עשור וחצי הסתובבה התסריטאית, המחזאית והשחקנית סתיו אידיסיס עם מורי ודנה בראש שלה. לימים כתבה את הקומדיה הרומנטית "בלאדי מורי" שמשודרת בימים אלה ב-YES, והפיחה בגיבורות שלה רוח חיים. מי שהיו עד לאותו רגע דמויות בדיוניות, הפכו לשתי נשים בשר ודם, בגילומן של רותם סלע ונעמי לבוב, שכבשו את לב הצופים והמבקרים. אידיסיס זכתה באחרונה בפרס הקומדיה הטובה ביותר בפסטיבל "סירייס מאניה" הצרפתי הנחשב.
בשיחה בפודקאסט "הקלט כסדרה" עם מני אבירם, שגם שימש כאחד ממפיקי הסדרה, סיפרה אידיסיס איך נולד הרעיון ל"בלאדי מורי". "אני מסתובבת עם הדמויות האלה, מורי ודנה, עשור וחצי. הסדרה נולדה לפני שלוש-ארבע שנים מתוך צורך עמוק שלי לעשות כבר את הסדרה שלי. באותה תקופה הייתי בקשר עם שי קפון, ניסינו ליצור משהו ביחד. לקחתי את שתי הדמויות האלה ויצרתי מעטפת ו'וואן ליינר'. סיפרתי עליו לשי וזה הדליק אותו. הוא נתן לי את הרוח הגבית ואת הפוש ללכת על זה ולהתחיל לנבור בזה".
עורך הסדרה, לגמרי לא במקרה, הוא חיים אידיסיס - אביה של סתיו. "הוא תסריטאי משכמו ומעלה, זה שלימד אותי לכתוב מאפס. מגיל 20 הוא עורך אותי כמעט בכל סדרה שכתבתי, וגם ב'בלאדי מורי'. כל מילה עברה תחת ידו".
הסדרה "בלאדי מורי" עוסקת ברווקות מאוחרת וכוללת כמה סצינות נועזות - לא טקסטים שבהכרח היית רוצה שאבא שלך יקרא. "היו רגעים מביכים מאוד שצלחנו די בבגרות. יש סצינה הארד-קור שכתבתי ושלחתי לו, רציתי לדעת מה דעתו. ביום שישי אחד הגעתי לבית הוריי ואני זוכרת את עצמי יושבת מולו ואומרת: אתה יודע שזה לא קרה באמת. דמיינתי את זה, לא עשיתי את זה. אני מקווה שהוא האמין".
איך זה מרגיש כשסדרה שלך זוכה להצלחה כזאת?
"זה התפתח מחלום מטורף למציאות מטורפת. זה חלום שהתגשם, אין מילה אחרת. הייתי בטירוף של צילומים, כרגע אני בטירוף של עריכות, אלה שנתיים בלי פוסקות. גם לפני כן כתבתי, אבל זה היה פחות אינטנסיבי. לא הספקתי כל כך לעכל, אני תוהה מה יקרה כשיירד האסימון. הוא עוד לא נפל אני חושבת".
למה קומדיה רומנטית דווקא? יכולת לעשות מזה גם דרמה נוגעת ללב.
"זה הקונספט. מורי היא מרצה לקולנוע שמתמחה בקומדיה רומנטית. המעטפת זה קומדיה רומנטית שמודעת לעצמה ומדברת על הקומדיה הרומנטית וחוקי הז'אנר. היא מנתצת אותם אחד-אחד. זו לא קומדיה רומנטית קלאסית. זה מתחיל כקומדיה ועם הפרקים מתקדם ונהיה יותר דרמה. יש שם סצינות שהן ממש לא קומדיה רומנטית".
מה היה לך יותר חשוב בתהליך היצירה, הדרמה או הקומדיה?
"אני תמיד מונעת מקומדיה. אם יש לי רעיון לבדיחה, אבנה את הכל כך שזה יגיע לאותה סיטואציה שמתנפצת וזה יצחיק אותי. מפתיע כמה דברים קורים מתוך זה שרציתי להגיע לראש ההר הזה, לבדיחה".
מורי זו את, בהרבה מאוד מובנים. כמה הכנסת מעצמך לדמות הזאת?
"כשאת כותבת פרויקט שלך את יודעת על מה את מדברת, גם אם תנסי להסתתר מאחורי זה. מורי וגם דנה שתיהן אני. אי אפשר להגיד שאני רק מורי או רק דנה. שתיהן רווקות מאוחרות ואני רווקה מאוחרת. נורא קוויתי שאיכשהו זה ישתנה. בתחילת התהליך אמרתי: טוב, עד אז בטח כבר אהיה נשואה עם ילדים. זה לא קרה. אני קצת מאשימה את עצמי, כי לא היה לי זמן. הסדרה הייתה קצת פאסט-פוד, זה הלך נורא מהר, בין לילה".
מורי היא לא דמות סטנדרטית בקומדיה רומנטית. לוקח זמן להתאהב בה. יש בה משהו "נאסטי" קצת.
