היוצרות והתסריטאיות גלית חוגי ונועה ארנברג והבמאי גורי אלפי חתומים על שתיים מהקומדיות האהובות ביותר בשנים האחרונות: "האחיות המוצלחות שלי" שרצה במשך שלוש עונות וזכתה בארבעה פרסי אקדמיה, והסדרה החדשה "מי שמע על חווה ונאווה" בה מככבות בתפקידים הראשיים חנה לסלאו וקרן מור.
בשיחה עם מני אבירם בפודקאסט "הקלט כסדרה", סיפרו השלושה על תהליך היצירה המשותף. "תמיד אהבתי מאוד טלוויזיה, ידעתי שאני רוצה לפצפץ טלוויזיה באצבעות שלי", מתארת חוגי, "למדתי קולנוע בסם שפיגל ונועה למדה ביחד איתי. בשיעור קומדיה נתנו לנו מטלה - לכתוב מערכון. ניגשתי לנועה והצעתי לה: בואי נכתוב ביחד. היא לא יכלה להגיד לי לא, חסמתי את הדלת בגופי, ומאז אנחנו כותבות יחד".
אחרי הלימודים החלו השתיים לכתוב את התסריט שהתגלגל להיות "האחיות המוצלחות שלי". לדברי ארנברג, "בהתחלה כתבנו דברים ממש איומים. זוועות, עמודים על עמודים, גרוע בטירוף. אחרי שכתבנו את הפיילוט יצאנו למסע כדי להבין איך מוכרים סדרה. לא הבנו איך מוכרים סדרה עד אחרי שמכרנו אותה. זה היה מאוד קשה להבין איך לעשות את זה, וכל פעם זה טיפה יותר קשה מחדש".
גורי, מתי נעשתה הפניה אליך?
"תמיד רציתי לביים אבל חיכיתי לרגע שאבשיל. נועה וגלית החליטו שאני בשל עוד לפני שהגעתי להחלטה הזאת. קיבלתי את ההצעה ולא חשבתי שזה יסתדר, כי כדי לביים אני צריך לעצור הכל ולעשות רק את זה. אחרי שקראתי שני פרקים הבנתי שאני חייב לפגוש את הנשים שכתבו את הדבר הזה. זה היה כל כך טוב ומצחיק, וכבר שבעתי מכתיבה פחות טובה שראיתי מסביבי. התחלתי לפנטז על לעשות את זה".
למה רציתן דווקא את גורי?
חוגי: "הגענו למסקנה שחשוב שהבמאי יהיה מישהו שיעשה את זה עוד יותר מצחיק, שיבין את ההומור הזה טוב. חשבנו, מי האיש הכי מצחיק בישראל? גורי אלפי. התקשרנו ל'טדי הפקות' ואמרנו שאנחנו רוצות את גורי, שידברו איתו".
ארנברג: "פחדנו שמישהו ייקח וייבש את זה, שיגיד לנו שזה לא מצחיק. בדיעבד זה היה נכון לנו ולגורי לעשות פרויקט ראשון ביחד. במאי מנוסה היה מפחד לטעות, מפחד לעשות, מפחד לנסות. כל אחד הוסיף לזה את המוח שלו".
איך התנהלה העבודה ביניכם?
חוגי: "נועה ואני כתבנו בינינו וכשסיימנו את הפרק היינו שולחות אותו לגורי וקובעות פגישת הקראה. בפגישה הזאת ישבנו והקראנו את הדמויות לגורי. תוך כדי הוא העיר על מה שלא הבין או שהיו לו הצעות לשיפור. בסיום הפגישה היו לנו שלל הערות שעלו במהלך השיחה, חזרנו ועשינו עוד דראפט. את הדראפט הזה שלחנו ל-YES".
ארנברג: "בגלל שעשינו עם גורי את הפרויקט הראשון שלנו, הרבה דברים התקבעו לנו להמשך. ב'מי שמע על חווה ונאווה' היה לנו ברור שהליהוק זה הדבר הכי חשוב ושאנחנו נהיה בו. יש יוצרים שבפרויקט הראשון שהם עושים אומרים להם: 'אתם לא תהיו בחדר האודישנים ולא תהיו בעריכה'. יש כאלה שלא באים לצילומים".
יש ויכוחים גם?
אלפי: ב'מי שמע על חווה ונאווה' לא הוצאתי את זה מהפה עד הרגע האחרון, עין הרע וכל השטויות האלה, אבל אחרי שסיימנו הכל בחדר העריכה אמרתי: זה עבר לנו ממש טוב".
