1. ניצחון האור והחושך
    עכשיו, אחרי סיום העונה של "האח הגדול" (רשת 13) והזוכה הכל כך מקומם שנבחר, סוף סוף אפשר להסתכל אחורה על כולה ולהבין מה היה הנרטיב השולט בה. והנרטיב הזה, כפי שכבר נחשד כאן בעבר, הוא "אם אלה הגברים שיש לישראל להציע, לא ברור מה סטרייטיות אמורות לעשות כאן". די והותר טקסטים נכתבו כבר השבוע על הענקת המיליון לדייר הבריון והאובססיבי אור בן דוד - אבל אם עוד אפשר היה לחשוב שאנשים קצת הגזימו, או שהוא עצמו לפחות יכיל את ההערות, הגיע פרק פגישת המחזור ואיתו רמות היתממות ששמורות רק לראש הממשלה הישראלי.

    "אני לא חושב שהייתי איום", הודיע הזוכה למנחים (שדווקא הקשו עליו היטב) רגע אחרי ששני דיירים הסבירו למה הרגישו מאוימים על ידו במשך עונה שלמה. משם הוא המשיך לטיקט ה"הכי קל לקחת את אור ולשים אותו במקום הזה", עד שאחת מקורבנותיו העירה בצדק שאולי הוא פשוט היה "במקום הזה" מלכתחילה. אור גם עקץ דייר שלפני 24 שעות גילה שבן דודו נפל בעזה על כך שעוד לא "פרגן לו", הרוויח משתיקתם של כמה פחדנים שהקיפו אותו, אמר ש"מתנהלת נגדי בחוץ סוג של דעה" (מה?) - ובעיקר הוכיח שאם עבר איזשהו תהליך בעונה הזאת, זה מלהיות בריון ללהיות בריון עם מיליון שקלים ותמיכה של הקהל. למרות הרושם שהניצחון של אור היה ניצחון הבריונות, פרק האיחוד הזה הוכיח שמדובר בכלל בניצחון השקר. די הגיוני בהתחשב בעובדה שעברנו עונה שלמה שבה מול כל עדות לתוקפנות שלו הוא עוד היה זה שנפגע. ואולי הזכייה הזאת היא בדיוק מה שישראל זקוקה לו: תעודת עניות על האטימות הכרונית שלה.

    מה לראות?
    את "החיים הם תקופה קשה" (קשת 12), אם רק תצליחו לעמוד בקצב של חנוך דאום. ביושבו כיוצר ובגילומו את עצמו, דאום הופך את הספר שלו ואת חייו לקומדיה על הנושאים שמעסיקים את דתיי הרצף מסוגו - ולא משנה כמה הוא מדבר (הרבה) וכמה זה מהר (מאוד) ועד כמה הוא עסוק בעצמו (תמיד), הממזריות שלו תמיד הייתה דבר שקשה לסרב לו. לביקורת המלאה.
  2. השלישי לוקח
    עוד פרק אחד נותר עד סיום העונה השלישית של "התעשייה", עדיין המועמדת המובילה לתואר "הסדרה הכי טובה שלא מספיק אנשים צופים בה". זו גם לא תהיה העונה האחרונה, והבשורה הזאת אמורה לשמח את הצופים אבל להדאיג את הסוכנים של חברי הקאסט: בעוד שכוכבי "אופוריה" כבר פרצו והתפוצצו באופן שיקשה עד מאוד לכנס אותם שוב לסיבוב נוסף, אלה של "התעשייה" בקושי פוזלים החוצה בין עונה לעונה ומתקשים לבסס את עצמם בתור כוחות משמעותיים בתעשיית המשחק. בעצם, אולי חוץ ממישהו אחד.

    בעונה הראשונה של "התעשייה" לא היה ספק מי הגיבורה שלה: הארפר בגילומה של מיהאלה, שלמרות תפקידים ב"מראה שחורה" וסרטים של A24 ונטפליקס נדמה שפספסה את הרגע שלה. העונה אפילו לצופי "התעשייה" לא באמת אכפת ממה שקורה עם הארפר, וברור שגם היוצרים די מיצו אותה. העונה השנייה הייתה העונה של יסמין (מריסה אבלה), תפקיד של פעם בחיים שמתגלה ככלוב זהב שקשה להמריא בלעדיו, כפי שהוכיח הניסיון הכושל שלה בתור איימי וויינהאוס. והעונה הזאת, בדיעבד אולי כל הסדרה, היא יותר ויותר המופע של הארי לוטי התותח בתפקיד רוברט. איזו דמות, איזה שחקן, איזו דרך הוא עשה מאז הסצינה המוטרפת ההיא עם יסמין מול המראה ואיזה לחץ לקראת התפקיד הגדול הבא שלו בסרט ההמשך של "ג'וקר". בין סיום העונה לעליית הסרט, השבוע הבא יהיה שבוע קריטי מאוד לקריירה של לוטי הכובש. והמשך הדרך של "התעשייה" יושפע באופן ישיר מזה.
    פריים אחד למזכרת
    כמויות לא סבירות של ביזאר נצפו השבוע בערוץ i24NEWS: "זלמן הלפרין" שהוא למעשה זלמן אלפרון, פאנל אקטואליה בהשתתפות כוכבת "אסתי המכוערת" - וגם, אולי בעיקר, דיווח על הכטב"ם האילתי מפי דניאל רוט-אבנרי וצמות שהיא עשתה בטיילת.

