1. המטס הגדול
    בהתחלה הם נתנו לנו את קיילי קווקו, כוכבת "המפץ הגדול", שהתנסתה עם תפקיד רציני יותר ב"הדיילת" (הוט) בתור השתיינית המבולבלת קאסי באודן. אחר כך הם הוסיפו לה את זושה מאמט מ"בנות" ואת הקאמבק המבורך של רוזי פרז, ונדמה היה שלא צריך לבקש יותר מזה. אבל אז "הדיילת" חזרה עם עונה שנייה ועם קאסט נשי משופר, והרמה המריאה בהתאם: שריל היינס הביאה את הכישורים שלה מ"תרגיע" למטה ה-CIA. אלאנה אובך, האמא ההיסטרית של לקסי וקאסי מ"אופוריה", קיבלה חשיפה נוספת. שוהרה אע'דאשלו הזכירה לנו למי יש את הקול הכי מרגיע בהוליווד, וזה עוד לפני שדיברנו על מיי מרטין מ"מיי וג'ורג'", ג'סי אניס מ"מסע אגדי" והקומיקאית מרגרט צ'ו.

    אה, כן, ויש גם משהו כמו עוד 5 קיילי קווקו בעונה החדשה - ובעיקר את שרון סטון, שהחל מהשבוע מגלמת את האמא של אותה באודן. כולן, בלי יוצאת מהכלל, הופכות את "הדיילת" לאחת הסדרות הכי נשיות על המסך, ובהתאם לאחת המוצלחות שמשודרות כרגע, אחרי שחצתה בקלילות את מבחן העונה השנייה. נכון, זו לא הסדרה הכי מבריקה שיש (התואר כנראה הולך ל"Hacks"), אבל אם כבר לקבל סדרה שמודעת לטיפשיות שלה, כדאי שזו תהיה התוצאה. רוצה לומר: אל תראו את העונה השנייה בגלל עלילת המסתורין והריגול והתעופה, למרות שהיא באמת אחלה. תראו אותה בגלל שמדובר בעונת VIP של כמה מהשחקניות המוכשרות ביותר שיש לטלוויזיה להציע.

    מה לראות?
    את "ירושלים" (הוט), למרות שרוב התגובות אליה היו פושרות ומטה. נכון, זו לא מדורת שבט חדשה ולא היורשת של "פאודה" - אבל כל עוד "טהרן" ממשיכה לשבור שיאי מופרכות מדי שבוע, טוב שיש דרמת מתח ישראלית שמקפידה להיות נאמנה למציאות ככל האפשר. ומי אתם שתגידו "לא" לעוד תפקיד של רותם סלע? לקריאה נוספת: הביקורת המלאה, וגם הראיון של דורון בן דוד למגזין mako.
  2. התקשורת החליטה
    אני לא אגיד שדוקו-דרמה זה הז'אנר הנעלה ביותר שיש בטלוויזיה, אבל לזכותו ייאמר שעם עשייה טובה מספיק - הוא יכול לספק את הסחורה. "חידת משולם" (כאן 11), שיצאה השבוע לדרך, היא דוגמה מצוינת לכך. בעודה מדלגת בין חומרי ארכיון נדירים וראיונות עם דמויות מפתח לבין שחזורים מתוסרטים (בהובלת יואב לוי, מירב שירום ויהודה נהרי), הסדרה בת שלושת הפרקים מבצעת מסע אחראי אל עבר פרשת ההתבצרות החמושה של הרב עוזי משולם ומאמיניו, שבעצמה העלתה לכותרות את פרשת ילדי תימן.

    אבל האם הייתה בכלל התבצרות, או שפשוט ככה התקשורת החליטה? המרואיינים שהיו שם חוזרים על ההתעקשות שהם לא התבצרו אלא "היו נצורים", ובכל מקרה טוענים שלא הייתה לחסידיו של משולם כל מניעה לצאת החוצה. לא מדובר בחשיפה יוצאת דופן, אבל השאלה הזאת די מזקקת את המסר העיקרי של הסדרה: הפניית אצבע מאשימה כלפי המסגור התקשורתי של הסאגה. כי במקום להתחיל לדבר על ילדי תימן החטופים-לכאורה, משולם היה זה שהוצג באותם ימים כמי שמחזיק בביתו בני ערובה. הדימוי שנוצר לו במשדרי החדשות, החל מהחזות (משולם איבד בצעירותו את כל שיער הגוף) ועד השיוך העדתי, לא עשה לו חיים קלים - ואפילו אילה חסון (שנמצאת כאן גם כמרואיינת וגם כדמות בחלק הדרמטי) מודה שאולי היא, עורכיה ומקביליה לא העניקו לו את המסגור ההוגן מכולם. כי בסוף זה באמת סיפור על תקשורת, אותה תקשורת שאלמלא המעשה האלים והמסוכן של משולם לא הייתה טורחת לטפל באיחור באחת מהפרשות המטרידות ביותר שנראו כאן.
    פריים אחד למזכרת
    אקי אבני מגלם גיבור ישראל קטוע ידיים ב"שישו ושמחו" (כאן 11).

