1. אין רוצחים בבניין
    למרות שהרשימה, אפילו הפציצה, בנתוני הרייטינג, "אבירם כץ" (כאן 11) שהסתיימה השבוע לא באמת הפכה לשיחת השעה. ודווקא היו לה הרבה סיבות להיות הסדרה הקצרה הכי מצליחה כאן מאז "המפקדת" ו"חזרות" - רכיבה מספיק מקורית על טרנד תעלומות הרצח, קאסט עשיר שאפשר להתעסק בו במשך שעות, ובעיקר דנה מודן אחת, מהיוצרות הבודדות בתעשייה הישראלית שמביאות קהל רק על סמך שמן. אבל כנראה שההמונים מתקשים להתחבר לסדרה קטנה למדי שחוגגת את היותה כזאת, בטח כשעולם הספרות הוא חלק כל כך משמעותי ממנה. לכן היה משמח, גם אם לא לגמרי מפתיע, לגלות השבוע שבתאגיד שוקלים סדרת בת שתעסוק בצמד החוקרים לינדה (מודן) ואלי (יניב ביטון). זו הבעת אמון חשובה בחזון של מודן, תוך הבנה שלא כל הדברים הטובים צריכים להמשיך לעונה שנייה "רגילה".

    הסוף של "אבירם כץ" הוא ההגדרה המילונית לאנטי-קליימקס: אבירם (יחזקאל לזרוב הנהדר) ואלישבע (הגר בן-אשר הנפלאה) משתחררים ממעצר כי הם כבר לא חשודים ברצח - ותיק הרצח נסגר כי לא באמת היה רצח. זה פינה את הדקות האחרונות של העונה (וכאמור, כנראה שגם של הסדרה בגרסתה הנוכחית) לעיסוק רחב יותר בעולמות היצירה, החיקוי והמשברים האישיים, שהתבטא היטב ברשימה הבלתי נגמרת של אנשים שגרתיים שנקרו בדרכו של אבירם וחצי-ביקשו חצי-דרשו ממנו לקרוא את מה שהם כתבו. אבל במקום להרגיש כמו בלון שהוציאו ממנו את האוויר, "אבירם כץ" דווקא הרגישה שלמה ברגע שבו הורידה את ה"בלשית" מה"קומדיה בלשית". חבל שלא כל הסדרות יודעות להסתיים ככה, ומזל שהדמות הכי טובה ומצחיקה בסדרה, זו שמודן מגלמת הרחק מאזור הנוחות האישי שלה, היא זו שתמשיך איתנו הלאה. אחת היוצרות הטובות בישראל היא גם שחקנית לא רעה בכלל.

    מה לראות?
    את "שלום, מחר!" (אפל TV פלוס), בתנאי שתתאמו ציפיות לפני: זו דרמה-קומית רטרו-עתידנית שהיא גם אסתטית מאוד, גם יצירתית מאוד וגם מושקעת מאוד. מה היא לא? עמוקה, מפתיעה או מסעירה במיוחד. אין הרבה סדרות ששווה לראות רק בשביל הקונספט שלהן, אבל היא היוצאת מן הכלל. ואם כבר דברים יוצאים מן הכלל, בילי קרודופ הוא באמת מהשחקנים הטובים ביותר של ימינו, גם אם זה לא לגמרי ניכר כאן. לביקורת המלאה.

  2. הסגנים של נטשה
    שלב האיחוד של "הישרדות" (רשת 13) הוא תמיד אירוע מרגיע: רוב המודחים המתבקשים כבר בחוץ, משימת המכירה הפומבית (החלק הטוב ביותר בפורמט) בדרך - ואפשר אפילו לראות באופק את חופשת הפסח שתגיע מיד אחרי הגמר, כיאה לתוכנית שכל עונה שלה נמשכת חצי שנה. זה גם שלב שבו הימורי הזוכים נהיים קצת יותר פשוטים, כי הספקנו להבין מי משחק חזק מדי ולא יתוגמל על ידי המושבעים (דורין דותן, גיא רוזן) ומי יכול לזכות בחסינויות עד מחר, אבל לא יגיע לשום גמר אם לא יהיה פחות תמים (סהר כהן, טל מורד). אז מי יהיה השורד האחרון, בהנחה הסבירה שאלית מוסאיוף או גיא שיקר שחזר השבוע למשחק יתקשו להתקדם מעבר לעוד כמה הדחות? נשארנו עם מעט מאוד אופציות.

