1. כל מותג והערכים שלו
    בואו ניפטר על ההתחלה מהמובן מאליו - ההתנהגות של דיאן שוורץ ב"האח הגדול" (רשת 13) איומה, מרתיחה, מייאשת ומעוררת רחמים. בהנחה שהדמות שמוצגת במסך היא זו שגם קיימת בחיים האמיתיים, אפשר רק לקוות שאף אחד לא רואה בה מודל לחיקוי. עכשיו אפשר להמשיך? כי אחרי שהפכה לבריון התורן ואויב הרשת, ואחרי שכל חברה שאי פעם תויגה על ידה באינסטגרם מיהרה להתנער, צריך לומר דבר מובן מאליו אחר: מדובר בליהוק מדהים.

    האם ההתנהלות של דיאן בריונית? אינני איש מקצוע, אבל יש מצב. אני כן איש מקצוע בצפייה אובססיבית ב"האח הגדול", ולכן חשוב להבהיר - כבר ראינו מקרים קשים, בעייתיים ופסולים מאלה. למרות שהתשתית להתנהגות תוקפנית יותר בעתיד קיימת, ולמרות שהאח הגדול בהחלט היה יכול לקרוא לה לשיחת נזיפה קצרה (ואסרטיבית מזו שניהל עם נתנאל רודניצקי), דיאן שוורץ היא לא אדם מסוכן ואין שום הצדקה להפעלת סנקציות כלפיה בתוך הבית, כפי שחלק מהצופים כבר דורשים. חברות מסחריות זה דבר אחד, זכותן לעשות מה שבא להן. די בטוח שגם בלעדיהן היא תהיה מסודרת מבחינת קמפיינים. בתוך המסגרת של "האח", תחת החוקים והנורמות שהתרגלנו אליהם, עוד לא נחצה שום גבול. ערכי המותג של הריאליטי לא יתערערו משום אמירה דוחה ונבזית. בסוף, מתקפה חסרת פרופורציות כלפיה תעשה את ההפך הגמור: היא תעניק לה סיבה להרגיש כמו הקורבן האמיתי.

    מה לראות?
    את "ארי והזרע הקדוש" (יס), הדוקו המרתק על תורם הזרע שהביא לעולם 117 ילדים - סליחה, 118, וזה עוד ממשיך. הפורמט הטלוויזיוני יכול לעשות רק טוב לסרט, שהוקרן לראשונה בפסטיבל דוקאביב האחרון, בעיקר בגלל שהוא מתעקש לא לקחת את עצמו ברצינות יתרה, בדיוק כמו מושא הסיקור שלו. יש הרבה ריאליטי בדוקו הזה, אבל בקטע טוב. לקריאה נוספת: הביקורת המלאה, וגם הראיון עם ארי נייגל ב"אולפן שישי".
  2. זה לא HBO, מקס
    אם הבנתי משהו משיגעון "המיניונים" בקולנוע - זאת אומרת, חוץ מהעובדה שמדובר בחתיכת טרנד מופרע ומסוכן - הוא שההסבר של בני הנוער לתופעה הולך בערך ככה: הסרט האחרון בסדרה יצא לפני חמש שנים, עכשיו אנחנו כבר גדולים, ולכן נבוא בחליפה. זה גם הסיפור מאחורי העונה הרביעית של "דברים מוזרים" (נטפליקס), ובפרט של צמד פרקי הסיום שלה שעלו השבוע. הקהל הזדקן, השחקנים הצעירים לא נראים כמו עצמם, ומה שהייתה פעם צפייה לכל המשפחה הפכה לדרמה אפלה ומטרידה.

    למרות שהטון של "דברים מוזרים" התבגר לקראת הפרק האחרון לעונה, זה לא מה שקרה לאומץ שלה: מניין הגופות, דרכן של סדרות למבוגרים לצאת לפגרה עם מספיק הייפ לפעם הבאה, נשאר נמוך מהצפוי. שתיים-שלוש דמויות משניות, משוחקות היטב ככל שיהיו, וזהו. אולי אני נאיבי בחוסר הנאיביות שלי, אבל באמת חשבתי שזו העונה האחרונה של סיידי סינק בתור מקס - מי שכבר הייתה הדמות הכי טובה בסדרה הרבה לפני שעלתה לגבהים חדשים, והעלתה את קייט בוש יחד איתה. תרחיש שבו מקס מתה (בלי החלק של החזרה לחיים) הוא זה שהכי הטריד את המעריצים, ועל כן הוא היה חייב לצאת לפועל. קצת כמו ג'ון סנואו בשעתו, הובהר לנו שגם לסדרות פנטזיה יש חוקי טבע משלהן, ושלא כל דמות יכולה למצוא את מותה. למרות שהעונה הבאה (והאחרונה) של "דברים מוזרים" הייתה הרבה פחות אטרקטיבית בלי מקס, אסור לשכוח שטלטלה אמיתית לפני יציאה לפגרה היא הפרומו הטוב מכולם.
    פריים אחד למזכרת
    גלעד כהנא מתחפש להומלס קשיש ב"דוקו" ה"אקספרימנטלי" "חתירה אל ההווה" (הוט).

