1. דור החלוצים
    אם כל סרט הוליוודי מקבל סיקוול, אין שום סיבה להעניק יחס אחר לתעשיית הדוקו הישראלית. שנה אחרי "אירופה זה לא מספיק" הנוגע ללב, ורגע לפני האתגר הבא עם פתיחת המשחקים האולימפיים, נחת השבוע על מסך הטלוויזיה "מונדיאליטו - אלופים כחול לבן" (פרי טיוי). סרטם של איתן דותן ואורן חרוש, שראוי לציין שהופק בשיתוף ההתאחדות לכדורגל, מלווה את נבחרת ילדי הפלא של אופיר חיים ברגעים שבהם הביאו עוד הישג חסר תקדים לכדורגל הישראלי. אומנם שוב מדובר בדוקו על אירועים מלפני שנה בלבד, אבל בהתחשב בהישג ובשנה שחלפה מאז זה לגיטימי למדי להתבונן אחורה בערגה.

    כמו כל עונה שנייה טובה, ב"אלופים כחול לבן" יש רענון בקאסט: כוכב הסרט הקודם אוסקר גלוך נעדר (ויחזור באולימפיאדה), בעוד שהשחקן החדש ענאן חלאילי גונב את ההצגה לכמה מחבריו. ההתפתחות מסרט לסרט, ובהתאם גם מטורניר לטורניר, ניכרת ברגעים שבהם חברי הנבחרת לומדים לעודד אחד את השני כאילו כל אחד מהם הוא אופיר חיים קטן - וקשה שלא לחשוב על מה שקורה כרגע כשהדוקו חוזר לרבע הגמר ההיסטורי של המונדיאליטו, שהעניק למדינה שלמה סיבה לחייך בערב של פיגוע. היום, מיותר לציין, הצורך הזה בחיוכים רק גבר. אומנם חיים לא מלווה את הנבחרת למשחקים בפריז, אלא גיא לוזון, אבל הבחורים הצעירים ומעוררי השראה האלה הם עדיין סיבה להחזיק אצבעות שתהיה הצדקה לסרט נוסף. בכל זאת, אם כבר עשו סרט המשך, חבל לא לסגור איזו טרילוגיה.

    מה לראות?
    את "האישה באגם" (אפל TV פלוס), סדרת טלוויזיה קולנועית למדי - בעיקר בגלל שזו הפעם הראשונה של נטלי פורטמן על המסך הקטן, כמו גם של היוצרת הישראלית עלמה הראל. אבל למרות הקשרים הכחולים והלבנים, "האישה באגם" דווקא עוסקת בעניינים מאוד עתיקים ומאוד מאוד אמריקאיים. לא שיש בעיה למתוח קווי דמיון מהם למציאות הנוכחית. לביקורת המלאה.
  2. מופע שנות ה-90
    למרות שפרק הסיום שלה כבר יצא השבוע לאור, לא יהיו כאן ספוילרים מפורשים ל"בחזקת חף מפשע" (אפל TV פלוס) - כי כנראה שחוץ ממבקרי טלוויזיה וכמה הארדקוריסטים מעט מאוד ישראלים צפו בג'ייק ג'ילנהול, מהשחקנים הגדולים של דורנו, בדרמת בית המשפט המעולה. אבל מי שצפה יודע: הגרסה החדשה לספר (שכבר עובד לסרט עם הריסון פורד) היא לא סתם אחת הסדרות הכי אהובות כרגע מעבר לים, וזה קורה דווקא בזכות הניינטיזיות שלה. כי בגדול, מלבד העובדה שאז ג'ילנהול היה רק בן 10, כל מה שקורה ב"בחזקת חף מפשע" הטלוויזיונית היה עובר ועובד גם כשהסיפור הזה היה בקולנוע.

    על אף שגרסת הטלוויזיה ממש לא משחזרת במדויק את הספר או את הסרט, אותה ניינטיזיות היא הקו המקשר בין שלושתם - מותחן כתוב היטב, הרבה אירוטיקה, דיוני בית משפט לפי הספר ובעיקר התחושה שאף אחד לא בא לטרחן לנו את הצורה. זה אולי לא יעזור ל"בחזקת חף מפשע" לזכות בפרסים, שם האקדמיות תמיד יתעדפו את תעלומות הרצח הנמרחות בשם איזשהו ערך מוסף, אבל ספק אם מי מהמצביעים שיצפה בה לא יגדיר אותה כאחת ההפתעות המהנות של השנה. וכדי לשמור על גורם ההפתעה גם בקרב מי שבקיא במקור, "בחזקת חף מפשע" של 2024 בחרה לסטות מהנתיב המקורי שיועד לה עם סיום מחורפן. הרי מה יותר ניינטיזי מאשר הסוף הכי מופרך, אקראי וביזארי שאפשר להעלות על הדעת.
    פריים אחד למזכרת
    כורה.

  3. פיקוד דרומי
    גם המדינה וגם הטלוויזיה לא נמצאות במקום טוב אם הקבינט המדיני-ביטחוני הוא מקום סוער, צבעוני ותזזיתי יותר מ"קבינט שישי" (i24NEWS). כמעט חודש להקמתו של ערוץ החדשות החדש, רצועת הדגל של ערב שישי בהגשת הכנף הימנית נוה דרומי לא מביאה איזשהם נתוני צפייה ברורים או הישגים ממשיים - אבל היא גם לא אמורה. כל מה שמונח כרגע על הכף מבחינתה הוא הצורך לחדד את האלטרנטיבה, לגבש את החזון והשפה ולהתהוות תוך כדי תנועה. לכן כל היסטריית "חתול בשק" מימין או "14 החדש" משמאל חסרת תוחלת בשלב כל כך מוקדם, כי האמת היא זו שתכריע. והאמת, ממש כמו המגישה הראשית של הערוץ מירי מיכאלי, נמצאת איפשהו באמצע.

