היוצר והתסריטאי נח סטולמן והבמאי עודד דוידוף עברו דרך ארוכה ביחד, מימי "מישהו לרוץ איתו", דרך "תמרות עשן" ו"עקרון ההחלפה" ועד ללהיט החדש ששודר בכאן 11 - מותחן האימה החסידי "מלאך משחית". הסדרה מספרת על פרופסור צעיר לפיזיקה שנמלט מהעולם החסידי וחובר לפסיכולוגית חרדית שמסתירה סוד מסוכן. השניים יוצאים לחקור שד רצחני שעובר מאישה לאישה ומטלטל את הקהילה החסידית.
בשיחה עם מני אבירם בפודקאסט "הקלט כסדרה", חשפו השניים את תהליך יצירת הסדרה. "זה התחיל מהרצון שלנו לספר סיפור בז'אנר האימה", מתאר סטולמן, "זה נולד מדימוי החסיד המנודה שנע ונד בעולם ומגרש שדים. זה משהו שהחברה הדתית חייבת, כי יש שדים, אבל היא לא יכולה להודות בזה כי זה אסור. תמיד עניין אותי הגבול שבין מחלת נפש, הפרעה, לשדים שמשתלטים עליך ואתה נהיה אחוז דיבוק".
"העולם החרדי-חסידי זה מקום מעולה, בגלל שיסודות החסידות נמצאים בקבלה ובמיסטיקה. כשעבדנו על 'עקרון ההחלפה', הציעו לנו לפגוש את אביגיל בן-דור ניב, שבדיוק סיימה ללמוד בסם שפיגל. חבר שלנו אמר שהיא מבריקה ומיוחדת. היא עשתה לנו תחקיר וכתבה קצת ל'עקרון ההחלפה' והבנו שיש לה ראש מאוד מיוחד וחתרני. שאלתי אם תהיה מעוניינת לשתף פעולה ב'מלאך משחית', זה התאים לה. במשך שנתיים ישבנו ובנינו את הסדרה: הדמויות, המהלכים, התמות. זאת הייתה חוויה ממש".
מה עמד מאחורי הליהוק?
סטולמן: "חשבנו בהתחלה שלא תהיה בעיה ללהק שחקנית לתפקיד מלכי, כי מלכי אישה ומזדהה כאישה - אבל אחרי זה הבנו שהיום אי אפשר וגם לא רצוי לעשות את זה. זה היה אתגר די מדהים ומרתק, עד שהגענו לליעוז לוי. מה שקורה בארצות הברית ברמת פוליטיקת הזהויות והפוליטיקלי-קורקט מוגזם בטירוף, אבל זה כן יוצר את התיקון הנכון והרצוי וזה כן יתיישר בסופו של דבר. עכשיו זו קיצוניות רצינית מאוד".
דוידוף: "הצבנו לעצמנו תנאי שאת דמות הטרנסג'נדרית בסדרה תשחק שחקנית טרנסג'נדרית. זה הדבר הכי טוב שקרה לסדרה בעיניי. הליהוק שלה נמשך חודשים. זו הייתה עבודה קשה, כי חיפשנו משהו מאוד ספציפי. ברגע שאתה מביא שחקנית כזו, ממקום אותנטי ואמיתי, זה גם משפיע עליך כבמאי. היא יכולה להגיד לי: 'דבר כזה הדמות לא יכולה להגיד', ואני סומך עליה בעניין הזה. יש לה 'סיי'. זה אמין יותר במסך, אבל יש לזה מחירים לפעמים. זו סדרה ראשונה שלה, ההכנה הייתה יותר ארוכה. לקח יותר זמן. ליעוז עברה הכנה מטורפת. היא לא באה כשחקנית מיומנת לדבר הזה".
צילמתם את הסדרה בירושלים. היו חיכוכים עם תושבי העיר?
דוידוף: "אלה היו צילומים די קשים. צילמנו בשכונות חרדיות, עצרנו לנו את הצילומים כל הזמן. שיגעו אותנו. זו הייתה גם תקופת הפגנות וקורונה, אלה היו צילומים ממש הארד-קור. הפגינו נגדנו וסגרו לנו את הסט כמה פעמים. חלקם ניגשו והתעניינו. בנוסף לזה, אימה זה ז'אנר שכמעט לא עושים בארץ, היו אפקטים מיוחדים, דברים שלוקחים המון זמן. היו יותר ימי צילום מסדרה רגילה: שבעה ימי צילום לפרק, כשאנחנו רגילים לארבעה-חמישה. זה כיף, זה אחר, אבל הקושי קיים. אתה כמו לוחם שרץ בשלג ובגשם".
איך הקהילה החרדית קיבלה אתכם?
דוידוף: "עבדו איתנו ניצבים דתיים וחרדים. הם צריכים לעבוד ולהתפרנס. הם יודעים איך לעבוד עם חילונים, איך לתחמן, איך לאחר, איך להקדים, יודעים לקדם את עצמם. היו שם ניצבים מקצועיים שיש להם בוס, וגם לבוס שלהם יש בוס. כלומר, הם מאכערים - בדיוק כמונו. לפני הצילומים עשינו תחקיר מטורף: היינו בבני ברק, בחתונות, במאה שערים. גדלתי במקומות האלה, אני מכיר אותם. אחד הניצבים שלנו היה טרנסג'נדר שכמה פעמים בשבוע נמצא בתל אביב. הוא מתחבא בקהילה שלו. יש מלא אנשים כאלה".
