1. במגרש משלה
    רגע קטן וזניח, אבל יוצא דופן, שודר בפרק הרביעי של "מגרש הרוסים" (כאן 11): בעיצומה של חקירת הרצח הניינטיזית, הבלש בגילומו המכשף של יעקב זדה-דניאל פוגש גורם רלוונטי כדי לקבל ממנו אינפורמציה חשובה ביותר. זה קורה, בהתאם לחוקים הלא כתובים של הז'אנר, בתוך רכב בחניון תת-קרקעי. אותו גורם מתחיל לדבר, רומז לבלש שהוא עומד לגלות לו מידע משמעותי - ואז נשמע מנוע רכב מרחוק, והוא מתקרב, והנה הוא חולף לידם וקוטע את השיחה ביניהם. כמו שצופי כל סדרה בלשית אפשרית יודעים, זה השלב שבו הפגישה מתפוצצת ופתרון התעלומה מתרחק בכמה צעדים.

    אבל "מגרש הרוסים" היא לא עוד סדרה בלשית. הרכב ממשיך לנסוע, שני הגברים חוזרים לשיחתם, השיחה מתקדמת עם האינפורמציה החדשה ההיא ואיתה גם התעלומה. כמעט כאילו "מגרש הרוסים" אומרת לצופיה: אני יודעת טוב מאוד מה הקלישאות בז'אנר הזה, אני מזהה אותן, ואני יותר טובה מהן. זו אותה מגמה שניכרת לכל אורכה של הסדרה, כולל בפרק החמישי ששודר השבוע - הילדה של הבלש נשארת לבד בבית עם הרוסי המפחיד והמסתורי? אז מה, היא בכלל מביאה לו בקבוק שמפו והוא מכניס אותו למקלחת. דמות משנית מדקלמת נאום מעפן על זה ש"מה נהיה מאיתנו, אשכנזים, מזרחים, רוסים, אנחנו קודם כל יהודים"? צופי הסדרה יודעים טוב מאוד שאין מצב שזו הצהרה שהגיבור יחתום עליה. וחוסר השגרתיות הזה לא רק מעלה את "מגרש הרוסים" מעל רבות-רבות ממקבילותיה במישור התסריטאי, אלא מתמצת את סוד הקסם החמקמק שלה. זו סדרה על חיבורים לא שגרתיים בין דמויות לא שגרתיות, והיא בוחרת בכלים לא שגרתיים כדי לממש אותם.

    מה לראות?
    את "המעון" (נטפליקס), עוד סדרה בלשית שעושה דברים קצת אחרת - עם טון קומי, חוקרת אקסצנטרית, תו התקן של שונדה ריימס ו-132 חדרי הבית הלבן בתור זירת ההתרחשות המרכזית. לביקורת המלאה.
  2. כולם יהיו בניו
    האם זהו שחר של יום חדש? עובדתית לא, כי זה קורה בלילה - אבל לא במקרה עיני תעשיית הטלוויזיה מופנות למה שג'ון מולייני עושה עכשיו. "כולם בשידור חי עם ג'ון מולייני" (נטפליקס), רצועת הלייט-נייט השבועית החדשה של הקומיקאי שמועברת בזמן אמת למאות מיליוני מנויים, היא המשך ישיר לניסוי הכלים המבריק שלו מהשנה שעברה וצעד חשוב מאין כמותו של הז'אנר אל עבר העתיד. העניין הוא שמולייני כמו מולייני לא מתרגש מהפלטפורמה המיינסטרימית או מחשיבות השידורים החיים לשוק הסטרימינג: מבחינתו, "כולם בשידור חי" היא בסך הכל עוד פלטפורמה לעשות בה פרינג'.

    "זה כמו ג'אז", הגדיר מולייני את תוכנית האירוח החדשה שלו שמשודרת בלילות שבין רביעי לחמישי, והקומיקאי הגאון שנגמל מסמים אף הסביר את הכאוס המכוון שסובב אותו בכך ש"אני כבר לא יכול לעשות קוק או אדרל, אז אני הופך את זה לבעיה שלכם". חלק מהכאוס הזה מבורך: אנשים כמו מייקל קיטון או בן סטילר באים לתוכנית סתם כי הזמינו אותם, ומדברים על נושאים סתם כי שאלו אותם, מה שמוליד את הריקוד הנהדר של ג'ואן באאז - רגע טלוויזיוני ששווה פי מיליון מאשר עוד משחק אינפנטילי של גל גדות אצל ג'ימי פאלון. הצד השני של הכאוס הזה נוגע לכך שהמנויים בישראל, למשל, שוב לא יכולים לצפות בתוכנית עם כתוביות עבריות. למרות שהוא מן הסתם מתוגמל היטב, מולייני הסביר לאורך כל הדרך שהוא לא כאן ללונג-ראן ואף תחם מראש את "כולם בשידור חי" לשני סבבים של 12 שבועות בלבד. אבל בעוד אי-אלו שנים, כשתוכניות אירוח בסטרימינג יהיו הסטנדרט (כמו שקרה לדרמות ולדוקו ומתחיל לקרות גם לטקסי הפרסים ומשחקי הספורט), יהיה צריך לזכור את הבחור עם האינטונציה הילדותית וקו הלסת המשתנה שעזר להביא אותן לעולם.
    פריים אחד למזכרת
    פרס אפיון הדמות לשנת 2025 הולך לתרנגולות על ארונות המטבח של יניב ביטון, בתפקיד אמא שלו, בקמפיין של מערך הסייבר הלאומי.

