1. כסף על פני המים
    בשבוע הבא זה יקרה, בפעם הרביעית והאחרונה: "יורשים" (יס הוט וסלקום) - ככל הנראה הסדרה הכי טובה כרגע בטלוויזיה - תחזור לעונה חדשה אחרי הפסקה של למעלה משנה, שבטח גרמה לצופים לשכוח איפה העלילה נעצרה. אז מה צריך לזכור לקראתה? בעיקר את ניסיון ההפיכה של קנדל, שיב ורומן רוי, ואת העובדה שנכשלו במסגרת הטוויסט המטלטל בתולדות הסדרה. אחרי עונה שלמה שבה קנדל היה זה שהוביל את הניסיונות לתפוס את השליטה בווייסטאר רויקו מידיו של אבא לוגאן, פרצה בהסדר הגירושים של ההורים אפשרה לאחים לצאת לדרך כשהם מספיק בטוחים במהלך. אבל טום, הבעל הלא-יוצלח של שיב, נעץ להם סכין בגב ודאג שלוגאן יישאר כשידו על העליונה. הפריים שסגר את העונה, כששיב נשענת בחרדה על החזה של בן זוגה בעודה מבינה ש-1. הלך עליה ו-2. זה הכל בגללו, הוא זה שנמצא בראש טבלת השאלות לקראת העונה החדשה. עסקים ומשפחה תמיד התערבבו ב"יורשים", ועכשיו נכנסה לתמונה גם האהבה (אם בכלל הייתה להם אחת).

    הטריילר לעונת הסיום של "יורשים" ככל הנראה חושף את המובן מאליו: רומן, כמו הרומן שהוא, התקפל וחזר לזרועות אבא. קנדל נשאר עיקש במאמצי ההשתלטות שלו, ושיב היא התעלומה הכי גדולה - על פניו ברור במי תבחר בקרב בין בעלה ואביה לבין עצמה, אבל המורכבות ורגשי הנחיתות המבעבעים של שיב הם חלק ממה שהופך אותה לדמות כל כך מוצלחת. לוקאס מתסון, האיש שאליו ווייסטאר רויקו אמורה להימכר אליבא דלוגאן, צפוי להישאר בתמונה, מה שישלח את רומן לעוד מסע חנפנות אצל האיש שינהל במקומו את החברה של המשפחה. בזמן שנותר, הטריילר מבהיר שגם בן הדוד גרג נשאר במחנה לוגאן, ושהמירוץ הכושל לנשיאות של קונור ממשיך להיות האתנחתא הקומית של הסדרה. מצד אחד יש בתקציר הזה המון "נשאר" ו"ממשיך" יחסית למה שאמורה להיות עונת סיום מפוארת לסדרה גדולה מהחיים, אך מצד שני "יורשים" כבר הוכיחה שאפילו ברגעים הכי תמוהים שלה (והיו הרבה כאלה בעונה השלישית) היא יודעת מתי ואיך לתת את הכאפה ההכרחית. ואל תשכחו, בעוד חודשיים וקצת כולנו עוד נתגעגע לנעימת הפסנתר המופתית.

    מה לראות?
    את "אקסטרפולציות" (אפל TV פלוס), תמרור האזהרה החדש של הוליווד מפני משבר האקלים - וייתכן שגם אחד המשובחים שבהם. עם קאסט לא מהעולם הזה (ברמה שמריל סטריפ נאלצת להסתפק שם בתפקיד משנה) ועם אריג משובח ועשיר של סיפורים עתידניים וכתובים היטב, סקוט ז. ברנס (האיש ש"התפשטות" שלו התפוצץ מחדש בקורונה) מצליח לערער בלי להטיף, וליצור מציאות שבה ועידת אקלים עולמית בתל אביב נראית פתאום כמו תרחיש סביר. לביקורת המלאה של רון שוורץ.
  2. מעקב "מחוברים": השבוע השישי והאחרון
    עונת העשור של "מחוברים" (הוט) היא לא בהכרח אכזבה. אבל העובדה שבשבועיים האחרונים הוצפנו בשמות של מלוהקים אפשריים לעונה ה-11 - יעל פוליאקוב, מיכל הקטנה, גל גברעם, יובל דיין, בן אל תבורי ואבי אבורומי - לכל הפחות מצביעה על כך שכבר אין ממש מה לומר על המחוברים הנוכחיים שלה. ובכלל, עם קאסט רחב של שישה טאלנטים, נראה ששלושה מתוכם דווקא הפסידו משהו מהחשיפה. יעל שלביה בקושי קילפה אחת מאלף עטיפות היח"צ שמכסות אותה בשגרה (והפכה להיות דף המסרים של עומר אדם, כשפיצוי נחוץ הופך ל"עומר נתן הופעות מתנה כי הוא הרגיש שבירקון לא יצא כמו שהוא חלם"); אורי ששון קיבל מצלמה אישית ולא קיבל מספיק זמן מסך או תוכן בשביל להצדיק אותה; וקרן פלס הייתה כל כך אותנטית ופגיעה, שלפעמים זה הרגיש כאילו היא אותנטית ופגיעה קצת יותר משהיא אמורה להיות בסיטואציה הנתונה.

