1. תנועת הנוער
    ניכר שדרמות הנוער העכשוויות מעוניינות להעניק לו איזשהם ערכים מוספים, במקום להשחית את דור העתיד - ובמקרה של סדרת הקיץ "ספין" (הוט) המטרה העיקרית היא להכין את גופם של הצופים הצעירים. עלילת דרמת הספורט החדשה שיצרה מיכל קופר-קרן מתכתבת בבירור עם אירועי החודש הבא, שם ענף הברייקדאנס ישולב לראשונה באולימפיאדה, תוך ניסיון מובן להמשיך את האופן שבו "נינג'ה ישראל" ו"רוקדים עם כוכבים" עודדו את הילדים לצאת החוצה ולזוז קצת. אם על הדרך יהיה גם סיפור אהבה בין נערה לבנה (מיה עיברין) לנער שחור (סטפן לגר), מה רע.

    רק שלא הכל חינוכי במיוחד ב"ספין". הורים שהשפה העברית חשובה להם כנראה לא יתרשמו כשיגלו שלדמות של רון שחר קוראים "סטיבן קדרון" (הא?), ויתפלצו מול משפטים כמו "ביג בוי הוא בייטר". אבל אפרופו שחר, שם טמון אחד הפלוסים הכי משמחים בסדרות הנוער למיניהן: מציאת דיור מוגן לשחקנים בוגרים שלא תמיד מלוהקים להפקות הכי גדולות ומסחריות, כשבמקרה הזה מדובר באפרת בוימולד, דנה פרידר וענת מגן-שבו. העובדה שמלכתחילה מדובר בקו-פרודוקציה בינלאומית, כפי שמעידים הקרדיטים הרבים באנגלית שמופיעים בפתיח, מבטיחה ל"ספין" תפוצה מסוימת מעבר לים. ובשביל שגם המבקרים יתלהבו ממנה, לא יקרה כלום אם היא תיפרד מקלישאות ה"נערה המזרחית שצריכה לעזור כלכלית לאמא שלה".

    מה לראות?
    את "הדונם של סבתא" (יס), דוקו על הטרלה כל כך מרחיקת לכת - וכל כך טעונה פוליטית. כשהקומיקאי ירמי שיק בלום גילה שסבתו השאירה שטח של דונם וחצי בגדה המערבית, הוא לקח את אבא שלו איתו למסע שבו גילה עד כמה עדיף להקים מאחז יהודי מאשר להיות פלסטיני. משם יוצאת לדרך מתיחה בסגנון "ארגו", כשבין הנופלים הבולטים בה: ערוץ 14, אלא מי. לביקורת המלאה.
  2. "רפאליס": המעקב השבועי
    לפעמים זה מרגיש כאילו הרפאליס זקוקים ל"רפאליס" (הוט) בשביל לתפקד כמו משפחה. לא רק המפגשים המאולצים או השיחות החשופות, אלא גם הדברים הכי בסיסיים בדינמיקה משפחתית - בראשם הדיונים על עצם הדינמיקה. דור, למשל, לקח על עצמו את הפרויקט הזה בפרקים האחרונים, מה שהולך יד ביד עם הארוחה הטעונה של ציפי ובר או הווידוי של רפי על פספוס אחותו המנוחה. והשבוע, בניסיון להסביר למה המשפחה לא נפגשת לארוחות שישי, דור הזכיר ש"אמרתי לאבא שלי: עם אבא שלך לא דיברת, עם אמא שלך אתה לא מדבר, אתה מתכחש לקיום שלה, יש לך אחות חיה שאתה לא מדבר איתה, יש לך אחות שנפטרה שלא דיברת איתה, אמא שלי לא מדברת עם אמא שלה, אמא שלי לא דיברה עם אחותה. 36 שנה זה מה שאני יודע".

    סוד ריבוי הנתקים הזה יכול להסביר לא מעט על הקשרים שעדיין כאן, ומתועדים מול המצלמה. צופי "רפאליס" כבר נחשפו לעובדה שציפי ורפי תמיד פונים לדור כ"מלך", והשבוע ראו דיון בין האחים על מי יקרא לבנו רפאל רפאלי - כמו סבא - ושמעו מבר על ההתנהלות הדומה בענף המשפחתי שלה, שם מספר בני דודים נקראים דוד עזרא על שם הסבא שעדיין כאן. גם מערך יחסי הציבור של הסדרה התיישר לפי רצון המפקדים, עם סרטון שבו ציפי ורפי נשאלים מי הילד המועדף על כל אחד מהם ומשום מה משיבים. היא בחרה באון, הוא בדור, בר יצאה בידיים ריקות ותצטרך לנהוג כלפי הילדים הפרטיים שלה בהורות מעט יותר אובייקטיבית. אבל גם בלי לשפוט אותם במבחן הערכי, ברור שהמודל המשפחתי שמציגים הרפאליס הוא חריג. והוא רק מעצים את הפרדוקס שמלווה את העונה הזאת של הדוקו-ריאליטי, שבמסגרתו לא ברור בשביל מה הם הכניסו את עצמם לכל זה, ולמה אנחנו עדיין מתייחסים אליהם כאל סלבריטאי-על נצחיים.
    פריים אחד למזכרת
    לרגע אחד קטן, מבעד לווילון כמעט אטום, גברי בנאי בן ה-84 וריטה שוקרון בת ה-68 תועדו בסצינה אינטימית בפרק הסיום של "אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו" (קשת 12). זה לכל הפחות יוצא דופן.

