1. על המשמר
    לא רק השמיים נפלו ב-7 באוקטובר, אלא גם לוח השידורים לסתיו - שהיה אמור להיות עמוס עכשיו בשלל תכני ריאליטי ודרמות של אחרי החגים. מי שכן הספיקה להשתחל לשגרת המלחמה היא "משמר הגבול" (הוט), מועמדת ראויה לתואר הסדרה הישראלית הטובה ביותר של השנים האחרונות, ובהיעדר סדר יום שיאפשר לה לקדם את עצמה, חשוב להבהיר: מפרק לפרק, בעוד שהעלילה עצמה מתכתבת עם המציאות עד שהיא כבר לא נחשבת לאסקפיזם, המחמאות שהורעפו עליה מתגלות אפילו כהערכות חסר. כי אחרי אלאור אזריה והקורונה, "משמר הגבול" הגיעה בשבוע שעבר למבצע שומר החומות, ותווית ה"אזעקה מוקלטת" (שבטח הוצמדה ברגע האחרון) לא מנעה ממנה להיות רלוונטית מאוד. כך, מעבר לעובדה שזהו תמרור אזהרה לחברה שנמצאת בצומת קריטי, דרמת האקשן המקומית היא חלק בלתי נפרד משידורי המלחמה הזאת.

    רגע לפני סיום, "משמר הגבול" הכניסה לקלחת הצבאית הרותחת שלה גם סוגיית מי-טו שקשה להתאושש ממנה. מובילה אותה נועה אסטנג'לוב, מי שממשיכה לצעוד בבטחה אל עבר מקום בפסגת התעשייה הישראלית, לצד הכישרון הבלתי נגמר של שלום מיכאלשווילי. ולמרות שמרגיש כאילו השנים האחרונות היו עמוסות לעייפה בתכנים דידקטיים בנושא, רצף התקיפה-זעזוע-השתקה של "משמר הגבול" הוא מהמשכנעים, הלופתים ומכמירי הלב שנראו כאן. כזה שמתקרב לפסגה הברורה של הז'אנר, פרק ההטרדה המינית של "על הספקטרום" האדירה.  כל ששת הפרקים ששודרו לפניו, ומן הסתם כמו הפרק השמיני והאחרון שישודר השבוע, הפרק השביעי של "משמר הגבול" הבהיר שלא מדובר בעוד סדרה. לא מדובר בעוד יוצרים, לא מדובר בעוד קאסט. מדובר באחת היצירות המכוננות של העשור הנוכחי בטלוויזיה הישראלית, כזו שאומנם נפלה על תזמון אקטואלי מושלם - אבל מפספסת את תשומת הלב הציבורית, שעמוסה מדי כרגע. ועל אף שקשה להמליץ עליה כהסחת דעת, כי היא עכשווית לא פחות מרוב שידורי האקטואליה, אי אפשר שלא להפציר בכולם: כשהלחץ יירד, ותחפשו משהו מופתי לראות, זאת צריכה להיות הבחירה הראשונה.

    ציטוט אחד למזכרת
    "צריך לפרק את החמאס, אני כבר 20 שנה אומר לפרק את החמאס".
    - "מה זה 20 שנה, בן כמה אתה?".
    "23".
    /// בין כל האקשן והחרדה, הביקור של דני קושמרו ו"אולפן שישי" (קשת 12) ברצועת עזה מצא מקום גם לחייל אחד - נחרץ ומשעשע במיוחד.

  2. לא הכל דבש
    השפעה טלוויזיוניות נוספת של המלחמה, תולדה של מערכה מתמשכת ומדידת נתוני צפייה קפדנית, היא הנישואים הכמעט-קתוליים של הערוצים לאולפני החדשות הגדולים. למעט הבלחות נקודתיות כמו "ארץ נהדרת" או צילומי חוץ, כל האקשן מתרחש בקו ירושלים-נווה אילן, לצד חוליית כתבים מהשטח. וכך, בכיסאות שעד לאחרונה ישבו עליהם רק יונית לוי ומקביליה, פתאום נמצאים אופירה אסייג, אליעד נחום, קובי מחט, מעיין אדם, ישראל קטורזה ולירון ויצמן. גם זה אובדן הרתעה שיהיה צריך להידרש אליו. בינתיים, לרשימת המסתננים הזאת הצטרפו השבוע תם אהרון ויעל פוליאקוב, מנחי הרצועה החדשה של שישי בערב המאוחר: "הלילה" (רשת 13).

