מי שמפסיד ריאליטי כזה יכול להאשים רק את עצמו

רמת הגולן
זה לא השבוע להיות בו בעל שם המשפחה גולן. אם קוראים לך אייל, אתה גילית שהריאיון המהדהד עם טאיסיה זמולוצקי היה רק ההתחלה. אם קוראים לך יאיר, אתה גילית שתיעודים שלך וסיפורים עליך מ-7 באוקטובר לא ימנעו מניסים ואטורי לרמוז שבגדת. ואם קוראים לך מאי גולן - טוב, בזכותך ואטורי הוא לא חבר הליכוד שעשה הכי הרבה בושות השבוע. תחקיר חדשות 12 על השרה שללא ספק מבינה בג'ובים פיקטיביים דווקא לא הוביל לתמיכות אוטומטיות מחבריה לקואליציה, ללמדכם על מידת האמון בה והחיבה אליה, ואז כמובן הגיעה התגובה הלא פחות ממדהימה שלה. גולן טענה שההקלטות שלה למעשה פוברקו באמצעות בינה מלאכותית (אולי היא קיוותה שלא נבדיל בינה למשה נוסבאום), ואת העלבון האולטימטיבי שהורווח ביושר סיפק עמית סגל: "ההפך מבינה מלאכותית זה טמטום טבעי", הזכיר באחד הדיונים עליה.

יממה אחרי התחקיר על גולן, חברת הכנסת היחידה בתולדות המדינה שאי אפשר לומר בביטחון שלא גנבה פעם צעצוע ממקדונלד'ס, שודר הסרט על גונן שגב שהזכיר שנבחרי הציבור הישראלים תמיד היו תכשיטים יוצאי דופן. אבל גולן ובני דורה הם בכל זאת יהלום קצת אחר: הרי כבר שנים נהוג לומר שתוכניות הסאטירה לא עומדות בקצב של המציאות, ואיתן עוד מדובר בפלטפורמות לביקורת ופרשנות. עכשיו גם התחקירים העיתונאיים, הפלטפורמה שבה מתבססים אך ורק על עובדות (בהנחה שמדייקים), מוצאים את עצמם נתקלים באדישות מוחלטת - ואפילו בערעורים חסרי בושה על מה זה מציאות. עדיין טוב וחשוב שיש אותם, כי זה מוסד הכרחי שלא היה מספיק ממנו בשנת המלחמה ובטח שלא בימי הממשלה הקודמת, ובכל זאת ניכר שמידת ההשפעה שלו פחתה. מה יעשו לגולן, יחקרו אותה? היא תתקוף את החקירה עצמה, אם בכלל תטרח להגיע אליה. יתנערו ממנה כל הדרך לדחיקה מהרשימה? השד יודע מי יבוא במקומה, לא משנה לאיזו מפלגה. חראם רק על אייל גולן, כי את הדברים שהוא עשה לכאורה לטאיסיה זמולוצקי אי אפשר לטעון שזייפו בעזרת שום בינה.

מה לראות?
את "הנשים של אונליפאנס" ו"הגברים של אונליפאנס" (פרי טיוי), צמד סרטי דוקו על הנושא שרוב הישראלים היו רוצים לגלות עליו עוד - ופשוט מתביישים להודות בכך. כוכבות וכוכבי האונליפאנס שנחשפים כאן לא נשאלים את כל השאלות ההכרחיות, אבל חשוב לשמוע גם את הצד שלהם בעיצומו של עוד גל דיונים על אפליקציית התכנים המיניים. לביקורת המלאה, וגם ריאיון עם אחת מגיבורות הסרט הנשי.
אמפתיה לפסיכופתיה
הייפ מצומצם, ספקים לא מאוד מדוברים ותחום שנחרש לאורכו ולרוחבו הופכים את "מבוסס על סיפור אמיתי" (יס, הוט ופרטנר) לסדרה שמעט מאוד אנשים רואים פה. אבל כמו שניכר היה בעונתה הראשונה והמעולה, כך גם זו השנייה שעלתה כעת מבהירה - מדובר באחת מהסדרות המצטיינות בתת-ז'אנר "קומדיות שלועגות לטרנד תעלומות הרצח". אפילו כשהסיבוב הנוכחי מעט פחות מסעיר ממה שניתן היה לצפות לו ממנה.