"לא אני המצאתי את זה. היום פחות כותבים דמויות נחמדות שעושות את הדבר הנכון. להפך. אני זוכרת את עצמי מפנטזת על דמות המאפיונר ב'הסופרנוס' מרוב שהתאהבתי בו, אפילו שהוא היה עושה דברים נוראיים. אני מאמינה שזה הרבה יותר מעניין ויותר אנושי. גם אם בסוף נעשה את הדבר הנכון או נגיד סליחה, בראש שלנו יש מחשבות נוראיות ואנחנו מקנאים. כשאנחנו בנקודת שפל, קשה לנו לראות חבר לא בנקודת שפל".
אידיסיס מספרת כי בשלב הליהוק לסדרה, התלבטה מעט לגבי השחקנית שתגלם את דנה. "שתיהן כל כך מורי ודנה, זה מאוד דומה לפנטזיה שלי. כן חשבתי שדנה צריכה אולי להיות פחות יפה. אמרתי לרותם שהייתה התלבטות כי כשכתבתי את דנה, הרגשתי שיש בה איזה טוב לב כמעט פראיירי וביטחון עצמי קצת נמוך. ברגע שראיתי את האודישן של רותם, הבנתי משהו על הדמות - שזה אפילו יותר מגניב ומעניין לראות את דנה ככה. רותם שינתה לי משהו בדמות ובקטע מאוד חיובי".
"בתהליך הליהוק היו אנשים שאמרו לי: 'איך רותם סלע ונעמי לבוב רווקות בגיל הזה? זה לא אמין, הן כאלה יפות, מגניבות ושוות'. אני לא כך מבינה את האמירה הזאת. אני זוכרת את השלב שאני עברתי מלהתבייש קצת ברווקות, להרגיש מקולקלת, שמשהו לא בסדר, לבין זה שאני אומרת: הכל בסדר".
"מסביבי מלא מתפשרים. רוב האנשים לא רווקים, נכון? אין מצב בעולם שכולם מצאו אהבה מטורפת ומדהימה. הרבה מאוד התפשרו. אני מכבדת את הרווקות האלה שלא אכפת להן. הן נורא רוצות משפחה וילדים אבל גם רוצות לחיות חיים מדהימים. הן לא מוכנות להתפשר, ואפילו יעשו את זה לבד ובעתיד יקימו בית. שהגבר יצטרף, לא הילד".
"פעם חשבתי שלהתחתן ולעשות משפחה זה האידיאל, היום אני חושבת שהאידיאל זה להיות מסופקת במקום שלך. דנה אומרת שהחיים התחילו מזמן, הם לא מתחילים כשהכרת מישהו. פעם הרגשתי שאני כל הזמן באיזו המתנה וציפייה להכיר מישהו, להקים איתו בית ולהתחיל את חיי. הבנתי מאוחר מדי שהחיים כבר התחילו מזמן. לקח לי רגע להתאפס על זה שגם אם אני לבד וזה לא המקום שהייתי רוצה להיות בו, אני צריכה להיות מאושרת בחלקי".
איך זה הרגיש כשמיטב השחקניות בארץ הקריאו טקסטים שלך באודישנים?
"לא כל כך הרגשתי את זה בזמן אמת, אבל מאוחר יותר היה גל ששטף אותי. התהליך היה מהיר נורא, כמעט לא הספקתי ליהנות מהתחושות האלה. לא חוויתי את זה. אני זוכרת באודישנים בעיקר את החרדה הזאת שאני חייבת להחליט נכון. יש מלא בנות, הרבה עושות את זה טוב, יש כיוונים שונים ואני צריכה גם לחבר שתי בנות ביחד, שייראו החברות הכי טובות מכיתה ג'. זה צריך להיות שילוב מדליק. התהליך היה מלווה בהרבה חרדה".
כיוצרת צעירה שזו הסדרה הראשונה שלה, אילו טיפים יש לך ליוצרים ויוצרות צעירים?
"בכתיבה את צריכה לשבת שעות על גבי שעות בבית שלך, לבד, למחוק ולהעיף עמודים עד שאת מגיעה למשהו ראוי. אין דבר כזה גאונות, זו ישיבה סיזיפית על התחת, בודדה מאוד וקשה. צריך אמונה מאוד גדולה במשהו שאף אחד לא משלם לך או מעודד אותך לעשות אותו, בטח בפרויקט הראשון. להפך, את מקבלת דחיות עוד לפני שקראו אותך. תאמינו בעצמכם, תרדפו אחרי זה. זה גם עניין של זמן וכסף. אני קיבלתי ירושה קטנה מסבתא שלי והצלחתי שלושה חודשים לא לעבוד. ניצלתי את החודשים האלה".
"כשאת במצוקה, כשאת נורא רוצה לכתוב והאגו שלך פצוע, כשאת צריכה להוכיח את עצמך, זו נקודה טובה לפרוץ ממנה. היום אני ממש דואגת, כי כאילו כבר הוכחתי, עשיתי סדרה והאגו שלי מסופק. אני לא אשב לכתוב עם אותה מוטיבציה. אני זוכרת את עצמי יושבת ואומרת: הסצינה הזאת טובה, אבל אני חייבת שהיא תהיה מדהימה, מיינד-בלואינג. שלא הייתה סצינה כזאת לפניה, אחרת מה הטעם? זה חייב להיות מדהים. צריך סבלנות, כוח וחוזק לעשות דבר כזה. צריך להיות עם עמוד שדרה, וכשנותנים לאנשים חכמים לקרוא את זה לדעת איזו הערה לקחת ואיזו הערה לא לקחת. זה מאוד מבלבל".