הסדרה "מסודרים", בה כיכבו אסי כהן, אסף הראל, מאור כהן וערן זרחוביץ', עלתה לראשונה על מסך ערוץ 2 בפברואר 2007. יוצריה, מולי שגב והראל, פגשו זה את זה לראשונה שנים קודם לכן, במחסן האפסנאות בבסיס צבאי.
"פגשתי את מולי באפסנאות. שלחו אותי להיות עוזר אפסנאי לתקופה, מולי היה האפסנאי הראשי", מתאר הראל בשיחה עם מני אבירם בפודקאסט "הקלט כסדרה", "היינו חצי שנה באפסנאות ביחד. זה היה בסיס סגור, כל יום מאוד אינטנסיבי. כשדיברנו על החיים אמרנו שיום אחד נרצה לעשות סדרה, שזה החלום".
"אסף ואני חברים מאוד טובים עוד מהצבא, אבל יחסית לקשר האישי ולתחומי העניין המשותפים, לא כל כך יצא לנו לעבוד ביחד", מספר שגב, "כשאסי כהן הגיע לקשת חיפשנו לו פרויקט. עלה הרעיון לכתוב על אנשים שעשו אקזיט. באותם ימים, שלושה יזמים עשו אקזיט כשמכרו את ICQ ב-300 ומשהו מיליון דולר. זו פעם ראשונה שקרה כזה דבר. הכרתי את אחד מהם, הוא היה יושב איתנו בים ושותה בירות. נראה כמונו, עם שיער ארוך. פתאום הוא שווה 100 מיליון דולר. זה היה מיינד-בלואינג. לא הבנתי איך דבר כזה קורה, מה זה עושה לבן אדם. זה הצית את הדמיון של הרבה מאוד אנשים".
איך זה התגלגל משם?
הראל: "דיברנו על וייב של סדרת בנים שנחבר אותה לסיפור ההייטק. הייתה מחשבה בהתחלה לחבר את זה ל'מה קשור', אני זוכר שכתבתי אפילו כמה סצנות כאלה, אבל זה הרגיש לי לא ריאליסטי שבעולם ההייטק החנוני, אסי ו'מה קשור' מוכרים חברה. חיפשתי דמויות יותר חנוניות, כמוני. ככה הגיע גם ערן זרחוביץ'. התחלנו לכתוב את זה ולשחק עם הרעיון, וזה התגבש די מהר".
זה היה תפקיד המשחק הראשון של זרחוביץ'. איך שיכנעתם אותו?
"זה לא היה זרחו של היום, הוא עוד לא אילתר. זה היה זרחו שכולם, כולל הפסיכולוג שלו, לא האמינו שהוא יכול להיות מול מצלמה. התעקשתי מאוד שזרחו צריך לשחק. אני חושב שבסתר ליבו הוא רצה את זה, לכן זה קרה בסוף - בניגוד להמלצת הסביבה שלו שחשבה שהוא יקרוס מזה מנטלית. הוא הסכים ועשה אודישן טוב מאוד. כשאני רואה את הפרקים, כואב לי הלב איך לא הוצאנו ממנו הרבה יותר כשחקן".
מה באשר לדמות שגיא ברלד?
שגב: "הליהוק בסדרה הזאת עבר הרבה גלגולים. היה לנו הרבה יותר קל לכתוב את זה מאשר ללהק. לדמות של ברלד לא סתם קראנו ברלד, חשבנו שירון ברלד יעשה אותה. הייתה לנו אפילו קריאה איתו. היה לנו בראש שזה צריך להיות מישהו שהוא אובר-ווייט. בחנו כל אדם מעל 80 קילו. זה נמשך חודשים, ולא מצאנו. בסוף, מתוך ייאוש, אמרתי: נביא את מאור כהן וזהו. אחר כך תפסנו את הראש, איך בכלל עשינו את כל הסיבוב הזה. זה היה כל כך הוא, והכימיה עם אסי ואסף הייתה מיידית".
הראל: "זו הייתה חצי שנה מאוד מתסכלת וקשה, עד שבשלב מסוים אתה מוותר וזונח את הדמות שחלמת. יצא מזה רק טוב בדיעבד".