  3. להקת אסרף
    לא ברור איזה גבולות היטשטשו יותר בשנים האחרונות: אלה של מהו עיתונאי, או אלה של מהו סלבריטאי. כמובן שעיתונאים תמיד מסוקרים במדורי הסלבס - אבל לרוב תחת אחת הרובריקות הקבועות של חתונה, היריון, פפראצי, "ככה נראים הילדים שלהם" ו"ככה נראית החופשה שלהם עם רותם סלע". וכמובן שיש גם סלבס שמפלרטטים עם עולמות העיתונות, או לפחות עם עולמות ההגשה והאקטואליה. למשל אייל ברקוביץ', השותף הטלוויזיוני החדש של מוריה אסרף. ואסרף עצמה? הו, זו בדיוק הנקודה. בעולם שבו עיתונאים קלאסיים הם עדיין לא סלבס מן המניין, הכתבת המדינית של חדשות 13 עושה רושם של החריגה הראשונה.

    למרות גילה היחסית צעיר, אסרף לא הייתה אמורה לפרוץ מחוץ למסלול הקלאסי של עיתונאית יוצאת גלי צה"ל, על הספקטרום שבין עבודת שטח לרפורטינג להגשה באולפן. ועל פניו, היא אכן נשארת עליו. אז מה בכל זאת הופך אותה לסלבריטאית, ואפילו סלבריטאית מסעירה ומרתקת? בעיקר שיתוף הפעולה שלה עם המשחק בלי לשחק אותו באמת: זה לא שהיא מגיעה להשקות או רבה בסטורי עם דניאל גרינברג, אבל המלאכה די דומה. התנהלות סלבריטאית בגבולות העיתונות הטהורה של פעם - עם פקטור טכנולוגי מסוים, שהוא האחראי העיקרי לבריאת דמותה החדשה. הרי היום הכל בחוץ, וחלק מה"הכל" הזה כולל גם את סאגת החיטוט במשרד דובר ראש הממשלה, בפרשה עסיסית שמלווה אותה ואותנו כבר תקופה. השבוע, אחרי שיד נעלמה הדליפה את הסרטון שלה ממצלמות האבטחה למי השופכין של טוויטר, אסרף שוב מצאה את עצמה בתפקיד אשת השעה. וכשמדובר בכתבת מערוץ 13 השביר, זה לא תפקיד שמישהו שם רגיל אליו.

    את התייחסותה הפומבית הראשונה לפרשה מסרה בזמנו אסרף בפודקאסט שלה - צעד כל כך סלבריטאי מצדה - ומילים לא יוכלו לתאר את חוויית הצפייה בגרסה המצולמת של ההקלטה. האנרגיה היא של משפיענית טיקטוק, כי אסרף בת 26 וככה הדור הזה מדבר, אבל הנושאים הם ברומו של עולם. באותה התייחסות, במקום להסביר שמה שהיא עשתה אולי לא אלגנטי אך כן מאוד עיתונאי, היא העדיפה להיכנס חזיתית בלשכת נתניהו ולרמוז בשפה חלקלקה שהדברים אינם כפי שהצטיירו. בהנחה שהסרטון המודלף הוא מאותו אירוע, נראה שהם דווקא צוירו באופן נאמן למציאות. בינתיים הסלבריטאות של אסרף חולשת גם על התחום הרכילותי (גירושים מדוברו של יריב לוין) והאופנתי (שרשרת ארץ ישראל השלמה שלה הוחלפה בתליון מגן דוד), ולא בטוח שזה מאוד מטריד אותה. יכול אפילו להיות שהיא מנסה לרקוד על שתי החתונות האלה במקביל. כי מי שרוצה להיות עיתונאית עוסקת אך ורק בהבאת סקופים. מי שרוצה להיות העיתונו-סלבית הראשונה יכולה להרשות לעצמה איזה פודקאסט משוחרר או פרשת צהובונים טובה. בכל זאת, מאז המחטבים של ליהיא גרינר או הסקנדל ביבנה לא חגגו ככה על תיעוד ממצלמות האבטחה.
    בשבוע הבא
    דניס קווייד מגלם רוצח ואנס סדרתי במותחן הפסיכולוגי "האפי פייס" (יס, הוט, סלקום ופרי טיוי, 24.3); פרק סיום העונה של "קופה ראשית" (כאן 11, 25.3); סת' רוגן מגייס את מיטב המוחות והכוכבים האורחים לסאטירה ההוליוודית "הסטודיו" - וספוילר, זו הקומדיה הטובה ביותר מזה שנים (אפל TV פלוס, 26.3); ופרק אחרון לדוקו מחמם הלב "כוורת - נתתי לה חיי" (כאן 11, 29.3).
    צילום יעקב זדה-דניאל: מתוך "מגרש הרוסים", כאן 11 / צילום ג'ון מולייני, ג'ואן באאז ומייקל קיטון: מתוך "כולם בשידור חי עם ג'ון מולייני", נטפליקס / צילום יניב ביטון: מתוך הקמפיין של מערך הסייבר הלאומי