1. סמכו על שאול
    החדשות הטובות: "מתחת לבלטות" (כאן 11), תוכנית הנדל"ן החדשה של שאול אמסטרדמסקי, באמת מצליחה לעורר שיח - בייחוד על הדילמה בין שכירות לקנייה. החדשות הפחות טובות: זה בכל מקרה השיח ב-30 שנה האחרונות, אז היא לא הייתה צריכה לעשות מאמצים גדולים בשביל להניח אותו על השולחן. וב"מתחת לבלטות", כמו ברוב הפרויקטים הקודמים והמצליחים שלו, אמסטרדמסקי עצמו הוא האירוע. הדילמה מתווכת דרך ההעדפה שלו לשכור לנצח, השיקולים האישיים נוכחים כל העת ואפילו אמא שלו מגיחה באיזשהו שלב. זהו כרטיס הביקור של האיש הראשון שהפך את הכלכלה לנושא טלוויזיוני ואטרקטיבי מאז ימי אלון גל, אבל זהו גם עקב האכילס של התאגיד, שם מוכרחים לחשב את עצמם מחדש בכל רגע בזמן.

    אמסטרדמסקי הוא לא רק מהטאלנטים הבולטים והמשתכרים היטב בתאגיד, אלא גם אחד הכנים שבהם. הכנות הזו עזרה לו לגבש את דמותו הנוכחית והדי אהובה בציבור, והיא גם זו שמאפשרת לו להתבטא שוב ושוב - באולפנים מתחרים בימים קשים לתאגיד, בפודקאסטים מזדמנים או בראיונות לקידום התוכנית - על נקודות החולשה של הערוץ. ולא צריך להבין במספרים כמו הפרשן הכלכלי בשביל לדעת שמהדורת החדשות של כאן 11 היא הזרוע שהכי טעונת שיפור. אז אמסטרדמסקי עצמו מזהה את הבעיה, מבין שאין תוחלת לשידור ציבורי עם רייטינג כל כך זעיר (כשמדובר במהדורת החדשות, הרייטינג הוא המדד הכי משמעותי), אבל לא עושה מספיק בשביל להיות הפתרון. מספיק לראות אותו בפעמים הספורות שבהן הוא כן מתייצב באולפן, בדיוני פאנל שחורגים הרבה פעמים מגבולות הכלכלה, כדי להיזכר איזה קול טוב ונגיש הוא ועד כמה זה אינטרס של כולם שיישמע. אינטרס של כולם חוץ משל אמסטרדמסקי עצמו או מנהליו, כך נראה. אחרת לא ברור למה טאלנט בסדר גודל כזה (כנ"ל לגבי קלמן ליבסקינד מהכנף הימנית) לא ממונף שם. למרות שתמיד כיף לגוון בפודקאסטים, דוקו או דיגיטל, הצרות של התאגיד מרוכזות כרגע בעיקר באולפן אחד. ואמסטרדמסקי לא צריך לחפש מתחת לבלטות כדי לעזור למנוע אותן.

    מה לראות?
    את "הסטודיו" (אפל TV פלוס), כי עם כל הכבוד ל"התבגרות" ואפילו ל"ניתוק" - נכון לעכשיו זו סדרת השנה. סת' רוגן מגיש סאטירה הוליוודית עשירה בבדיחות אקטואליות ומחוות ויזואלית מרהיבות, ואחרי צפייה מוקדמת בכל עשרת הפרקים שישודרו על בסיס שבועי אפשר להרגיע: אם מישהו פה צריך לקנא במישהו, אלה דווקא המבקרים בצופים. כשמסיימים אותה נותרים בעיקר עם קריז לחוות עוד פרקים ממנה. לביקורת המלאה.
  2. אגף המבצעים
    אם "מתחת לבלטות" נמצאת בקצה אחד של סקאלת שידורי התאגיד - מבחינת הקהל, השפה, היומרה האינטלקטואלית - בקצה השני נמצאת "קופה ראשית" (כאן 11). הקומדיה לכל המשפחה שהחליטה לא לתת למלחמה לחדור אליה שידרה השבוע פרק שמהווה חגיגה משולשת מבחינתה: גם סיום העונה החמישית (השישית בדרך, כי כשכל פרק חוצה את מיליון הצפיות ביוטיוב זה פסיכי ואין ברירה אחרת), גם הפרק ה-100 וגם הכתרתה הרשמית כסיטקום הישראלי הכי ותיק כרגע עם ירידתה של "סברי מרנן". ואפילו בתוך יקום הסדרה הייתה סיבה לפתוח שמפניות במחיר מבצע, עם הפיכתה של שירה שטיינבוך לאמא ולידתם של אינספור קווי עלילה אפשריים על כך.

