1. אין פרס, יש תנחומים
    מעט הכותרות שקיבלה השבוע הכרזת המועמדים לטקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה הלכו, ובצדק, להתעלמות המכוערת מערוץ 14 בהחלטה להעניק פרס מיוחד לכתבי הדרום והצפון השונים על פועלם במלחמה. התירוצים היו מביכים (אומנם ב-14 לא משתפים פעולה עם האקדמיה, אבל אמרתם שזה פרס "מיוחד") ומסריחים מפוליטיקה, והתקפלות מהירה של האקדמיה הוכיחה עד כמה הפיאסקו הזה נוהל גרוע. בכל מקרה, היעדר סערה מתמשכת פינה זמן להתמקד בחלק בלתי נפרד מכל הכרזת מועמדים: השמות שלא נכנסו לרשימה, והיו צריכים להיות בה. או במילים אחרות: מועמדויות שהח"מ, חבר אקדמיה, תמך בהן בעצמו ולמרבה הצער לא זכו להכרה.

    תמוהה עד מרתיחה העובדה שבין חמש הסדרות המועמדות לפרס סדרת הדרמה - שאליה סופחה הפעם הדרמה היומית "מלכת היופי של ירושלים" - לא נמצא מקום ל"משמר הגבול" (הוט) שהייתה אדירה, אקטואלית ודי בעלת באזז. מקוממת עוד יותר היעדרותו של מני יעיש, במאי האקשן הטוב בישראל שהבריק בכל פרק שלה, מהקטגוריה המקבילה. "משמר הגבול" לפחות זכתה להכרה נרחבת בקטגוריות המשחק, שם בלטו בהיעדרם ליעוז לוי מ"מלאך משחית" (כאן 11), שלומי יפרח מ"השוטרים" (קשת 12) ודניאל סטיופין (שכן מועמד על "קופה ראשית") מ"סובייצקה" (כאן 11). ישנה גם ההתעלמות ההיסטורית מ"האח הגדול" (רשת 13), שלכל הפחות הייתה ראויה לאזכור בקטגוריות הניהול האומנותי והליהוק (כי סתיו קצין), וחבל אפילו על טובי הוכשטיין, הצלם של "איסט סייד" (כאן 11) שעשה בה פלאים. במקרה של "קורדרוי" (הוט), שנעדרת מהרשימות כמעט לגמרי, ההתעלמות דווקא תקינה לחלוטין.

    מה לראות?
    את "בעיית שלושת הגופים" (נטפליקס), הסדרה שכל העולם עומד לדבר עליה בשבועות הקרובים - למקרה שהתואר "הסדרה החדשה של יוצרי 'משחקי הכס'" לא הסגיר את זה. העיבוד הטלוויזיוני התורן של דיוויד בניוף וד. ב. וייס לאפוס מד"ב ספרותי דווקא שומר על מודרניות מסוימת, אבל גם לא מהסס להתפשט מעבר למרחב והזמן. ברגעים שבהם זה מצליח, התוצאה לא פחות ממרהיבה. לביקורת המלאה.
  2. צו הדקה
    זה היה עוד שבוע מכריע, או קריטי, או איך שלא יקראו הפעם למגעים מול חמאס. גם בסופו נותרו 134 חטופות וחטופים בעזה. תכף הם מציינים שם חצי שנה, מתקרבים בצעדי ענק מחרידים לעשירית מהזמן שגלעד שליט העביר בשבי. ובעוד שכל, אבל כל, צעד מחאה של המשפחות עצמן הוא לגיטימי ומיותר להעביר עליו ביקורת - כן קרו כמה דברים מעניינים בזרוע המקצועית של המטה להחזרת החטופים הנעדרים. בין אם מדובר בעזיבתו של עוד ראש מטה, הפעם בטענה המוזרה ש"המטרה הושגה", ובין אם מדובר בקמפיין שהוביל למהדורות המרכזיות ששודרו בימים האחרונים.

    היו למטה החטופים צעדים תקשורתיים בולטים יותר מאשר הקמפיין הזה, שבו נשלח מראיין עם מיקרופון (מקושט במגן דוד) לשוק מחנה יהודה כדי לשאול אזרחים דתיים על החשיבות של פדיון שבויים. אבל הבחירה לשבץ אותו דווקא בדקה שלפני המהדורות, משבצת שלרוב שמורה להנחיות קורונה או רפורמות בתעריפי התחב"צ, מעלה כמה שאלות: אם כל התשדיר עוסק בהושטת יד לצד השני, לכאורה כדי להוכיח שגם שומרי מסורת תומכים בהשבת החטופים (או לפחות אמורים), האם באמת יש פה צדדים? אולי המרואיין שמבהיר ש"אין פה ימין ואין פה שמאל" דווקא מגזים? ובעיקר - למי נועד הקמפיין הזה? כי אם זה בשביל שכנוע, כנראה שכן קיימת מחלוקת שצריך לדון בה. ואם זה נטו בשביל שמירת הנושא במודעות, אסור לחברות החדשות לתת לחטופים להיות אלה שמובילים למהדורה המרכזית. כל עוד הם שם, הם צריכים לפתוח אותה.
    פריים אחד למזכרת
    מיה בן צבי    , שצופי "מאסטר שף" ההיסטוריים יזכרו מהעונה השלישית ששודרה אי שם ב-2012, מתארחת לרגע בפרק המלחמה של הדוקו "חדר מיון: חיות" (יס).