    מולם, למרבה המזל, היו שלושה מנצחים ברורים: אורנה בנאי סיימה עונה שעשתה לה שירות נהדר עם כמה רגעי קתרזיס נוגעים ללב, מהחשיפה הראשונה של בתה המאומצת מיקה ועד למותו של אביה, אחת מדמויות המשנה הכי מרגשות בעונה שהייתה מלאה בכאלה; מיקי בוגנים הבהיר שאפילו אם כלפי חוץ לא השתנה בו שום דבר - חוץ מקעקוע חדש על החזה - הוא יוצא מ"מחוברים" בתור אדם אחר; ודווקא הדר מרקס, מי שלכאורה הייתה השם הכי פחות מוכר ומעניין בעונה הזאת, הציגה את עקומת השיפור המרשימה ביותר. גם אצלה הפגיעות הרגישה לפעמים אגרסיבית מדי, אבל עם הגירושים המורכבים שהיא עברה אי אפשר היה להתחמק מזה. מרקס הזכירה קצת את "מחוברים" של פעם, אנשים שאולי שמעתם עליהם ומעולם לא הכרתם באמת, שמוכנים לספק את הסחורה בלי להפוך את החיים שלהם לאירוע פרומו מתמשך (מה גם שהבית שלה הוא הכי יפה בתולדות הפורמט, ובפער ניכר). רשימת השמות האקסטרה-נחשבים של העונה הבאה מעוררת חשש ש"מחוברים" תמשיך לשבור חזק למחוזות האיי ליסט, למרות שעוד ליהוק אחד בפרופיל בינוני כמו מרקס יכול לעשות את ההבדל. ובואו, אם יעל פוליאקוב תתעד שם את שוש, אף אחד לא יוותר על זה.
    פריים אחד למזכרת
    נתי רביץ נופל כמו שאף אחד לא נפל לפניו ב"המרדף" (כאן 11), ומקבל מהצ'ייסר את ההצעה הכי מעליבה: הוא יצטרך לשלם לו מהקופה בשביל לחסוך שאלה אחת.

  3. המקום הטוב
    ביום שלישי, בעיצומה של תקופה פורה לדוקו-ריאליטי, אחת הדרמות הבודדות שמשודרות כרגע סיימה את דרכה - בדיוק בזמן שבו אחת אחרת התחילה את שלה. הראשונה היא "איסט סייד" (כאן 11) הירושלמית בכיכובו של יהודה לוי, שבמקום להיסחף למחוזות האקשן העדיפה דווקא לבנות באיטיות סיפור מורכב ומפתיע לטובה על ריקבון ושחיתות בממדים אורבניים. היא לא השתוותה לדרמות הדגל של התאגיד ברמת הבאזז (למרות שחודשה לעונה שנייה), אבל ברגעיה הטובים והרבים היא גם לא הייתה רחוקה מהן. השנייה היא "קורדרוי" (הוט) התל אביבית בכיכובה של דר זוזובסקי, שבמקום להיסחף לקלישאות שרוב סדרות היחסים נופלות בהן (שם קוד "בני זוג שוכבים מתחת לשמיכה", כאילו ישראל עוד לא בנויה לפטמות והפינים שהשתלטו על חו"ל) מעדיפה לקחת את הנועזות מספר צעדים קדימה. ליתר דיוק, היא מעדיפה שנדבר על כמה היא נועזת במקום שנדבר על האיכות שלה. ובצדק: מעולם לא נראתה כאן סדרה כמו "קורדרוי", ואולי טוב שכך.