    אין צורך להכביר במילים על ההיסטוריה הישראלית המצערת עם פורמט הלייט-נייט, או על הפוטנציאל המצומצם מאוד של תוכניות שעולות ברשת 13 מעכשיו לעכשיו. ובכל מקרה, "הלילה" היא לא באמת לייט-נייט - מדובר בעוד אחת מרצועות האקטואליה הרכות והליליות של ימי המלחמה, כמו זו של ארז טל ואברי גלעד, רק עם מעט יותר יומרה להשאיר אותה על המסך גם אחר כך. לכן ניכרת השקעה מסוימת בשידור (כלומר נעימת פתיחה ואריזה גרפית חדשה), ולצידה ניסיון תם אהרון-י קלאסי להטריל את הכותרות שרצות על המסך ("מיד: כתב הספורט נדב יעקבי - וואו! אין מצב ששמעתם אותו ככה").

    רק שעם כמה שמצער להתלונן על מהלך מבטיח שכזה, המעוף של "הלילה" נעצר כבר בשלב הליינאפ. שם, שעה שלמה מורכבת מאור הלר, לירז צ'רכי, אותו נדב יעקבי ואפילו מני ממטרה. כנ"ל לגבי כתבות השטח, עם מפגש הסבתות של תם ועם יעל שלוקחת את בנה האקסצנטרי למטווח. רצף אייטמים שכמו יצא מתוך מחולל גנריות, אותו אחד ששי שטרן משתמש בו אחת לשבוע. מה גם שההומור של "הלילה" נשען יותר על דינמיקה ופחות על פאנצ'ים - למרות הדיסקליימר הנהדר שאיתו פתחו השניים את ערב הבכורה ("אם יהיה איזשהו דבר שצריך לעדכן לגביו, יעל ואני נקבל התקף חרדה ויבוא מישהו שיגיד לכם מה קורה") - והדינמיקה הזאת נעה בין הסבירה לנחמדה בלבד.

    למרות שאהרון שואל שאלות לא רעות בכלל, ולמרות שהערות הביניים של פוליאקוב (כל פוליאקוב שהוא, אגב) הן תמיד מרכיב מבורך, השידוך הכיפי של "הלילה" לא באמת ממנף את עצמו לכדי רצועה בעלת משקל. אם מחפשים כימיה, עדיין עדיף למצוא אותה במפגש השבועי של יעל ושוש פוליאקוב ב"מה שתגידו" (כאן 11), שחזרה אף היא לעונת מלחמה ונותנת לצופים עוד מהג'ורה המופלאה שאף פעם לא נמאס ממנה. שם, כשהיא בעמדת כוח יחסית מול אמא שלה, ולא נמצאת במשבצת המראיינת-מובילה (כפי שקורה ב"ניאו-פוליאקוב", הפודקאסט המטורלל והרוחניקי קצת-יותר-מדי שלה ושל חמותה), ברור שזה המקום הכי נכון עבורה. כי ב"הלילה", על אף האהבה האדירה אליה, גם הפוליאקוביוּת הקלאסית מרגישה מעט לא קשורה. זה לא בגלל חומרת המצב והשיחות - אלא בגלל שפוליאקוב משדרת על תדר (מילה שהיא אוהבת) נפרד. אולי המסקנה האמיתית לגביה היא אותה מגבלה שאייל ברקוביץ' מכיר בה, מאז יומו הראשון על המסך: שידורים חיים הם לא דבר שמתאים לה. במקום שהיא תשתדל להיות מאופקת וייצוגית, יש מספיק עורכים שישמחו לצנזר את הטינופת שלה.
    צילום נועה אסטנג'לוב: מתוך "משמר הגבול", הוט / צילום דני קושמרו: מתוך "אולפן שישי", קשת 12