  3. על מיטת הטיפולים
    בכל שבוע, בימים שני ושלישי ב-22:30, משודרת סדרת הדוקו הממכרת והקצת מציצנית "טיפול זוגי" (כאן 11). זה מידע שהכרחי להזכיר לא רק בגלל שהיא מומלצת, אלא גם בגלל שהשם "טיפול זוגי" הולך ונהיה פחות ופחות רלוונטי: השבוע הסתיים כשלא ברור אם שרה ונתנאל הם עדיין זוג, אחרי סשן אינטנסיבי שעורר רצון לצעוק על המסך שיתנו לעצמם עוד צ'אנס, והשיחות המרכזיות של השבוע חיזקו את החשד ש"טיפול זוגי" בכלל הפכה ל"טיפול מיני". זה כמובן רלוונטי לא פחות, ונעשה בהלימה עם הרקע המקצועי של המטפלת החדשה שרי אופיר לביא, אבל זה גם מספק דיונים אינטימיים שבקושי נראים על המסך. בטח לא בתאגיד, בטח לא ב-22:30.

    הליהוק העונתי של "טיפול זוגי" אומנם הלך לכיוונים רחוקים יותר - גבר נכה, לסביות, זוג דתי - אבל הדיונים הם עדיין אותם דיונים שאי אפשר להסיר מהם את המבט, ציורי רורשאך טלוויזיוניים שכל זוג יכול למצוא בהם נקודה כלשהי להיאחז בה. ולמרות שכל המשתתפים נוקטים באומץ לא מובן מאליו עם עצם החשיפה, השבוע האחרון היה מרגש בעיקר בגלל ספיר ואורפז: זוג צעיר שהפך לאחרונה להורים, הוא רק בן 24. ניכר שגם הם היו נבוכים מהעיסוק בחיי המין שלהם (או היעדרם) כשהם מצולמים ב-360 מעלות, יעידו על כך הניסיונות ללכת מסביב למילת ה-ס' בעזרת "פארק שעשועים", "שלוש אותיות" וכמובן "אינטימיות". ובכל זאת הם עשו את זה, כולל ירידה לרזולוציות הכי ספציפיות שיש ויכולת ביטוי שאין דברים כאלה.

    על אף הרצון בטובתם של כל משתתפי "טיפול זוגי" לדורותיה, בכל זאת יש דבר מה שונה במקרה של ספיר ואורפז: המשקעים לא עמוקים, כיאה לזוג צעיר ומבולבל, ואין שום אפשרות "לתפוס צד" - כי אין צד. זה הופך אותם לזוג שההתגייסות החד-צדדית עבורו היא הכי קלה בעולם. היעדר המחלוקות בלט בעיקר בטיפול הפרטני של אורפז ששודר השבוע, מונולוג טלוויזיוני נוגע ללב שחובה להתעכב עליו. הצעיר שרק התחיל לטעום מהעולם פתאום מצא את עצמו מול "מבצעים על נוטרילון", ומסביר ש"יש דם בשלשול, אין דם בשלשול, זה כל מה שאני עוסק בו". וכאילו שההיחשפות בפומבי שלו לא הייתה חריגה מלכתחילה, בגיל שבו "חשיפה בפומבי" היא לרוב אודישן לריאליטי טראש, ישנו גם הגמגום שמעמיס עליו ברגעים הנרגשים ביותר, תוצאה של התעללות שעבר בעבר. אלה הופכים את אורפז לדמות יוצאת דופן בנוף הטלוויזיוני הנוכחי, לא משנה מאיזו זווית מסתכלים עליה. ובכלל לא מדובר בדמות, אלא בבחור אמיץ שעד לאחרונה עוד היה נער, ושמוכן לעבור תהליך לא פשוט בשביל לשמור על הזוגיות עם אשתו המיוחדת במינה. מזל שהם אוהבים אחד את השנייה כמו שהצופים אוהבים אותם בחזרה.
    בשבוע הבא
    המתנה של שנים מגיעה לסיומה עם עליית "ברלין בלוז" - הקאמבק הטלוויזיוני של דנה אידיסיס, יוצרת סדרת המופת "על הספקטרום" (יס, 27.3); מכל המקומות בעולם, סיפורו של משה רבנו מקבל עיבוד למסך הקטן בדוקו-דרמה "התורה כולה: סיפורו של משה" דווקא בחסות טורקיה (נטפליקס, כנ"ל); והשחקנית לואיזה הרלנד, שצופי "נערות דרי" ודאי יזכרו בתור אורלה, מובילה דרמת הרפתקאות היסטורית בשם "נל העריקה" (דיסני+, 29.3).
    צילום שלום מיכאלשווילי: מתוך "משמר הגבול", הוט / צילום מטה המשפחות: מתוך הקמפיין של המטה להחזרת החטופים הנעדרים / צילום מיה בן צבי: מתוך "חדר מיון: חיות", יס