    לא צריך להיות מומחה לאיפור עיניים בשביל לזהות ש"קורדרוי" מנסה להיות "אופוריה" הישראלית - וזאת למרות ש"אופוריה" עצמה מבוססת על סדרה ישראלית מבית אותה חברה. ניחא. זה נסלח כשקווי הדמיון מסתכמים בתחושה של קליפ מוזיקלי בלתי נגמר, צילום ממסטל, העובדה שניבר מדר מזכירה את האנטר שייפר או הרושם של סדרה שמנסה להיות קולו של דור ופלח עירוני מסוים במקום להציג סיפור בעל ערך. זה קצת פחות נחמד כששמים לב למשותף בין הדס בן ארויה המקומית (שזוהי הסדרה הראשונה שלה אחרי שני סרטים) לבין סם לוינסון האמריקאי, שני יוצרים שכנראה הקיפו את עצמם בעיקר באנשים שאומרים להם עד כמה הם גאונים ולא לגמרי הבינו איך לנהל סט צילומים. כי יותר מעלילת העל הטובה שמתבזבזת על דיאלוגים קשים מנשוא, ויותר מארסנל השחקנים המפתיע והלא משכנע בעליל, הצפייה ב"קורדרוי" מתסכלת מאחר שמדובר בסדרה שהתפוצצה מחשיבות עצמית עוד לפני שמישהו הספיק לצפות בה. מצד שני, סצינות הסקס (כולל השלישייה המובטחת, המופרעת והלא לגמרי משולשת של זוזובסקי, מדר ודני רופ) הן ממש לא הסיבה היחידה שבגללה מעניין להמשיך לעוד פרק ועוד פרק, ולא מדובר בכישלון קולוסאלי וקשה מנשוא כמו "שנות הירח". בקיצור, נראה שמדובר בהייט-ווצ' הכי משתלם של התקופה.

    אבל ירידתה של "איסט סייד" ועלייתה של "קורדרוי" מעניינות לא רק מבחינת לו"ז הצפייה לשבועות הקרובים, או בגלל העובדה שהכוכבים של שתיהן קשורים לשלומית מלכה - אלא גם מההיבט העירוני. חלק גדול מהחשיבות העצמית של "קורדרוי" יושב על ההנחה שהיא הסדרה הראשונה על תל אביב האמיתית, זאת שיש בה הרבה סמים וסקס ומעט מאוד צנזורה. בפועל היא פנטזיה תל אביבית שנראית כאילו נכתבה על ידי מישהו שמעולם לא ביקר בה. ובכלל, אם יש משהו שלא חסר ממנו, הרי שמדובר בסדרות על העיר העברית הראשונה: "חזרות" כבר נכנסה לפנתיאון המקומית, "גוף שלישי" (שלא צריכה להצהיר מפורשות על מיקומה בשביל שנבין איפה היא) עושה חיל, והן מפצות על כל הנסיונות הפחות משכנעים, למשל "בלאדי מורי" מהשנה שעברה. "אבירם כץ", הדרמה הקודמת של התאגיד, דיברה תל אביבית שוטפת מבחינת התסריט והקאסט, וזאת למרות שעל הנייר היא דווקא התרחשה בירושלים. אותה ירושלים תסגור לתאגיד שלוש משלוש החל מהשבוע הבא, עם מותחן האימה "מלאך משחית" שמתרחש במאה שערים. וזה עוד לפני שהתעכבנו על הסדרה הדי-נשכחת שממש נקראה "ירושלים", ועשתה לפני "איסט סייד" חלק לא מבוטל מהדברים שהיא עשתה רק עכשיו.

    הסדרות הישראליות, למעט הברקות פריפריה בודדות כמו "בני אור" ו"העיר הטובה", מכירות שתי ערים בלבד, שזה די סיוט. ואם צריך להשוות בין "קורדרוי" ל"חאנשי", עוד סדרה שנוצרה על ידי צעירה מקורית ונועזת - והתרחשה בירושלים - נראה שתל אביב מיצתה את עצמה די מהר בטלוויזיה, אחרי קאמבק מדובר למסך בחסות המגפה שלקחה לנו את כל התענוגות שלה. הן בדרמה המתוסרטת והן בזו של חיינו כרגע, הרעש התל אביבי תופס את תשומת הלב על חשבון הדברים המעניינים באמת שקורים בעיר הבירה. שם ההחלטות החשובות ממשיכות להתקבל, והטלוויזיה רק הולכת ומתעלה על עצמה.
    בשבוע הבא
    ירושלים נשארת על המפה, אבל הפעם עם טוויסט חסידי ועל טבעי, בסדרת האימה "מלאך משחית" (כאן 11, 26.3); דנה אינטרנשיונל והפמליה נוחתות בדוקו-ריאליטי "דנה קמה" (יס, כנ"ל); העונה הרביעית של "יורשים", רגע לפני שהיא אומרת לנו "פאק אוף" אחד אחרון (יס, הוט וסלקום, 27.3); ובמקביל לאקורד הסיום של משפט זדורוב, הדוקו שהתחיל את הכל חוזר עם הפרק החדש "צל של אמת: ההכרעה" (הוט, 30.3).
    צילום "יורשים": מתוך "יורשים", יס, הוט וסלקום / צילום הדר מרקס: מתוך "מחוברים", הוט / צילום איתי הרמן ונתי רביץ: מתוך "המרדף", כאן 11