מה בנוגע לדמויות הנשיות?
שגב: "עשינו הרבה אודישנים והתאמות. בעונה השנייה היה לאסף הכבוד להגיד 'לא' לגל גדות. היא הייתה די אנונימית, אבל עשתה אודישן מדהים והעיפה אותנו עם הכריזמה שלה. אבל, בסוף יש מאצ'ים עם אסי. אסי בסדרה הוא גבר מאוד דומיננטי שמשחק בראש של הדמויות הנשיות. אסי היה כל כך הלום ממנה, היא הקטינה אותו, לא היה מה לעשות עם זה. היא גם הייתה יותר גבוהה ממנו. נאלצנו לסרב ו'להעיף' אותה להוליווד קיבינימט".
הראל: "היא עשתה אודישן מדהים, פשוט נשמטה לי הלסת - אבל מולי אמר, 'תשמע, היא אובר. כל כך יפה, כל כך קורנת. בסוף, היא צריכה להיות עיתונאית ומגישת חדשות'. משהו בזה הרגיש למולי לא אמין. אני זרמתי".
היו לכם חששות שאולי הסדרה לא תצליח?
שגב: "כשעושים סדרה כזאת בקשת, היא צריכה להצליח ולהביא רייטינג. עם זאת, אסף ואני לא מתעסקים בזה כל כך כשאנחנו יוצרים. אנחנו מאמינים שאם בעינינו זה טוב ומצחיק, יהיו מספיק אנשים שיחשבו ככה".
הראל: "הסדרה הזו הייתה סוג של קו פרשת מים בדרמה. הדרמות הקומיות תמיד נתפסו ככאלה שמשודרות אחרי תוכניות העוגן, אחרי פיק הרייטינג. ב'מסודרים', פעם ראשונה שזה היה העוגן של הערב. היא לגמרי סיפקה את הסחורה והצליחה מאוד".
באילו אתגרים נתקלתם ביצירת והפקת הסדרה?
שגב: "זו סדרה על כסף, והכסף צריך להיראות. זה לא פשוט. היה צורך להיות מאוד יצירתיים. למפיקה שלנו, ליאת בן אסולין, שלימים הפיקה את 'פאודה', יש קרדיט שווה לנו ביצירת הסדרה הזאת. היא הייתה מאוד יצירתית באיך להראות את הכסף, למרות שלא היה לנו כסף באמת. לא היה פשוט למצוא פרארי או את הבית הנכון. היא הצליחה להשיג לנו אישור להוריד מסוק בכיכר המדינה. זה חצי שנה של עבודה. נעשו דברים מטורפים בשביל לייצר את האשליה הזו, שלא לדבר על זריקת האוטו המפורסמת מהצוק".
מה אתם זוכרים מצילומי הסצנה בצוק?
שגב: "זה היה יום צילום מאתגר. היה לנו וואן טייק לדבר הזה. אין לנו עוד אוטו לזרוק אם משהו לא יסתדר".
הראל: "יש לך פעם אחת. אתה מפזר מצלמות ומתפלל. כולם בסטרס מטורף שאיזו מצלמה לא תצלם או שהאוטו לא ייסע טוב. זה מאוד מלחיץ, גם פיזית. צילמנו את זה על הצוק שבין בת ים לתל אביב. כמובן שהיה לנו איזה פאק. היה שוט אחד שרצינו לצלם אבל לא היו לנו מספיק מצלמות. ירון שילון, שעשה את הדוקומנטרי על הסדרה, צילם עם המצלמה הקטנה שלו את האוטו מהזווית שרצינו. בסוף, כשהגענו לחדר העריכה, לקחנו את השוט שלו מהמצלמה הקטנה שצילם בכלל לדוקומנטרי".
ספרו עוד על מאחורי הקלעים.
שגב: "בפרק סיום העונה הראשונה, החברים נוסעים לניו יורק. לצלם במטוס זה דבר מאוד לא פשוט. יש מטוס דמה שבו דיילים מתאמנים. בשביל לצלם בו, צריך לשלם המון כסף לאל-על. לא משתלם לצלם שם סצנה אחת. אמרנו: אוקיי, ננצל את היום הזה. אחשוב על מערכון ל'ארץ נהדרת' במטוס. במשך חצי יום נצלם את סצנת הסיום של 'מסודרים', וחצי יום מערכון. המערכון שצילמנו שם היה הפילוסים במטוס. אתה רואה את אסי משתולל ושורף את המטוס, כשמיד אחרי זה שיחק את הסצנה הדרמטית ב'מסודרים'".