חוגי: "זה לא אומר שאין ויכוחים. היו דברים שלא הסכמנו עליהם ועשינו משא ומתן. בתחילת התהליך גורי אמר, 'יש דברים שבאים למישהו רע כי ככה, עזבו למה'. זה סגר את האופציות של לריב. מישהו לא אוהב כי הוא לא אוהב, לא צריך להסביר למה. היו מקומות שויתרנו בהם, ואחר כך קיבלנו בחזרה".
"האחיות המוצלחות שלי" הסתיימה אחרי שלוש עונות מצליחות, זאת למרות שעונה רביעית שלמה הייתה כתובה ומוכנה לצילומים. "הייתה אמורה להיות עונה רביעית ספיישלית בת ארבעה פרקים, אבל הקורונה הרגה את זה", מספרת חוגי.
"זה היה אמור להתרחש בהודו. הקורונה התארכה, התארכה והתארכה, ונכנסנו כבר ל'מי שמע על חווה ונאווה'", נזכרת ארנברג, "אני שמחה על זה. אין מה לרדוף אחרי עונה רביעית, כבר התבגרנו. אם אצטרך לחזור לשם, לא אזכור איך לכתוב את זה. האחיות גדלו, השחקניות כבר לא במקום הזה. אפשר להמשיך הלאה".
"האחיות המוצלחות שלי" זכתה להצלחה גדולה.
אלפי: "זאת הייתה הצלחה משוגעת. אני במקום בחיים שידעתי כבר מה זו הצלחה ומה זה כישלון. דיברתי איתן ואמרתי: זה נדיר מאוד מה שקורה פה. עוד לפני שזה יצא הייתה לי התחושה שזה יתפוצץ. זה קורה אחת למלא זמן".
איך זה היה עבורך לצלם את הסדרה?
"לקחתי את הצלם רועי גלוסקא, חבר טוב שהיה בזמנו צלם צעיר ולא מנוסה. כולנו היינו מתחילים, באנו פרש, ההרגשה הייתה שאנחנו עושים משהו כייפי מאוד וכולנו רוצים שזה יצליח. אף אחד לא הגיע שבע, היינו אש, ומלא דברים קרו אינטואיטיבית. ידעתי שאני הולך לתת הרבה מקום לשחקנים, שיוסיפו גם מעצמם. לא ברמת אלתור הטקסט, אלא שלא כולם יידעו כל הזמן לאן זה הולך. גם לרועי אמרתי: אני רוצה שלא תדע, שתלך עם המצלמה לשחקן הזה ולדלת ההיא, כמו שהצופה מסתכל וחושב: רגע, מה הוא רוצה? למה היא אומרת ככה?".
גם ב"מי שמע על חווה ונאווה" זאת הגישה שלך?
"בסצינות מסוימות. ב'מי שמע על חווה ונאווה' הייתה כבר קפיצה, הורדנו לעצמנו את השופוני. כל פעם שהיינו יותר באומנותי אמרנו: לא, נחזור לדבר כמו שאנחנו אוהבים לדבר, בואו נעוף על הסצינה. היה לנו חשוב שזה יהיה אמין, שהדמויות תדברנה כמו אנשים אמיתיים. ברמה הארגונית אני יודע להביא את אנשי הצוות שלנו למקסימום, שכולם יהיו הכי טובים. שהשחקנים יגידו: שיחקתי הכי טוב ששיחקתי אי פעם. מבחינתי זה כל מה שאנחנו צריכים שיקרה. לרוב זה פסיכולוגיה, אתה לוקח את הצוות ומטריף אותו: 'אנחנו עושים עכשיו משהו גדול, משהו לא ייאמן'. לאט לאט הם מתחילים להאמין בדבר הזה והכל מתכנס וקורה".
היה ברור לכן שגורי יביים גם את "מי שמע על חווה ונאווה"?
חוגי: "את תהליך היצירה הראשוני נועה ואני עושות בלי עוד אנשים בעולם, זה משהו שקורה בינינו. בתהליך הזה אי אפשר להכניס עוד קולות, כמעט שאי אפשר לתת הערות. לוקח לסדרה זמן לגדול, זה כמו היריון. כשהסתיים התהליך וידענו לאן הסדרה הולכת אמרתי לגורי, 'תקשיב, אנחנו מאוד רוצות שתביים. אבל אל תגיד כן כי זה לא נעים לך, תקרא ותגיד אם אתה באמת רוצה'. לא רציתי להעמיד אותו במצב לא נעים בגלל שאנחנו חברים. הוא אמר: 'גם אם זה רק בגלל שאנחנו חברים, זו סיבה טובה'".
אלפי: "חשבתי שזה נפלא והתאהבתי בדמויות. אהבתי את שני הזמנים, חשבתי שזה אתגר ושהולך להיות כיף לנסות ולטפס על האוורסט הקטן הזה".
