1. מלחמת המפרץ
    הנה משהו שמעט מדי יוצרי טלוויזיה אמרו עד לאחרונה: בואו נדבר על חיפה. בשעה ש"אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו" (קשת 12) מעלה את נס את הצד הפוטוגני - והאפל - של עיר הנמל, השבוע שודר כאן גם דוקו קצר ונהדר בשם "חזירי עירנו" (הוט). סרטה של רוני אבני, אירוע של 30 דקות סך הכל, מלווה את המאבק החיפאי נגד חזירי הבר בראי שני חילופי השלטון שנרשמו בעיר בשנים האחרונות. ולמרות כובד הראש, יש בסרט מספיק קטטות מוניציפליות מהסוג שהיה כל כך מהנה לראות לפני שנה בדוקו הקאלט "טבריה - מתחת לקו האדום".

    סרטה של אבני נפתח עם עינת קליש רותם במעמד בחירתה לראשות העיר, שם התגאתה בהוראה להפסיק את "דילול" החזירים בעיר - ונחתם עם יונה יהב, ראש העיר החדש-ישן, והבטחתו להכחיד את התופעה לחלוטין תוך 90 יום. בסוף החודש הנוכחי ימלאו אותם 90 יום למועד חזרתו לתפקיד, והחזירים שמרבים להופיע ב"פאלו אלטו" עדיין מהלכים גם ברחובות האמיתיים. אבל מעבר לאנקדוטות ההיתוליות, למשל כל דבר שקורה עם חבר המועצה איציק בלס, ב"חזירי עירנו" יש נאומים ואמירות שצריך לעצור לרגע כדי לוודא שהתושבים אכן מדברים על חזירי בר. ולא, נניח, על ערבים. "אתה לא תוכל לחסום את השטח", מודיע אחד המשתתפים בתיעוד שצולם הרבה לפני 7 באוקטובר בעוד דיון על התופעה, "המבנה הטופוגרפי של חיפה הוא יותר גדול ויותר קשה מהגבול של עזה". אולי מצאנו את הראשון שזיהה.

    מה לראות?
    את "צמיגים" (נטפליקס), ולו רק בשביל ההזדמנות להכיר את שיין גיליס - קומיקאי שמרן שפוטר מ"סאטרדיי נייט לייב" עוד לפני שהספיק להצטרף אליה, ומאז חצב לעצמו מסלול מקביל שהפך אותו לאחד הכוכבים העולים בשמי הקומדיה. ב"צמיגים", שהופקה באופן עצמאי והייתה הנדוניה של גיליס בחוזה הטאלנט שלו עם נטפליקס, יש את כל מה שאפשר לצפות לו מסיטקום שגרתי על עובדי מוסך כושל. וכן, זה כולל גם שטיפת רכבים בביקיני. לביקורת המלאה.
  2. "רפאליס": המעקב השבועי
    תעשיית תוכניות הדוקו-ריאליטי המשפחתיות היא צינית ומעושה מטבעה, ומן הסתם זה רק מתגבר במקרה של "רפאליס" (הוט) ועונתה השנייה. לכן, עם כל הכבוד לרומנטיקה, קשה לדעת אם התפקיד הנרחב ששחר חיון זוכה לו במהלכה הוא יותר הצטרפות למשפחה - כבת זוגו החדשה (ועכשיו כבר לשעבר) של און רפאלי - או יותר ליהוק לקאסט. בטח בהתחשב בחיון עצמה, בחורה מתוקה מאוד ונעקבת מאוד שלפעמים מלווה ביחסי ציבור אגרסיביים מדי. כי בעולם המבוגרים, ש"רפאליס" היא מעין גשר אליו עבור חיון, עוד לא באמת היו לה תפקידי משחק נרחבים שיצדיקו את התואר "שחקנית" שהיא דבקה בו כל הזמן.

    יש כמה סיבות להתלונן על קו העלילה שחיון זוכה לו ב"רפאליס", אבל הן לא קשורות בהכרח לחיון עצמה. פשוט כפי שמשפחת קרדשיאן למדה בדרך הקשה - ברגע שקונפליקטים אמיתיים מוחלפים בפרקי שלמים על "איזה מצחיקה המתיחה שעשיתי לו", ניכר אובדן דרך מסוים. ובכלל, פרק כמו זה ששודר השבוע, ובו המצלמות ליוו את חיון ובן הזוג רפאלי בחופשה זוגית ראשונה, הוא בדיוק מה ש"רפאליס" אמורה להימנע ממנו: זה לא דוקו, לא דוקו-ריאליטי ולא דוקו-טראש. זה פשוט סטורי שצולם לרוחב. אם בהפקה ובמשפחה מחפשים דמויות משנה עם מעט יותר אדג', בטח כשבעונה הבאה חיון כבר לא תהיה אופציה, שווה לשקול חוזה מסודר מול אור לוזון, סטייליסטית של בר רפאלי ומשפיענית בעצמה. היא דווקא שילבה הרבה אופי בזמן המסך המועט שניתן לה עד עתה.
    פריים אחד למזכרת
    במקרה של דייר "האח הגדול" (רשת 13) אור בן דוד, התואר היפה "הדרבוקיסט של איתי לוי" לא הולך יד ביד עם "אדם שמבין מהו טוב טעם במחוות למען החטופים".

