1. לא טוב היות הטרול לבדו
    כמו ספיישל האולסטארס שנחגג כאן ממש לא מזמן, גם שבוע פתיחת העונה השמינית של "בואו לאכול איתי" (כאן 11) סיפק טלוויזיה טובה. אבל בניגוד אליו, הוא דווקא המשיך לגרום את אותו נזק מצטבר שהולך ומשפיע על המותג: בשלב זה, "בואו לאכול איתי" היא מועמדת ראויה לתואר הטראש הכי טראשי על המסך. נמוכה יותר מ"האח הגדול" ויתר תוכניות הריאליטי שלפחות מנסות להביא איזושהי מהות, גבוהה יותר רק מ"הבוזגלוס" ו"גולסטאר". ודנה כהן הלוי, הדוגמה המי יודע כמה לטראש הזה, היא כזו שנושאת איתה משמעות גדולה.

    אומנם טראש הוא תמיד דבר טוב, אבל יש לו גבולות דקיקים - והליהוקים של "בואו לאכול איתי" בעונותיה האחרונות נוהגים לחצות אותם על בסיס שבועי. עם כהן הלוי, מתקשרת ששומרת נגיעה מהכל ונראית כמו פאנליסטית גנוזה של "זמן מיסטיקה", זה לא רק חוסר העניין בקולינריה או בתרבות דיון: זה חוסר העניין בלספק לנו ריאליטי בטוב טעם. כי למרות כל היציאות ההזויות שלה, שהן רבות וטובות, "בואו לאכול איתי" היא תוכנית של דינמיקות חברתיות ולא ספארי לילה. לכן, ובאיחור של יותר מדי עונות, חייבים לחזור שם לפורמט הזוגות שנוסה לזמן מה וננטש: הוא אולי מביא איתו אילוצים לוגיסטיים ופוגע במעט בפוטנציאל הריבים, אבל הוא גם מהווה תעודת ביטוח מפני דמויות קצה עצמאיות שכל מהותן היא להטריל את המערך.

    מה לראות?
    את "בחזקת חף מפשע" (אפל TV פלוס), כי בשבוע הבא יוצא פרק הסיום שלה ועכשיו זו ההזדמנות האחרונה להשלים אותה לפני הספוילרים. דרמת המתח - שכבר חודשה לעונה שנייה, בתקווה שההחלטה הזו לא תתברר כטעות - לוקחת את הסרט הניינטיזי עם הריסון פורד ומעדכנת אותו לימינו, אבל שומרת על כל המרכיבים הכי ממכרים בסדרות בית המשפט של העשור ההוא. ואלוהים אדירים, איזה שחקן זה ג'ייק ג'ילנהול. לביקורת המלאה.
  2. אהבה נכזבת
    בניגוד לתוכניות שידוכים אחרות, שגם אם לא הצליחו לחבר את הזוג הנכון הן לפחות חשפו את הרווקים והרווקות למחזרים פוטנציאליים - אצל "ווארט" (רשת 13) החרדית שהסתיימה השבוע יש רק יעד אחד, כפי שהבהיר השם שנבחר לה. אז כמה ווארטים היו ל"ווארט"? עקרונית, אפילו לא אחד. חמישה זוגות שודכו לאורך התוכנית, כולם בחרו להיפרד ברגע השיא. הנחמה היחידה הייתה החתונה של יעקב וציפי המתוקים, הזוג השישי, אבל הם הגיעו לתוכנית כשהם כבר משודכים ולאחר חודש של מפגשים עצמאיים.

    אם בתחילת העונה של "ווארט" עוד הייתה סערה סביב זהות אחד השדכנים, עכשיו כבר ברור מהו הסקנדל האמיתי: תוכנית שדווקא התחילה עם הבטחה עצומה, בטח באקלים ובזמן שבו שודרה, הסתיימה עם הלשון בחוץ ובלי בשורה אמיתית אחת לקהל. והכישלון של "ווארט" הוא כזה שבכלל לא צריך למדוד בטבלאות הרייטינג או במדד הבאזז - היא נוצרה בשביל לחתן רווקים ולא בשביל לפתוח אותם לשוק (שגם ככה לא צופה בה, לפחות לא באופן מוצהר), ולכן העניין בהם היה מועט עד לא קיים. רק השבוע נודע שאחד מגברי התוכנית נישא מאז הצילומים, והתגרש תוך שלושה חודשים בלבד. "ווארט" מלכתחילה לא רצתה להיות חממת סלבריטאים, וזו אחלה בחירה. אבל אם היא רצתה להיות מפעל זיווגים, זה פשוט לא קרה. ואם היא בכלל רצתה להיות ניסוי חברתי-תקשורתי בלבד, מעין סוס טרויאני מבורך שמטרתו לקרב לבבות בין הציבור הרחב למגזר החרדי, בדיעבד יכול להיות שזו משימה גדולה מדי לתוכנית ריאליטי אחת.
    גיף אחד למזכרת
    כשצחי פלג נכנס לבית "האח הגדול" (רשת 13) הוא הציג את עצמו כבעל עסק לפתרונות שיער. להלן אחד מהם.