סטולמן: "הם היו מאוד סקרנים להבין למה אנחנו כל כך סקרנים לגביהם: למה אנחנו מתעסקים בהם, עושים סדרות עליהם, מוקסמים מהחיים שלהם. עודד ואני מוקסמים מאורח החיים של מישהו שחי במערכת נוקשה כזאת של ריטואלים ומסורות, ועוד עם מסורת אינטלקטואלית מאוד מרשימה. עניין אותנו לחקור את זה".
אילו תגובות אתם מקבלים על הסדרה?
סטולמן: "אנחנו מקבלים המון פידבק חיובי. אנשים מאוד מתחברים ונהנים. אנחנו מאמינים שבידור זה לא דבר רע, אנחנו רוצים שמי שיראה את הסדרות שלנו יצחק, יהנה ויתמגנט. יש הרבה תגובות כמו: 'אני בדרך כלל לא חובב ז'אנר אימה, אבל פה עשיתי בינג' מטורף עד הסוף'. אנחנו בתוך ז'אנר אימה, אבל שוברים את זה עם סגנונים שונים. היה לנו חשוב שהסדרה הזו תהיה גם מצחיקה, רגשית ודרמטית".
דוידוף: "יש כאלה שזה מעט מדי אימה בשבילם, שרוצים 'המסור', ויש כאלה שנורא מפחדים לראות את זה. הקהל בארץ לא מורגל. בדת היהודית, כשאתה נכנס לעניין השדים והרוחות, זה מפחיד. מרגישים את זה גם אצלנו, החילונים. אני זוכר עוד מהבית של סבתא שלי העיראקית, כשהיינו הולכים למישהי ששמה דברים מעל הראש ולוחשת. בעולם החרדי זה קיים חזק. אתה רואה כישופים ואנשים שמשתטחים ושורפים דברים".
הסדרה עוסקת גם בבריאות הנפש.
סטולמן: "אני מתעניין מאוד בהפרעות ומחלות נפש. השינוי שקורה לבן אדם כשהוא מפסיק להיות הוא, זה אחד הדברים הכי מפחידים. האישיות שלך משתנה בעקבות שינוי במוח. אתה אתה, אבל בגלל עניינים נוירולוגיים או פסיכולוגיים אתה משתנה פתאום. לפעמים אתה יכול לזהות את הטריגרים, את השוני. אבא של אשתי הוא פסיכולוג קליני וטיפל באנשים עם פיצול אישיות. אלה דברים מרתקים, אישיויות חבויות בתוך אדם אחד. זה נובע בדרך כלל מטראומת ילדות קשה. הדברים האלה מולידים הפרעות ופתולוגיות מרתקות. זה הלחם והחמאה שלי ושל עודד מתחילת הדרך".
הדרך הזו כאמור התחילה עם "מישהו לרוץ איתו", אבל הפרויקט הטלוויזיוני הגדול הראשון של השניים היה הסדרה "תמרות עשן". "כשגרתי בניו יורק מירית טובי מ-HOT התקשרה אליי ואמרה: 'בוא נעשה משהו מיוחד, אולי ברמת הגולן'. זה מין מקום קסום שאפשר להמציא עליו עולם ומלואו", מספר סטולמן, "היה לי רעיון על קיבוץ קטן, כשכל החברים נעלמים יום אחד. התחלנו לפתח את זה ביחד. עבדנו על הסדרה המון שנים. הייתי יושב בבית קפה בניו יורק, בבדידות שלי, ומנסה להמציא את הדמויות האלה".
"יש לי תחושה שהיום היה כבר יותר קשה לתת לפרויקט מוזר כזה אור ירוק. למירית הייתה האמונה והיכולת לגרום לזה לקרות. בסדרה הזאת שיתוף הפעולה שלנו ממש בא לידי ביטוי. עודד הביא לזה משהו מערבוני, ובזכות השילוב הזה שבין מערבון לאתוס הישראלי, ההתיישבותי, בצפון רמת הגולן, עם אלמנטים של טבע ואלמנטים סביבתיים, זה יצא אימה, מצחיק ומוזר, כל הדברים שאנחנו אוהבים. היה כיף".
אתם כותבי ז'אנרים.
דוידוף: "אני מאוד אוהב לעשות ז'אנרים וגם נח בא מהמקום הזה בדיוק. הסיפורים מומצאים לגמרי, מתרחשים במקומות הזויים ומתעסקים באנשים מסוג אחר, אבל כן תמיד מדברים על ההוויה הישראלית".
סטולמן: "אין מספיק כותבים עם היכולת או הנטייה להעמיק בתוך ז'אנרים. כתסריטאי, אין דבר יותר כיף מלכתוב סצינה בז'אנר האימה כמו ב'מלאך משחית' או בז'אנר האקשן כמו 'פאודה'. אתה לומד טכניקה. זה מאוד מרחיב את היכולות והאופקים שלך".