  3. שם המשחק
    זה לא בדיוק דבר שאפשר למדוד, אבל מרגיש שבשבוע האחרון מגישי החדשות ציינו באופן מעט יותר בולט את 101 החטופים בפתח מהדורותיהם לפני שהתפנו לענייני לבנון והצפון. וזה קורה לא כי הם תמיד פתחו איתם, ולא כי חלו התפתחויות משמעותיות בנושא בניגוד לשבועות הקודמים - אלא כי אם הם לא היו מזכירים אותם אז, כנראה שלא היו מציינים אותם בכלל. ובנסיבות כאלה, המקרה של איתי רגב הוא כזה שלא חסרות סיבות להתעכב עליו.

    כאילו היו חסרות הוכחות להילוך המהיר בהגזמה של ציר הזמן הישראלי, בשבוע שבו הסרט על שחרורם של רגב ואחותו משבי חמאס רק מגיע לטקס האמי הבינלאומי - רגב עצמו כבר פודה את דמי הפרסום עם הפיכתו לסמי-אליל נוער. זה קורה ב"יונייטד היי" (הוט), סדרת צעירים חדשה על בני שגרירים מיוחסים בכיכובם של מיוחסים אחרים: כיאה לתוצר בהפקת סוכנות ADD יש בה נציגות מנדטורית למישהו ממשפחת גולן, ואת אמיר בנאי הנהדר, ובעיקר את כוכבת הנוער שירה לוי שהיא במקרה לגמרי האחיינית של הבעלים וכנראה שאסור להרים שם איזושהי הפקה בלי ללהק אותה אליה. בכל אופן, גם איתי רגב שם, בתפקיד שיהיה מאוד נדיב לכנות אותו "תפקיד משחק". מדובר בשורות תסריט ספורות ומנותקות מרוב ההתרחשויות העלילתיות, והן מדוקלמות באופן הולם לסדרת נוער כמו אצל כל יתר המשתתפים בה.

    אבל גם אם רגב מעוניין לשחק ולהתפרסם, לפחות בינתיים העניין הוא לא מה שהוא עושה עם הליהוק אלא הליהוק עצמו - ששם את ה"סטאנט" ב"סטאנט קאסטינג". וזה קורה כרגע הן בעולם המשחק והן בריאליטי: במקביל לעליית "יונייטד היי" הודיעו בהפקת "מחוברים" (הוט) כי לרגל 7 באוקטובר ישדרו פרק מיוחד העוסק בחטופה המשוחררת מייה שם, שאליה התלווה הצלם זיו קורן. אותה שם אף הגיעה לצד קורן להשקת עונת המלחמה החדשה, התראיינה לעמודי הבידור השונים וסיפקה יחסי ציבור מעולים להפקה ולעצמה. שוב, זכותם. כי למרות שמה שרגב ושם עושים בתקופה האחרונה מרגיש לכל הפחות מוזר, השבוע החולף הוכיח שאנחנו חייבים להם בענק.

    ההגעה לאירועים מתוקשרים והסיקור על הזוגיות החדשה שלו מעוררים תחושה שבניגוד לחטופים רבים אחרים, רגב דווקא מעוניין שמערכת היחסים שלו עם הציבור הישראלי תהיה דו-סטרית. אפשר לחוש מבוכה מול זה, אפילו להירתע (בתנאי שלא הופכים את זה ללינץ' אינטרנטי, כי החטוף הזה לא שייך לאף אחד), אבל אי אפשר להתעלם ממה שהחלטורה הזאת שלו עשתה: מלבד התרומה הפרקטית והצנועה למאבק, בדמות העברת השכר למטה המשפחות, רגב הוא האחראי העיקרי לכך שהחטופים עוד נשארו השבוע באיזשהו אופן על סדר היום כאן. זו תרומה בלתי נתפסת, בהתחשב בכך שעוד לא ציינו שנה ל-7 באוקטובר, והיא חשובה בהרבה מאשר הדעות של אנשים מהיישוב כשהם צופים בחטוף משוחרר מגלם תיכוניסט מן המניין. לא נוח ככל שזה יהיה, עוד יותר לא נוח להיות בשבי בעזה. יש 101 אנשים שזו המציאות שלהם, עשרות מהם עדיין חיים. ואם בשבוע כמו השבוע צריך קצת טראש בשביל שיזכירו אותם - שיצטרפו גם ל"הזמר במסכה" ו"לאב איילנד" או אפילו ל"גולסטאר". את הטענות על הזניית הנושא אפשר ואף רצוי להפנות לגורמים אחרים.
    בשבוע הבא
    הסדרה התיעודית "לוחמים" עוקבת אחר השיקום הרפואי והנפשי של אחוז קטנטן מכל הגיבורים שהתהוו כאן בשנה החולפת (קשת 12, 29.9); העונה ה-21 של "האנטומיה של גריי", למקרה שמישהו עוד סופר (יס, כנ"ל); פרק סיום העונה של "התעשייה" (יס, הוט וסלקום, 30.9); ויוצרי "האחת" מתאחדים לסדרה "היום שלא נגמר" - פרויקט דוקו רחב היקף לציון שנה למלחמה (כאן 11, 5.10).
    צילום אור בן דוד: מתוך "האח הגדול", רשת 13 / צילום הארי לוטי: מתוך "התעשייה", יס, הוט וסלקום / צילום דניאל רוט-אבנרי: i24NEWS