איך גיבשתם את הקאסט?
הראל: "זה היה מאוד חשוב שכשנגיע לצילומים, זה לא ירגיש שמה שיש לנו זה רק הצילומים והדפים. חיפשנו כמה שיותר ליצור את הדינמיקה הזאת, לצבור קילומטראז'. ניסינו כמה שיותר לצאת לברים, לבלות ביחד ולשתות, שיהיה לנו את הכיף הזה. כל כך התחברנו שלימים, כשירדה הסדרה, המשכנו להיפגש עוד שנים".
היו מחשבות על עונה שלישית?
הראל: "היו, אבל העונה שאני רציתי לעשות - לא היה לזה תקציב. הרגשתי שהעונה הבאה צריכה להיות בחוץ לארץ, אבל לא היה תקציב לזה והמנוע שלי ירד. גם אסי היה בתחושת מיצוי, כולם היו. בשביל עוד עונה, צריך מישהו שנורא רוצה. לא היה כזה".
שגב: "את כל מה שהיה לי עוד להגיד אמרתי ב'הייטקס', על המדינה בתוך מדינה הזאת, עם הערכים האחרים לגמרי תרבותית ומדרג השכר השונה מיתר המדינה. הנושא הזה ממשיך להעסיק אותי, בדיוק מאותה הסיבה שהתחלנו: קנאה והרצון לחוות את זה באיזושהי צורה. זה נושא מאוד מרכזי בישראליות שלנו בשנים האחרונות".
אסף, בסוף הלכת להייטק בעצמך.
הראל: "זה היה מאוד כיף ומעניין. טוב שעשיתי את הסדרה לפני שעשיתי את הדבר עצמו, כי אחרת יש לך תחושה שאתה צריך לגלם את המציאות ולהראות אותה כפי שהיא, וזה לא באמת חשוב. כשאתה עושה סדרה על משהו אתה לא באמת צריך לחיות אותו. בתחילת הדרך למולי ולי היה דיון ארוך באיזו נקודה תתחיל הסדרה. לכאורה אתה יכול להתחיל את הפרק הראשון כשהחברה מקבלת את ההצעה, עושה משא ומתן, ובסיום הפרק הראשון מוכרת. אבל, ככל שהתקדמנו הבנו שהעניין מתחיל עם הכותרת בעיתון, כשמכרת. אז נהיה העניין והעולם מתעניין בזה. זה הרגע שבו הדמיון ניצת".
שגב: "תוך כדי שהתקדמנו עם הסדרה היו עוד אקזיטים. הייתה תמונה של עובדי חברת כרומטיס בחוף הים בלילה, חוגגים את האקזיט חצי עירומים, עם בירות, הלומי אושר. התמונה הזאת נצרבה לי בראש. חשבתי: מכאן צריך להתחיל. בפתיח הם משתוללים בעיר במין אורגזמה של 'עשינו את זה', לדבר כזה יכול להתחבר גם בן אדם שאין לו מושג מה זה הייטק. ברגע הזה כולם יכולים לדמיין את עצמם בתוך הסיטואציה הזאת, ומה אני הייתי עושה אם היה נופל עליי עכשיו כזה סכום כסף. אחרי שחיברת אותם, אפשר להיכנס לתוך העולם עצמו שהוא מרתק, מעניין ויש בו המון דרמות".
מה הטיפים שלכם ליוצרים צעירים?
הראל: "בעידן היוטיוב והרשתות החברתיות, אם אתה רוצה לעשות - אל תדבר, תעשה. היום אפשר לצלם עם הטלפון ולערוך, אין שום עניינים טכניים. תעשה משהו קצר שמראה את היכולות שלך וכתוב טוב, חכם ומבריק. זה ימשוך את תשומת הלב. לא צריך היום את קיצורי הדרך ואת הקשרים. תראה שאתה יודע לבלוט".