  3. אמייזינג גרייס
    בעוד שהרפאליס חווים מצוקת דמויות משנה בהוד השרון, זה ממש לא המצב עם המתחרים מרמת השרון השכנה - "הגולדשטיינים" (יס). הדוקו-ריאליטי על חייו ומשפחתו של ניקי גולדשטיין תכף מסיים עונה (ראשונה? יחידה?), אבל עדיין לא לגמרי מצא את האיזון הנדרש בין הקומדיה המאולצת לבין הדרמה הגולמית כל כך. מה שהוא כן הצליח לעשות זה להכריע במלחמת המינים שהורגשה לכל אורכו, ולא באמת הייתה מוצהרת באיזשהו שלב. והבנות ניצחו בה, בענק.

    כנראה בגלל שהסדרה נוצרה על ידי שתי נשים (מוכשרות מאוד) - סיגל שביט ושחר סגל - "הגולדשטיינים" העניקה טיפול עשרת אלפים דווקא לגולדשטייניות: האחות חגית היא כל כך דמות מ"בואו לאכול איתי" שהיא כבר לא באמת צריכה ללכת ל"בואו לאכול איתי", לאמא מדלן יש פרלמנט שנשמח לראות עוד ועוד ממנו, וגולת הכותרת היא ללא ספק האקסית שירלי. התהליך שהיא עברה בעונה הזאת, ושאליו יצאה מהעמדה המאוד לא אידיאלית של "האישה שבעלה בגד בה עם החבר הכי טוב שלו", עושה בעונה אחת את מה ש"גרייס ופרנקי" עשתה במשך שבע עונות. וכמובן שלא מזיקה לכך העובדה ששירלי היא טיפוס, איך נאמר, מעניין. המנטורים המפוקפקים, הציטוטים שנתנה לתקשורת על סקס עם מרוקאי, ואיך אפשר בלי מסע השיער המרתק שהיא עוברת מפרק לפרק.

    יש משהו מפתיע בבחירה הזאת, לקחת סדרה על גבר מפורסם והגבר הפחות-מפורסם שאיתו ובסוף להפציץ דווקא עם הבנות. ושירלי היא אולי המקרה הכי בולט ומורכב, אך ממש לא היחיד: גם האמא וגם האחות של ניקי הופכות לאורך העונה לדמויות עגולות עם סיפורים והישגים ממשיים. לצדן, הגברים פשוט מפריעים - ניקי הוא השמש שכולם חגים סביבה ולא קורה אצלה יותר מדי, האח בני נקלע לעלילת הילד בהפתעה ומוגדר רק לפיה, ובן הזוג אייל שלום כמעט לא נוכח. כשהוא כן נוכח ברור למה הכמעט הזה הוא כמעט, כי האיש לא מותיר איזשהו חותם. לא מן הנמנע שהסיבה לכך היא הרתיעה של בני משפחת גולדשטיין מהחבר החדש בה, כפי שהשתקף כבר מהרגעים הראשונים של העונה. ניכר שהכוונה שלהם בנושא אותנטית, בדיוק כמו שהוריו של ניקי לא מפחדים להצטלם לסדרה שלו ובכל זאת לתפוס פה ושם את הצד של האישה לשעבר. את הפערים האישיים בין האקסים ממש אפשר להשאיר לגישור, אבל מבחינה טלוויזיונית? טים שירלי, בענק.
    בשבוע הבא
    עונה חדשה של "המרדף", השעשועון שהישראלים אוהבים לאהוב (כאן 11, 9.6); פרק סיום העונה של "הגולדשטיינים" (יס, 10.6); ג'ייק ג'ילנהול מככב בדרמה המשפטית "בחזקת חף מפשע", המבוססת על ספר שכבר הפך לסרט עם הריסון פורד (אפל TV פלוס, 12.6); רגע אחרי פרישתה מגלי צה"ל, ובצל עוד אוצרות מהטלפון של אפי נוה, הדוקו "אפקס שטייף" בוחן את דמותה של העיתונאית הלא שגרתית הדס שטייף (יס, 13.6); ועונה רביעית ל"הבנים", שהיא כנראה הסדרה עם קהל המעריצים הכי נאמן שיש כרגע (אמזון פריים, כנ"ל).
    צילום איציק בלס: מתוך "חזירי עירנו", הוט / צילום שחר חיון: מתוך "רפאליס", הוט / צילום אור בן דוד: מתוך "האח הגדול", רשת 13