"מבוסס על סיפור אמיתי" היא גם סדרה מסוג "קונספט שנשרף אחרי עונה אחת", ולכן הפעם בני הזוג חובבי הרצח (קיילי קווקו וכריס מסינה הפשוט נהדרים) כבר לא מקליטים פודקאסט עם רוצח סדרתי (טום בייטמן, גם) - אלא מנסים לבנות חיים חדשים בלעדיו. זה מן הסתם לא באמת מחזיק מעמד. ולמרות שלעונה השנייה לוקח שני פרקים יותר מדי עד שהיא מתניעה, הטוויסט בדמות החברה החדשה שיודעת יותר ממה שהיא מגלה (מליסה פומרו, כנ"ל) מתגלה כמהלך מוצלח. בהמשך יש התנקשות בחייו של כוכב הוליוודי, ספקות בנוגע למידת תמימותו של הרוצח הסדרתי שהחליט להפוך לאדם טוב, ומספיק חבטות עלילתיות שעדיף לא להיכנס אליהן מפאת שיקולי ספוילרים. וכשכל זה קורה, "מבוסס על סיפור אמיתי" בעיקר מתכתבת עם צו השעה שהחל אצל האחים מננדז: היא גורמת לקהל לגלות אמפתיה של ממש לרוצחים אכזריים.
פריים אחד למזכרת
האכזבה, ההתפתלויות התמוהות, הבוז ל"משטרת הסיכות הצהובות" - מעולם טקס גלובוס הזהב (יס) לא עורר כל כך הרבה רגשות אצל הישראלים. מצד שני, ולמרות המעורבות הזמנית של מפלצת יחסי הציבור שהיא דיסני, חשוב לזכור שגם לקובעי סדר היום בהוליווד כבר לא באמת אכפת מגל גדות.
ערב הסעודתית
אפילו הגורמים המחמירים ביותר במאבק נגד תאגיד השידור הישראלי יכולים להסכים שיש שם תוכן מקורי מצוין, וכזה שראוי - אפילו חובה - לקרב אותו במידת האפשר לכל חלקי החברה. אז אחרי ש"סליחה על השאלה" כבר קיבלה גרסה דוברת ערבית, ועד שימצאו דרך לפתוח סניף של "קופה ראשית" בטירה, השבוע הגיע תורה של "בואו לאכול איתי" (מכאן 33) שעלתה עם מהדורה מותאמת הנותרת נגישה לכולם. ולמה שדוברי העברית, בפרט צופי "בואו לאכול איתי" הסדרתיים, יקדישו לה את זמנם? כי כל עוד הם אינם גזענים במוצהר או במסווה, הם מן הסתם יבינו שמדובר בעונת ריאליטי נפלאה שמתעלה על כל האחרונות של אחותה הגדולה.