  3. תקופת המנדטים
    בראיון שהעניק בשבוע שעבר לפודקאסט של נדב פרי - ראו את האזכור הזה כהמלצת האזנה רותחת - עמית סגל סיפר על החלטה שהתקבלה במסדרונות חדשות 12 עם הכניסה למערכת בחירות חמישית תוך שלוש שנים: כל עוד יש ידיעות טובות מספיק (בריאות, כלכלה, יוקר המחיה, יפה בן דוד), ה"בלוק" הפוליטי יורחק ככל האפשר מפתח המהדורה המרכזית. סגל, אפשר רק להניח, הוא האחרון שיתנגד לשיבוץ הזה. הכתבים והפרשנים הפוליטיים מותשים ממעגל הבחירות הבלתי נגמר עוד יותר מהצופים, וכולם מתכחשים לעובדה שלפניהם 120 ימים של צורת הסיקור הכי מעייפת בענף - סקרי המנדטים.

    קחו לדוגמה את הסקר שהוצג השבוע בכאן חדשות על ידי הכתבת יערה שפירא. בגלל שההבטחות הלעוסות לסקר "דרמטי", "מעניין" ו"דרמטי ומעניין" כבר מיצו את עצמן - הוחלט ללכת על בטוח ולשקף את תמונות המנדטים לפי תרחישים שונים. זה תמיד "מעניין". לפי הסקר, איחוד בין תקווה חדשה, כחול לבן ומתן כהנא מביא 13 מנדטים (ההבדל מריצה בנפרד הוא… מנדט אחד, שמיוצג בסקר ממוצע על ידי משהו כמו ארבעה אנשים), בעוד הצטרפות של גדי איזנקוט ליש עתיד מעלה אותה ל-22 מנדטים ולוקחת מנדט שלם מהליכוד. "דרמטי!", אמר אף אדם בעולם. רק ששפירא היא ממש לא הבעיה. גם היא יודעת את מה שברור לכולם: טבעם של המנדטים הליכודניקיים לנדוד למחוזות מעט יותר מתבקשים מהמחנה היריב, ומן הסתם מדובר בגליץ' סטטיסטי זניח. אבל לשפירא וחבריה ביתר המערכות אין ברירה, הם חייבים להוציא כותרת כלשהי מהמספרים היציבים, שיהפכו ל"דרמטיים" ו"מעניינים" רק בסוף הקיץ, כשכל האיחודים המדומיינים יצאו לפועל.

    סקרי הבחירות הם לא הרעה החולה היחידה בסיבוב החמישי, והעיתונאים הם לא אלה שצריך לבוא אליהם בטענות. גם הם היו שמחים להביא לנו חדשות אמיתיות בארבעת החודשים הקרובים (כמו הקלטות מנסור עבאס והרב דרוקמן שנחשפו השבוע), אבל בין חופשות הקיץ לחגים נגזרו עלינו ימים ארוכים של כלום. ככה חתונת נכדתו של משה גפני, אישה שאף אחד אפילו לא טרח להגיד לנו מהו שמה, הופכת לנושא שנלעס ומנותח בלי סוף באולפנים. אותו כנ"ל לגבי האמירה המיותרת של גדי סוקניק, איש בלי משרה תקשורתית אמיתית. זה, כמובן, לא אומר שלא הגיע הזמן להיפטר מהרגלים מגונים בתקשורת - דקות אחרי נאום הבכורה של יאיר לפיד כראש ממשלה, שלא היה נאום בחירות ולא לווה בלוגו של יש עתיד, כאן חדשות וחדשות 13 מיהרו להקריא את התגובה נטולת ההקשר ומלאת התעמולה של הליכוד. מילא העובדה שמדובר בטקסט לא רלוונטי, אתם יודעים כמה מפלגות מומצאות אפשר לבדוק בכל כך הרבה שניות מסך יקרות? ואולי המסקנה היא שהפלונטר הפוליטי הוא לא הפלונטר היחיד שיש היום: סגל, שפירא, דפנה ליאל, ספי עובדיה ואחרים תקועים בין מינימום כותרות למקסימום פלטפורמות. אחר כך מתפלאים שרינה מצליח הולכת להיות שחקנית.
    בשבוע הבא
    עוז זהבי תופס את המושכות - ומתאהב בגבר - בסדרת הדרמה "העיר הטובה" (הוט, 12.7); "פאודה" מתאוששת מהקורונה וחוזרת לעונה רביעית (יס, 13.7); עונת הסיום של "סמוך על סול" ממשיכה עם הפרקים האחרונים בהחלט (יס, הוט, סלקום ונטפליקס, כנ"ל); והנשיא התשיעי של מדינת ישראל מקבל סרט דוקו על חייו ב"לעולם אל תפסיק לחלום: חייו ומורשתו של שמעון פרס" (נטפליקס, כנ"ל).
    צילום דיאן שוורץ: מתוך "האח הגדול", רשת 13 / צילום סיידי סינק: מתוך "דברים מוזרים", נטפליקס / צילום גלעד כהנא: אלמה מכנס קז, מתוך "חתירה אל הווה", הוט