    מאיה קיי אומנם מפתיעה לטובה וסודקת מדי פרק את הטייפקאסט של עצמה, אבל קשה לראות את המושבעים מתיישרים מאחוריה אם וכאשר תגיע לגמר. גם קייסי זפטה, הדבר הכי טוב בעונה לא רעה בכלל, מקפידה לפעול כסוכנת חופשית שלא מהססת לבגוד בבעלי הברית שלה וכנראה עוד תשלם על כך. בין הסיפור האישי המרגש, העובדה שאמא לשישה בהחלט יכולה להיעזר במיליון שקלים, וכל השיח סביב יחסיה עם טל שצף השבוע בתוכנית ומחוץ לה - גל רובין מסתמנת כדמות הראשית האולטימטיבית, תפקיד שהרבה פעמים מיתרגם לתואר השורדת האחרונה. רק שיש עוד שניים שאסור להתעלם מהם: אבירן שמואל, חביב הקהל קלאסי שיכול לעשות את הטילטיל, אם כי נכון לעכשיו עדיין פסיבי מדי במשחק, ובעיקר נטשה חליל, הפתעת השנה ואישה שיחד עם קייסי הופכת כל פרק של "הישרדות" לחוויה. האנקדוטות האישיות (מהמגבלה הפיזית ביד עד להתאסלמות) הופכות את נטשה לדמות עמוקה, והיכולות הפיזיות המרשימות והסירוב להשלים עם הנחיתות האסטרטגית שלה כבר הופכות אותה לדמות עגולה. לצד כל ההימורים המתבקשים האחרים, נדמה שהיא המתבקשת מכולם. וזה מעולה, כי בעונה שמורכבת מנשים חזקות וגברים שהם על תקן ניצבים, אין ראויה ממנה.

    ציטוט אחד למזכרת
    "לא יודעת מה הקטע עם טל, אני מרגישה כמו ילדה בת 16", אותה מאיה קיי על אותו טל מורד באותה "הישרדות" (רשת 13). היא הייתה בת 20 במהלך הצילומים, כן?
  3. מעקב "מחוברים": השבוע הראשון
    דנה ספקטור, אישה עם אבחנות יפות, עלתה השבוע לרדיו ואמרה דבר מעניין על העונה העשירית של "מחוברים" (הוט), הדוקו-ריאליטי שנברא עבורה והפך ללהיט: כל המשתתפים בה עסוקים במציאת הזווית הנכונה לסלפי. ההערה הזאת היא בול בפוני גם בנוגע לעונה עצמה שיצאה לדרך, אבל גם בנוגע לדור הסלבריטאים הנוכחי, זה ש"מחוברים" שואפת לייצג כהלכה בכל אחת מהמהדורות האחרונות שלה. קלישאת ה"איך לחדש עם דוקו-ריאליטי בעידן הסטורי" נוכחת מאי פעם, ונראה שהרצון לספק דרמה ממכרת ומפתיעה גורם לערבוב מסוים בין הפקת התוכנית למשתתפים בה. קצת כמו סופר נני בשעתה, "מחוברים" רק הסתכלה בסיבובים הראשונים שלה. היום היא כבר שותפה פעילה בתוכן, בעודה מנסה לספר סיפור מסודר.