  3. מי מפחד מדיסני+
    השבוע, כשניגשתי לצפות בעונה החדשה של ריאליטי הטראש הממכר "אימפריית הבלינג" (נטפליקס), עצרתי לרגע לבחון את היסטוריית הצפייה שלי בענקית הסטרימינג. להלן הממצאים: למרות השאיפה "לראות הכל", מאז תחילת 2022 דמי המנוי שלי נוצלו לטובת "האישה מהבית שממול לבחורה בחלון", "טוני נולד מחדש", הדוקו על ג'ימי סאוויל, שטות כלשהי של הרלן קובן, טעימה קטנה מהקאמבק של "בובה רוסית" - וזהו. החברה שפעם הייתה ברירת המחדל הטלוויזיונית בקושי מתחרה בתוכן של אחרון הערוצים בממיר. מישהו כאן צריך לעשות בדק בית, ויש לי תחושה שהבעיה היא לא בי (חוץ במקרה של "להמציא את אנה" ו"ברידג'רטון", זה באמת פספוס שלי).

    רק שנדמה שהשבועות האחרונים מביאים איתם טענות קצת יותר מרחיקות לכת מאשר תלונת "סיימתי את נטפליקס" השגרתית. היה את המשבר התדמיתי בעקבות סערת הטרנספוביה של דייב שאפל, שממשיך בימים אלה עם התקיפה של הקומיקאי בזמן הופעה ועם תזכיר מטעם נטפליקס שדי הזמין את כל העובדים הפגועים להתפטר. יש גם את המשבר הכלכלי, עם צניחת המניה של החברה ואובדן מנויים מסיבי, שהובילו לפיטורים נרחבים וגניזת סדרה של מייגן מרקל. ויש את המשבר העמוק, שמורגש כבר בארצות הברית ובקרוב יגיע לישראל: עם שירותי הסטרימינג דיסני+ ו-HBO מקס שבדרך (הראשון ינחת כאן בחודש הבא), התחרות תהפוך למרה בהרבה. נטפליקס, מצדה, מנסה להתגונן עם מנויים מוזלים שיחייבו צפייה בפרסומות, מלחמת חורמה במשתפי הסיסמאות המשפחתיים ואולי אפילו הזרמה של שידורים חיים (כפי שהמתחרות שלה עשו עם האולימפיאדה והאירוויזיון). ספוילר - הישועה לא תבוא מהצד הטכני.

    נטפליקס, חשוב לציין, לעולם לא תיזכר ככישלון דוגמת +CNN או קוויבי. היא יושבת בשורה אחת עם פיתוחים היסטוריים אחרים, כמו פייסבוק וגוגל, בזכות ולא בחסד. אבל בעוד ש-HBO בת ה-50 ודיסני שתכף חוגגת 100 מצליחות להחזיק את הראש מעל המים במלחמות הסטרימינג, נערת הפוסטר בת ה-25 צריכה להבין שהכל מתחיל ונגמר בתוכן. דיווח מהשבוע שעבר חשף כמה מהפורמטים שנטפליקס רוצה להרים בימים אלה: פחות קומדיות עצובות ויותר סיטקומים באווירת "הבחורה החדשה", מעין "אמריקן איידול" שתפנה לדור הטיקטוק, וגם מותחן שירגיש כמו הגרסה הנשית של "ג'ק ריאן". אפס יוזמות פורצות דרך, והרבה מאוד נסיונות לרכוב על הצלחות של אחרים. ההישגים האמיתיים של נטפליקס, "בית הנייר" ו"משחק הדיונון" - ולא, "אמילי בפריז" לא תיכנס לדברי הימים הטלוויזיוניים - היו כאלה כי הם העזו להעיז, לצאת מהקופסה ולשבור מוסכמות. עכשיו, כך נראה, הקורונה שכל כך מינפה את ענקית הסטרימינג מתגלה כקללה, כשהרוחות נרגעות והקטלוג שלה נחשף במלוא הבינוניות שלו. עוגנים חשובים עוברים למתחרים, הסדרות החדשות מסרבות לעבוד והלהיטים הקיימים לא יימשכו לנצח. אם המצב הזה לא ישתנה, ה"טודום" שכל כך מזוהה עם נטפליקס ייפול ביער שאיש כבר לא יגיע אליו.
    בשבוע הבא
    אילנית לוי, אלירז שדה וליאם ואלין גולן מקבלים דוקו-ריאליטי משפחתי ב"משפחת שדה" (הוט, 22.5, וכבר עכשיו ב-VOD); אחרי שש עונות ואינספור דמעות, "החיים עצמם" מגיעה לסיומה (יס, 25.5); יואן מקרגור חוזר ליקום של "מלחמת הכוכבים" ב"אובי וואן קנובי" (דיסני+, 27.5); והחצי הראשון של העונה הרביעית של "דברים מוזרים" (נטפליקס, כנ"ל).
    צילום שרון סטון: מתוך "הדיילת", הוט / צילום עוזי משולם: מוטי קמחי, מתוך "חידת משולם", כאן 11 / צילום אקי אבני: מתוך "שישו ושמחו", כאן 11