    אבל למעט התרחבות משפחת "שפע יששכר", פרק ה-100 של "קופה ראשית" לא באמת התיימר לפרוץ איזושהי חומה. סיום העונה המופתי של "ניתוק" - עוד סדרת מקום עבודה, רק טיפ-טיפה אחרת - הציג דילמה כבדת משקל בין הפנים לחוץ, וסיום העונה של "קופה ראשית" הציג את אמנון טיטינסקי בדילמה בין מוות אפשרי לאגוזי ברזיל בחינם. כמו תמיד היו שם המחוות הקטנות, למשל אנטולי ששוקל את התינוק בעצמו או התווית של "קליית חביה" (על שם קובי חביה, במאי הסדרה בעונות האחרונות שבזכותו היא התחילה לצאת לצילומי חוץ), ומשפטים מסוג "בוסגה, זה ראשגה" הבהירו שהסדרה כבר פיתחה שפה משל עצמה. הסיום האופטימי והאנושי הזה, תוך דבקות באותה נוסחה למרות כל מה שקורה בארץ, הוא הדרך של "קופה ראשית" להישאר מוצר זהה עם שינוי קל באריזה. בקצב הזה יכול להיות שאפילו פרשת מאמן הכושר לא תתגלגל לסופר הכי מפורסם ביבנה, ושבמקומה יעדיפו עוד כמה בדיחות אוניברסליות בקצבייה.
    פריים אחד למזכרת
    בפעם הבאה ש"הפטריוטים" (ערוץ 14) יזדעקו בצדק על יחס מבזה להורים שכולים מסוימים, לא יזיק להקפיץ להם את צילום המסך של הכותרת שהעניקו לריאיון עם מרים לפיד. ולא, סימן השאלה שהתווסף אליה כמה רגעים לאחר מכן לא הופך אותם לפחות מרושעים.

  3. מראה כתומה
    בחודש הבא תגיע לנטפליקס העונה החדשה של "מראה שחורה". בישראל היא כבר התחילה: "אדל ושייה" (ערוץ 24), תוכנית האירוח החדשה של אדל בספלוב ובתה בת ה-5 (!!!), לגמרי נראית כמו הדבר שמשדרים רגע אחרי אפוקליפסה - או לפחות מציגים בתור אחת הסיבות שגרמו לה. כוכבת הרשת והריאליטי אומנם לא חובצת חמאה ואופה לחם, אך היא בהחלט מתכתבת עם הטרנד הצומח של משפיענות בתחום השמרנות. במונולוג הפתיחה של כל תוכנית, עם להט ששמור למטיפים אוונגליסטיים, בספלוב מנצלת את הבמה בשביל אמירות כמו "אני רוצה להגשים את כל החלומות שלי" רק בשביל להמשיך ישר ל"אתם יודעים כמה חשוב לי הבעל בבית". בגדול, התוכנית שלה נראית כאילו קבעה עם העוקבות שכל כך אוהבות לריב איתה שהפעם הן ימשיכו לריב דרך הטלוויזיה.