    שלא יובן אחרת, עונת העשור של "מחוברים" מסתמנת כעוד פיסת טלוויזיה מרתקת וראויה מבית הז'אנר. אבל היא גם לא ה"מחוברים" המקורית, זו שהרשתה לעצמה להתעסק עם אנונימיים והובלה מאחורי הקלעים על ידי טיטאן כמו דורון צברי. איך ייראה העשור הבא שלה? כנראה שיותר נוצץ ומיינסטרימי, עם עוד פלסטיק קוד-קופון-י שיימכר לנו במסווה של תוכן אותנטי. 18 שנים חלפו מאז שאינס מ"הדוגמניות" שאלה בדמעות "מה זה אותנטי?", והתשובה של "מחוברים" 2023 ברורה: אותנטי זה בכי. אנשים באים לטלוויזיה בשביל לצרוך את הסלבס שהם מכירים היטב מהרשתות החברתיות, ודמי הרצינות שהם משלמים כאן הם דמעות וטרגדיות. האמון והאהבה הם ברי השגה, רק תיישרו את המצלמה לפני שאתם מתייפחים מולה.

    הטרגדיה של יעל שלביה היא היחסים עם המשפחה המסורתית והסיקור התקשורתי הפולשני, בעודה עוברת מבן זוג אחד לאחר (כולל עריכה מהירה מאוד, אם כבר מדברים על זה. חודשיים מלאים כווצו לעשר דקות של תוכן). הטרגדיה של קרן פלס היא הבהלה הרפואית, הטרגדיה של הדר מרקס היא הגירושים הטריים, הטרגדיה של אורנה בנאי היא הקשר עם ההורים שעדיין מתקשים לקבל אותה, או "לאשר אותה", כפי שהיא מיטיבה להגדיר. מיקי בוגנים, לפחות על פניו, דווקא נהנה מהבדידות שלו, אפילו כשזו נופלת עליו בערב החג. המלוהק הכי מעניין בעונה הזאת (לא, זאת לא שלביה) יוצר רושם של אופטימיות - אם כי אי אפשר שלא לראות את הפצע המדמם מתחת לאיפור שעל פניו. רק אורי ששון נראה יחסית בסדר, אבל גם איתו אנחנו יודעים על הפרישה מג'ודו שעוד תגיע. כל אלה יתאגדו בטח לכדי סיום חיובי ואופטימי, עם אמירות מתישות על "מסע" ו"תהליך", כשברקע מתנגן איזה שיר של עידן רייכל או חנן בן ארי. עד אז צפויה לנו דרך ארוכה, ולא בלתי מעניינת, שבמהלכה תתנהל תחרות סמויה בין המשתתפים על הנגישות, על אהבת הצופים. "כוכבים, הם ממש כמונו!", יבקשו מאיתנו לקרוא בסוף כל פרק, בתקווה שלא נשים לב לטביעות האצבע הדביקות של העורכים שחיפשו את הכותרת והכוכבים שחיפשו את תשומת הלב. כי הכאב שלהם אותנטי, כמו של כל אדם ממוצע אחר. רק התיעוד שלו מסתבך עם זה.
    בשבוע הבא
    יהודה לוי, איש שלא חסרה לו תעסוקה כרגע, מגיע למזרח ירושלים ב"איסט סייד" (כאן 11, 19.2); "פליישמן בצרות", אחת הסדרות המדוברות והיהודיות ביותר של השנה, נוחתת בישראל (דיסני+, 22.2); הריאליטי "אחוזת המילפיות" משדך בין המילפיות לבנים של האחרות (דיסקברי+, 23.2); ענקית הדוקו נילי טל חוזרת עם הסיפור על "אהובתו של שודד השעונים" (יס, כנ"ל); וכריסטוף וולץ מגלם בוס מהגיהינום בקומדיית המתח "היועץ" (אמזון פריים, 24.2).
    צילום דנה מודן: מתוך "אבירם כץ", כאן 11 / צילום בילי קרודופ: מתוך "שלום, מחר!", אפל TV פלוס / צילום אבירן שמואל, נטשה חליל וגל רובין: מתוך "הישרדות", רשת 13