מיה לנדסמן, קרן מור ושולי רנד (הוט, כנ"ל); שש שנים אחרי שקעקע - בצדק - את תדמיתו של כוכב הפופ כפי שאף דוקו לא הצליח, הסרט "לעזוב את נוורלנד 2: לשרוד את מייקל ג'קסון" ממשיך מהמקום שבו עצר (יס, 19.3); בית החרושת של שונדה ריימס מציג את "המעון", תעלומת רצח קומית המתרחשת בין מסדרונות הבית הלבן (נטפליקס, 20.3). ופרק סיום העונה של "ניתוק" (אפל TV פלוס, 21.3).
    צילום אופק פסח: מתוך "שלומי 6", הוט / צילום אדם סקוט ושרה בוק: מתוך "ניתוק", אפל TV פלוס / צילום ג'ייסון אייזקס: מתוך "הלוטוס הלבן", יס, הוט וסלקום