הדמויות הראשיות שיצרתן הן לוזריות, במובן הזה שהחיים כפכפו אותן.
חוגי: "הן לא לוזריות. זה שהחיים שלהן קטנים, קטנוניים ולא מעניינים, ככה זה רוב האנשים שאני מכירה. אני מכירה אנשים עשירים ומצליחים מאוד בעבודתם, אבל כולם קטנוניים ומחפשים את מגש הכיבוד כמו שנאווה רוצה אותו. בשביל דמות כמו חווה לפתוח בית קפה זו חתיכת קפיצה, זה דבר אמיץ מאוד ולא לוזרי שהיא עשתה".
ארנברג: "העבר חושף את הסיבה שכל אחת מהן הפסיקה לרדוף אחרי החלום שלה. זה גורם לתחושת הזדהות עם הדמות המבוגרת. הסדרה נוגעת בכאב שיש לאנשים כשהם חושבים על אמא שלהם או על הדור המבוגר. המועקה הזאת שרובצת על הסדרה זה דבר שאנחנו מרגישים עם דור המבוגרים. עם זאת, הסדרה כן אופטימית ומציעה לדמויות שלה משהו אופטימי: למצוא קשר וחברות".
בסדרה אין הרבה אהבה לדמויות הגבריות, רובם מניאקים.
ארנברג: "בסדר גמור, אני עומדת מאחורי זה. אני זוכרת שזה נאמר גם על 'האחיות המוצלחות שלי', שכל דמויות הגברים פגומות. אני חושבת שהדמויות כן קומיות, יש להן תכונה אחת מודגשת שהיא פגומה. אני אוהבת שלגיורא גץ הצעיר יש סיבה לאיך שהוא מתנהג, לזה שהוא שוכב עם חיילות. הוא חושב שזה מה שמגיע לו במסגרת תפקידו, זאת תפיסתו בתקופה ההיא - אבל קודם כל הוא המלחין של הלהקה, זה הדבר שהכי חשוב לו. התוכנית האומנותית פי אלף יותר חשובה מהחיילות האלה, ואני יכולה להבין את זה. זה לא שהוא נבל, רע מוחלט, שאין לו שום מוטיבציה חוץ מלעשות רע".
השירות הצבאי הוא מוטיב חוזר אצלכן בסדרות.
ארנברג: "כן, להמון בנות הצבא זו תקופה ארוכה ומשעממת מאוד, חסרת תכלית. בצבא הרגשתי שזו טעות שהגעתי לפה, שיכולתי לעשות דברים יותר חשובים. התמודדתי לראשונה בחיי עם שעמום מטורף, ושעמום מביא מהר מאוד לדיכאון. אני חושבת שהיה לי דיכאון קליני לא מאובחן, לא יודעת איך לא שמו לב. עליתי 15 קילו, הייתי ישנה 19 שעות ברצף בשק השינה. זאת חוויה מאוד מכוננת בחיים שלי ורואים את זה בשתי הסדרות".
איך ליהקתן את "מי שמע על חווה ונאווה"?
אלפי: "תהליך הליהוק כל כך אקוטי, אין לזלזל בו בשום דרך. לחשוב שבן אדם כבר עשה דברים ויהיה בסדר, אז לא. צריך להסתכל לעומק הדמות, הדינמיקה, על התמונה המלאה של איזה קאסט יש לך. אתה צריך לצאת מהתהליך הזה שלם, כשאתה אומר: פאק איט, יש לי את הקאסט הכי טוב בעולם ואנצח איתו הכל".
חוגי: "ראינו את בכירות השחקניות בישראל. היה לנו חשוב התקשורת שתהיה להם עם גורי. הוא נותן לך הוראת בימוי, האם תצליחי להביא את זה? אין לי תשובה רומנטית על מתי הרגשנו שאלה קרן מור וחנה לסלאו. שלושתנו חושבים ששתיהן אומניות מהרמה הראשונה, מדהימות, בלי קשר ליכולות המשחק שלהן. זה משהו אחר".
ארנברג: "חנה נכנסה לאודישן כולה ליידי זוהרת, עם הכובע והתכשיטים. זה היה קשה. חשבנו, איך האישה הזאת תוריד מעצמה את השכבות האלה של הליידיות? אם יש משהו שחווה היא לא, זה ליידי. חנה עשתה את זה".
חוגי: "קרן חרוצה בטירוף, היא הכינה את עצמה לתפקיד. אני זוכרת שגורי אמר לה: 'תקשיבי, עשית מדהים את האודישן, אבל את צעירה לנו'. היא אמרה: 'אל תדאג', והיא עשתה את זה. עבדה בלהיות חווה".