  3. חי ובועט
    הרבה דברים שאף אחד לא שיער לעצמו קרו ב-2024 - ומהבחינה הטלוויזיונית, אחד המפתיעים שבהם הוא הרנסאנס של שי חי. השנה היא כבר מזמן לא 2016, אבל יוצא "האח הגדול" שוב צץ פתאום באיזו פינה שרק תסתכלו אליה: הנה הוא מקשקש את עצמו לדעת בפאנלים השונים, הנה סיקור בעמודי הבידור כמו שהוא לא ראה מאז העשור הקודם, והנה בעיקר תפקיד דרמטי ראשון ואפילו מהולל ב"אינדל" (הוט), סדרה עתירת יוצאי "האח" אחרים שמתקבלת היטב.

    אין צורך להסביר פעם נוספת למה גם יוצאי ריאליטי הם ליהוקים לגיטימיים לסדרות מתוסרטות - ובמקרים רבים, מה לעשות, לא נופלים מבוגרי בתי הספר השונים למשחק. כן מעניין להסביר עד כמה הפונקציה של שי חי ייחודית בתוך היקום הבדיוני שבורא בסדרה היוצר והיוצא אינדל קבדה: שי חי, האיש שבמשך שנים היה אייקון של אנרכיה ודריסת מוסכמות, כאלה שיצרו כוכב ריאליטי חסר בושה בניחוח אמריקאי, חוצה את הקווים ביותר ממובן אחד ונכנס לנעלי סמל החוק והסדר. אבל כמובן שזה רק לכאורה, והשוטר אלון אדרי בגילומו משתמש במדים כתירוץ כדי ליישם את הסדיזם והגזענות שלו על כל נער אתיופי שהוא רואה בדרך. אתם יודעים, תרחיש דמיוני ומופרך שכזה, כמו טקס הענקות דרגות קצונה ל"הצל".

    "אינדל" לא חפה מבעיות - למעשה, היא והגיבור המרכזי שלה דווקא חווים שיגעון גדלות די דומה - אבל ברגעים הכי ריאליסטיים שלה היא מצטיינת. ולמרבה הצער, התפקיד המשני של שי חי בה הוא ריאליסטי ביותר: בינו ובין הנציגות הלא-אתיופית השנייה בסדרה, אגם רודברג בקלישאת אשמה לבנה קלאסית, ברור איזו דמות נפוצה כאן באמת. אז בכל תרחיש אחר, הופעת המשחק המפתיעה והמשובחת הזאת רק הייתה מסדרת לשי חי מקום של כבוד ברשימת ליהוקים עתידית, וזהו בערך. אך בקיץ הזה, כששי חי דואג להוות אנטיתזה לדמות בגילומו ומוצא הזדמנויות להתבטא באופן בוגר, ספורטיבי ולעיתים אפילו אמיץ (לפחות מול שתיקת המשפיענים בענייני אקטואליה שונים), עסקת החבילה שהוא מציע היא אטרקטיבית להפליא. וזה לא משנה אם הוא זה שהתעשת על עצמו, או אנחנו שהתרככנו במרוצת השנים. מה שחשוב הוא שמהמקום שבו הוא נמצא כרגע, הבשילו התנאים בשביל ששי חי ימריא בשנית.
    בשבוע הבא
    בדיוק ביום שבו צה"ל מתכנן לזמן אלפי חרדים לצו ראשון, הסדרה התיעודית "שאגת ש"ס" תנסה לעשות סיכום ביניים של אחת המפלגות הכי דומיננטיות פה (הוט, 21.7); פרק סיום העונה של "בחזקת חף מפשע", בתקווה שהרמה הגבוהה תישמר גם עם פתרון התעלומה (אפל TV פלוס, 24.7); ו"דקמרון", הקלאסיקה האיטלקית מהמאה ה-14, זוכה לעיבוד טלוויזיוני, קומי וסליזי למדי (נטפליקס, 25.7).
    צילום דנה כהן הלוי: מתוך "בואו לאכול איתי", כאן 11 / צילום יעקב גרינמן וציפורה מרים שניידרמן: מתוך "ווארט", רשת 13 / צילום צחי פלג: מתוך "האח הגדול", רשת 13