המסע של "בואו לאכול איתי" הערבית יצא לדרך בשבוע המשולש, וימשיך לחרוש את מרכז הארץ וצפונה כולל שבוע שמוקדש כולו למתמודדים מנצרת. ב"תפדלו על עשא" יש כמובן גם תרגום סימולטני בעברית, אבל לא את הקריינות של שי אביבי - שמוחלף על ידי השחקן הנרי אנדראוס - וגולת הכותרת: הפתיח המאובק והכעור-בכוונה ז"ל. מאז החזרה לפורמט היחידים ניכר ש"בואו לאכול איתי" נמצאת בדעיכה מסוימת, כזו שקשה להבחין בה לעיתים בגלל האהדה הכל כך קולנית אליה בקרב חסידי הפורמט, ולמעט הבלחות כמו שבוע אולסטארס הרושם הוא שהתחרות הקטנה והחביבה נפלה קורבן לטרולים וחולי מצלמות שרואים בה תחנת ביניים בדרך לליהוק הבא. אז הנה, זה מה שהיה חסר לה. אנשים שבאו לחשוף, לא להיחשף, אולי חוץ מהטיקטוקר עלאא. זו התמימות והצניעות שנעדרה מהעונות המתקדמות של התוכנית, זו הבמה לחובבי אירוח שבאמת באו לאכול ובאמת באו לבשל, וזה בעיקר הריאליטי הכי מפתיע שמשודר כרגע בטלוויזיה. מחסום השפה מובן, אבל אם הוא לא הדבר היחיד שמונע מכם להתמסר לתוכנית בהשתתפות ערבים, תאשימו את עצמכם בלבד.

מלבד ההבדלים בליהוק ובאוכל, "בואו לאכול איתי" הערבית מפגינה גם שימוש אחר לגמרי בכלי הקריינות: התסריט שמקריא אנדראוס יותר הססני, פחות ציני, מאוד שטחי. חלק מזה יושב מטבע הדברים על האתגר הבלתי אפשרי של תרגום תוכנית כל כך שנונה ומבוססת ניואנסים לשפה אחרת, אבל ניכר שאנשי מכאן 33 בחרו לעת עתה בגישה די שמרנית ביחס למשתתפים. והעברית בכל זאת מבליחה פה ושם, הן בקריינות והן בשיחות, מה שהופך את הבחירה לפתוח את השידורים עם אזור המשולש לכזו שטומנת בתוכה משמעות לא מבוטלת. אנשי שבוע הבכורה מדברים במוצהר על הקוקטייל השפתי שהם מיישמים ביום-יום, ועל כך שמשתתפי השבועות האחרים בטח יבקרו אותם ואת רמת הערבית שלהם. זה מקנה לשבוע הפתיחה מעמד של גשר קטן עבור הצופים דוברי העברית, בדרכם לגשר טלוויזיוני גדול בהרבה. כי ב"בואו לאכול איתי" העברית לא מראים את מעמד פינוי האוכל (ואת העובדה שבזו הערבית המפנות היחידות הן הנשים), ולא מראים הרבה דברים אחרים שמעסיקים חלק בלתי נפרד מהציבור הישראלי. לכן לא משנה אם יש מלחמה או אין מלחמה, ומה רף המתיחות החברתית ברגע השידור הספציפי. צפיית חובה אמיתית היא כזו שנשארת רלוונטית תמיד.
בשבוע הבא
עונה חדשה לריאליטי "אהבה חדשה", עם קאסט הכולל גם את יוצא "האח הגדול" תום חיימוב (רשת 13, 12.1); יהודה לוי רק חגג 45, אבל כבר מגלם את ראש השב"כ בסדרת המתח "הראש" (קשת 12, 13.1); עשור בדיוק אחרי סיבוב הבכורה זוכה הפרסים, הדרמה הבריטית התקופתית "וולף הול" שבה לנקודה שבה עצרה (יס, 14.1); מייגן מרקל מנסה להיות מרתה סטיוארט בתוכנית הבישול והאירוח "באהבה, מייגן" (נטפליקס, 15.1); ובסופה של המתנה מורטת עצבים במשך שלוש שנים, "ניתוק" המופתית סוף סוף חוזרת (אפל TV פלוס, 17.1).
צילום מאי גולן: חדשות 12 / צילום קיילי קווקו וכריס מסינה: מתוך "מבוסס על סיפור אמיתי", יס, הוט ופרטנר / צילום גל גדות ואדגר רמירז: מתוך טקס גלובוס הזהב, יס

מצאתם טעות לשון?