    אומנם דרומי, אקס "הפטריוטים", היא ליהוק הגיוני וסביר מבחינת ההזדהות הפוליטית שהערוץ החדש חותר אליה - אבל מי שלמד להכיר אותה כבר יודע שיש בעייתיות מסוימת בכל הנוגע ליכולת מעבר המסך שלה, כשהאגרסיביות והנוקשות שהועילו לפאנליסטית לא בהכרח מיטיבות עם מגישת מהדורה. ובכל מקרה, הליהוק הבעייתי באמת של "קבינט שישי" הוא לא דרומי, אלא האנשים שמקיפים אותה: בהיעדרו של נער הפוסטר שומר השבת צבי יחזקאלי, הנציג בעל המשקל היחיד מטעם מערכת i24NEWS הוא יוסי יהושוע. אליו ואל דרומי מצטרפים פאנליסטים רבים נוספים, מחציתם מגיעים ממכונת הסיסמאות האפורה של מנכ"לית "הרבעון הרביעי" אלה רינגל או אל"מ רונן כהן. המחצית השניה נראית כמו פאנליסטים שאילה חסון ניסתה להבריח לתאגיד וסורבו בכניסה אליו, למשל פרופ' עוזי רבי, פרופ' לימור סמימיאן-דרש ולא-פרופסורים אחרים מהז'אנר.

    בשבוע שעבר, אחרי עוד תקלה טכנית לאוסף, התפנו להתלבש ב"קבינט שישי" על הנושא שמשום מה הכי העסיק באותו זמן את המחנה: ביטויי ההסתה (המחרידים, והלא מסוקרים מספיק בערוצי המיינסטרים) נגד ראש הממשלה נתניהו. בשבוע שלפניו היה זה, כמובן, הקמפיין נגד "אחים לנשק". אותה כתבה של דרומי על הארגון, שהייתה הדבר שהכי התקרב ליצירת שיח בעקבות הרצועה שלה, הובילה תוך ימים להדהוד נרחב של ציטוט בודד מפי קצין בודד בחיל האוויר על פגיעה תיאורטית ביכולות ב-7 באוקטובר. שבוע אחד חלף, ויהושוע כבר שפך על אותם דברים ג'ריקן של מים קרים להפליא. ונראה שאותו גורל מצפה גם לריאיון שערכה השבוע דרומי עם רונן צור: אפשר להיתפס להתחמקות שלו מגינויים ולביטויים כמו "ממלכתיות רעילה", ואפשר מנגד להכיר בעובדה שדרומי לא שחררה לרגע מהוואטאבאוטיזם הכל כך אהוב עליה. באה בטענות לצור על כך שהוא מתייחס להסתה רק מכיוון אחד, בעודה - נכון מאוד - עושה בדיוק את אותו הדבר בעצמה.

    מבחינת דרומי, ההתחמקויות האלה הן לא כלי לוגי אלא מערכת הפעלה. את המונולוג השבועי האחרון שלה, תחת השם הקבוע "החזית הדרומית", היא הקדישה לסוגיית ציר פילדלפי ולהפניית חצים כלפי ברק, חלוץ, שרון, גלנט והלוי. הכל אחלה, אבל עיתונאית שרוצה להיראות הגונה ואחראית אמורה גם להזכיר מי עוד היה שם. לפעמים באותה לשכה, לפעמים כמצביע בעד, לפעמים כאופוזיציונר שלא שינה כלום כשחזר לשלטון באותה תקופה. הכשל המובנה בטיעונים שלה זועק כמו אלמנטים רבים אחרים בשידור, גדולים (מהדורת נטולת חטופים) כקטנים (היעדר איזושהי מוזיקת רקע במהלך אותם מונולוגים ארוכים). ושוב, מילא אם הכשלים האלה לפחות היו חלק משידור טלוויזיוני דינמי. כרגע, הענייניות ש-i24NEWS מבטיח ומקיים היא אנטיתזה לפטפטת של שידורי שישי בערב, והפטפטת הקיימת רחוקה מאוד מהסטנדרטים. אם כבר משדרים מהדורה ימנית בליל שבת, עדיף לדרומי והיתר להימנע משעטנז כל כך קיצוני.
    בשבוע הבא
    העונה של "רוקדים עם כוכבים" עולה רמה עם שלב השידורים החיים (קשת 12, 29.7); עין הזכוכית של גורי אלפי חוזרת בפעם האחרונה עם פרק סיום העונה של "בלקספייס" (רשת 13, כנ"ל); עדי אשכנזי מנסה לחפש משמעות לחיים בעקבות חוויית סף מוות ב"הייתי מתה" התיעודית והקומית (כאן 11, 30.7); ואחרי עדכון הגרסה המוצלח של "אקס-מן", גיבור על נוסף מקבל טיפול אנימציה חדש ב"באטמן: לוחם בגלימה" (אמזון פריים, 1.8).
    צילום אופיר חיים: מתוך "מונדיאליטו - אלופים כחול לבן", פרי טיוי / צילום ביל קאמפ וג'ייק ג'ילנהול: מתוך "בחזקת חף מפשע", אפל TV פלוס / צילום מגי טביבי: ערוץ 14