  3. נבדל מכל האחרים
    מאז מותו של מודי בר-און, החיפושים אחר מגיש קבוע לאולפן ליגת האלופות - תחילה בחרו בטל פרידמן, אחר כך במירי נבו - היו הדוגמה הכי מובהקת לחור שנפער בלב תקשורת הספורט. תעשייה ישראלית שלמה הולכת ונכבשת על ידי עוד ועוד דברנים וקשקשנים חסרי תועלת מסוג "יציע העיתונות", והפלטפורמות השונות מקדשות את העסקנות על פני המרכיב הכי חשוב בספורט: התרבות. מי שכבר תקופה מסמל את האלטרנטיבה השפויה לכל הרעש הזה הוא שרון דוידוביץ', שההשוואה לטיטאן כמו בר-און ממש לא זרה לו, והוא עומד לסגור את טורניר יורו 2024 בתור המרוויח העיקרי ממנו.

    דוידוביץ', המגיש הראשי של ספורט 1 שנהנה גם מנוכחות נרחבת ברדיו, ברשתות החברתיות ובדוכני הספרים, הוא לא שם חדש עבור צופי הספורט האדוקים. אך מאז הקרוסאובר למסך של כאן 11 במונדיאל האחרון, נדמה שחלה תמורה משמעותית בהיקף הקהל שלו. ודווקא עכשיו, בהזדמנות הראשונה שיש לו להתלבש על עוד אירוע גלובלי, הוא מסתתר מאחורי חומת תשלום: אולפן היורו של דוידוביץ' זמין רק למי שמוכן לשלם את דמי המנוי המופקעים של ספורט 1 - בניגוד לאולפן של חברו ושותפו טל ברמן, שמשודר באופן חופשי בתאגיד יחד עם כמות משחקים הרבה יותר צנועה. חובבי היורו שמשקיעים את דמי המנוי מן הסתם עושים את זה בעיקר עבור המשחקים הבלעדיים, אבל האמת? אם יש איש תוכן ששווה לשלם עליו אקסטרה כסף, דוידוביץ' הוא האחד.

    בזכות הידענות הנרחבת והגישה שתמיד באה בטוב, דוידוביץ' הוא מגיש מהסוג שיכול למשוך אליו גם את מי שנרתע בשגרה מספורט. הוא מבין שהענף, והכדורגל האירופי בפרט, הוא רק לבנה אחת בחומה של בידור, פוליטיקה, גיאוגרפיה וחברה - ואיכשהו, בעודו משדר מהרצליה, החיבור העמוק שלו לנושא מתגבר אפילו על זה של אלה שמשדרים את היורו מגרמניה. לענייניות הזאת דוידוביץ' אף מוסיף את רוח השטות ההכרחית באולפן יורו (כולל יכולות משחק לא רעות), וכן את החיבור לקרקע המדממת שאסור להתעלם ממנה (בזכות פינת ראיונות נוגעת ללב עם גיבורי המלחמה). חבל שרק מתי מעט נחשפים אליו בקיץ הזה, וחבל עוד יותר שבכאן 11 בקושי מרוויחים הפעם מכישוריו.

    כי מלבד המשחקים שטס לשדר השבוע בעצמו מהשטח, שהועברו במקביל בשני הערוצים, דוידוביץ' נעדר לחלוטין מהחבילה הטלוויזיונית החינמית שהתאגיד מציע. ולא ברור מה הטעם שהשידור הציבורי יידחף בכוח לזירה הזאת עם אולפן משלו, כשהמשחקים עצמם בכל מקרה משודרים על ידי אנשי ספורט 1 - בטח כשלוקחים בחשבון גם את המחיר התדמיתי היקר שהתאגיד משלם שם: הפריים טיים של כאן 11 מנותק קשר (הם זוכרים שהתחילה לפני רגע עונה של "היהודים באים"?), וכל משדר הוא בעירבון מוגבל עד שיגיע אירוע חדשותי שיטרוף את כל הקלפים. בטורניר הבא עדיף שיקחו את כספי הציבור האלה, ויסבסדו לכולנו את התשלום לערוץ הפרימיום של דוידוביץ' והחברים.
    בשבוע הבא
    מה הטעם בערוץ חדשות חמישי, כמה ימני הוא יהיה ומי זקוק לפרשנות הפוליטית של אלי אוחנה? כל התשובות בהשקתו הרשמית של i24NEWS העברי (30.6); יוסף סוויד מגלם פסיכולוג אלמן בדרמה בעלת הקונספט המסקרן "טיפול לילי" (יס, כנ"ל); "המירוץ למיליון" חוזר לישראל עם בית חדש ומנחה בשם יהודה לוי (קשת 12, 1.7); פרק סיום העונה השנייה של "רפאליס" (הוט, 2.7); והדוקו "מלך הספרדים" מבטיח להציג את הרב עובדיה יוסף - בחייו ובמותו - כפי שטרם ראינו אותו (יס, 3.7).
    צילום דנה פרידר: מתוך "ספין", הוט / צילום רפי וציפי רפאלי: מתוך "רפאליס", הוט / צילום גברי בנאי וריטה שוקרון: מתוך "אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו", קשת 12