    במסגרת הפעמיים בשנה שבהן ערוץ 24 מנסה להמציא את עצמו מחדש, ערכי ההפקה הטלוויזיוניים של "אדל ושייה" הם כאלה שאפשר לסכם ב"שווים פחות מפודקאסט". לא במקרה דווח שבספלוב, השאול אמסטרדמסקי של השיזוף, שנאה את עיצוב הסט עד כדי כך שהיא פוצצה את צילומי תוכנית הבכורה - וכן, זה אומר שהתוצר שמשודר כרגע הוא *אחרי* התיקונים שלה. המנעד שתוכנית האירוח מציעה נע בין ראיונות עם סי-ליסטים לראיונות עם די-ליסטים, תוכן שיווקי מוצהר, סנכרון תמידי עם האינטרסים של הסוכנות שעומדת מאחורי המגישה וגם את הפינה של שייה בת ה-5, פינה שלפחות כרגע נדמה שכל חלקיה צולמו תוך ביקור אחד של שעה בקניון שבעת הכוכבים בהרצליה. בספלוב ללא ספק גייסה את בתה לפורמט כדי להפעיל את הצופים ולעורר אמוציות סביב ההחלטה, ולכן התגובה הציונית ההולמת תהיה פשוט להתעלם ממנה ולהמשיך לנקודה הבאה.

    ובנקודה הבאה, תאמינו או לא, בספלוב מפתיעה לטובה. צפייה ב"אדל ושייה" לא רק גורמת לנזק מוחי, אלא גם מביאה איתה שתי מסקנות: 1. מדובר בתוכנית שהסטייט אוף מיינד שלה הוא להיות על פזור. 2. הפיזור הזה מכוון ברמות. בספלוב מוכיחה שמלכתחילה לא הייתה מרוכזת במיוחד בשיחה עם יובל המבולבל, וקמה להרוג זבוב באמצע הריאיון (היא לא מצליחה). אחר כך, כשהיא והאורח משחקים "תענה על שאלה ואם לא אז תאכל חגב", היא לא מהססת לצעוק "תסתמי" על העורכת מול המצלמות ולאיים שתעיף עליה את כל הצלחת. ברגעים האלה, התוכנית הופכת ללא פחות ממהפכנית בחוסר הפאסון שלה. ודווקא עכשיו, אחרי אינספור השקות מחודשות, "אדל ושייה" מקרבת את ערוץ 24 בחזרה לסטטוס שבו היה בימי האולפן השקוף - זה של המקום שהכל יכול לקרות בו. ברור שחלק מזה הוא רק למראית עין, ולמרות שקשה להאמין לזה עדיין מדובר בתוכנית שעוברת עריכה, אבל עצם הכוונה לבעוט בפרצוף של מוסכמות הז'אנר היא בחירה שאין ברירה אלא להעריך אותה. אם כבר טלוויזיה גרועה, ו"אדל ושייה" היא כזו בכל קנה מידה, אז לפחות אחת שעושה את הדברים בדרך הייחודית, החצופה והאגרסיבית שלה.
    בשבוע הבא
    זוכרים את הסדרה הישראלית-נורווגית "אזהרת מסע" מלפני כמה שנים? לא? בסדר, אז רק שתדעו שיש לה סדרת המשך בשם "אזהרת מסע: אתונה" ושהיא עולה בבית חדש (רשת 13, 3.4); "דופק", דרמה רפואית מבית נטפליקס שלא באמת מסווה את הניסיון לחקות את "האנטומיה של גריי" (נטפליקס, כנ"ל); מישל וויליאמס מגלמת חולה סופנית עם ליבידו בוער בקומדיה השחורה "מתה לסקס" (דיסני+, 4.4); וגמר "הישרדות", למי שחוגג (רשת 13, 5.4).
    צילום שאול אמסטרדמסקי: מתוך "מתחת לבלטות", כאן 11 / צילום אמיר שורוש, נועה קולר וקרן מור: מתוך "קופה ראשית", כאן 11 / צילום מרים לפיד: מתוך "הפטריוטים", ערוץ 14