"להיות איתה", הקומדיה הרומנטית שיצר אסי עזר בה כיכבו רותם סלע ואביב אלוש, עלתה למסך בנובמבר 2013 והפכה כמעט מיד להצלחה ענקית. הסדרה המשיכה לשתי עונות נוספות, כשהאחרונה שבהן שודרה באוקטובר 2021. בשיחה עם מני אבירם בפודקאסט "הקלט כסדרה", אסי חזר אל תהליך יצירת הסדרה, המשברים שהיו בדרך והרגעים מאחורי הקלעים שהוא לא שוכח.
"הרעיון ל'להיות איתה' נולד מ'נוטינג היל'. הייתי אז בן זוג של בחור אירי שחי בלונדון. ישבנו בערב, ראינו 'נוטינג היל' ואני, שהייתי אז מנחה טלוויזיה, לא ידעתי האם כשייגמר 'האח הגדול' אפסיק לעבוד, או שיש עתיד בהמשך. חשבתי: אני חייב לעשות עוד משהו, כדי שתהיה לי עוד פרנסה וכדי להוכיח לקשת שיש לי עוד מה לתת".
"אני זוכר שתמיד חשבתי שהרעיון זה החלק הקשה ביותר, לא הכתיבה. ביקשתי פגישה עם רן תלם, מי שהיה אז סמנכ"ל התוכניות בקשת, שאמר: 'זה רעיון טוב, אבל צריך שם גדול לבחורה הזאת. מי תהיה הג'וליה רוברטס שלנו?'. עניתי שיש רק אופציה אחת: בר רפאלי, שבזמנו הייתה הנועה קירל של היום".
הייתם מיודדים אז?
"לא. ראיינתי אותה בגיא פינס, ראיונות לא קלים. לראיין אותה כשיצאה עם ליאו, זו תמיד הייתה חוויה מורכבת. היה לה אנטי לתקשורת ובצדק, כי תמיד היינו נורא מציקים לה. רן הציע שאפגש עם בר. נפגשתי עם אמא שלה בבית קפה מאחורי קשת והיא אמרה: 'אנחנו בעניין, יאללה, בהצלחה'. קשת ביקשו שאוכיח את כישורי הכתיבה שלי ושאכין מסמך פיתוח. מעולם לא עשיתי את זה, לא ידעתי מה זה. ביקשתי מרון לשם, תסריטאי-על וחבר יקר, שאמר: 'תכתוב את כל מה שמתחשק לך לכתוב'. כתבתי מסמך פיתוח בן 120 עמודים, ניילנתי אותו והבאתי לקשת. בדרך כלל מסמך פיתוח כזה הוא שבעה-שמונה-עשרה עמודים, אני כתבתי 120. רן המסכן ישב, קרא את כולם והגיב לי על כל עמוד. הוא אמר 'תכתוב פרק'. רון ואני ישבנו לפתח, כתבתי פרק לבד בן 70 עמודים והגשתי אותו".
כמה זמן לקח לך לכתוב את הפרק?
"לא זוכר, אבל אפילו לא ידעתי חוקים בסיסיים. למדתי קורסים בתסריטאות, ידעתי מבנה של סצנה, אבל לא הבנתי כלום. הפרק הראשון נגמר בפגישה של עמוס ונועה, כשהדלת נפתחת והם רואים זה את זו. רון נתן לי משוב מאוד עדין, אמר: 'זה כתוב מעולה, אתה מצחיק ויודע לכתוב, רק מה, הפגישה צריכה לקרות בשבע הדקות הראשונות'. כתבתי את הפרק מחדש וזה עבד. ביקשו עוד שלושה ובסוף עונה שלמה".
מאיפה נולד הרעיון ל"להיות איתה"?
"בחרתי עולמות שאני סופר בקיא בהם. גדלתי במאפייה של אבא, ראיתי הכל. שנאתי להיות שם, אז הכנסתי את זה לדמות של אסף. עמוס זה הבן שכל הזמן היה לצד אבא שלי, הילד הטוב. הילדה מירב יוצאת מהארון, שזה אני. האמא הקולנית זו אמא שלי, והאבא האדיש, האריה העייף, זה אבא שלי. יש את נועה הולנדר שמגיעה מהתעשייה המטורללות הזו, שזה גם אני. ישבתי עם בר, עשיתי איזשהו תחקיר איתה. הייתי כתב של גיא פינס, אז הכרתי אירועים זוהרים וידעתי מה קורה מאחורי הקלעים. אלה דברים שהיה לי נוח וקל לכתוב".
אחרי שלושה פרקים קיבלת אור ירוק לסדרה כולה?
"כתבתי פרק אחד ואהבו, שלושה פרקים ואהבו, ואז ניסו לסגור במאי. עברנו כל מיני תהליכים עם במאים. הרגישו שאני צריך ליווי אקסטרה. נפגשנו עם במאי אחד מאוד מוכר ואהוב, התחלתי לעבוד איתו. הוא כל הזמן ניסה לקחת את הסדרה למקום אחר, יותר גברי, יותר 'מסודרים'. רן אמר לו: לא רוצה, אני רוצה את הסדרה שאסי מביא', והבמאי התפטר. עזב. סיימתי לכתוב לבד, אבל הפרק האחרון נשאר חצי פתוח. גייסנו את עודד רסקין הגאון. בהתחלה הוא אמר 'לא, אני לא רוצה לביים קומדיות רומנטיות, אני לא מבין בזה'. ביקשתי שייקרא את הפרקים. הוא אמר: 'אני מוכן לביים שני פרקים, כמו שעושים בחו"ל'. רן אמר: 'לא, הבמאי הזה חייב להתחייב לפרויקט ולעשות את כולו'. כבר כמעט סגרנו במאי אחר, עוד במאי גאון שהערצתי, כשפתאום רסקין חזר ואמר: 'אני דווקא מעוניין'. בבטן הרגשתי שזה צריך להיות איתו, וסגרנו איתו".
בתסריט, בר הייתה נועה הולנדר?
"לא, היא הייתה בר רפאלי. נועה הולנדר לא הייתה קיימת עוד. היו בסדרה המון אלמנטים מהחיים של בר. אירועים שקרו לה בחיים, קורים לה בסדרה עוד פעם. כשהכל היה מוכן והתחלנו ליהוקים, שלחתי לבר את תסריטי הסדרה כדי שתקרא ואמרתי לה שאנחנו יוצאים לצלם. אז, היא הודיעה שהיא כבר לא בעניין".
כי?
"היא הנחתה אז תוכנית ריאליטי בגרמניה וחשבה שזה יילך לשם, לקריירה בינלאומית, ושלא יהיה לה זמן למה שקורה בישראל. באמת הייתה לה קריירה מטורללת. בשלב מסוים היה קשה לתפוס אותה לשיחת טלפון. ניסיתי לשכנע אותה כמה פעמים, אבל כבר הייתי כל כך עמוק בהתקף פאניקה, התקף פאניקה אמיתי, שהייתי אובד עצות. חשבתי שנגמר הסיפור, שהסדרה הזו לא תקרה לעולם. הסדרה עליה, השם שלה כתוב בכל עמוד".
מה אמרו בקשת?
"לא עדכנתי אותם בהתחלה, מהפחד. המשכנו כרגיל. לא עדכנתי גם את הבמאי, אף אחד. רק המפיק ידע והמשפחה שלי ידעה. באיזשהו שלב הלכתי לרן וסיפרתי לו. הייתי משוכנע שהוא יגיד שזורקים הכל לפח. רן אמר: 'ממש לא, התסריטים מצוינים. אנחנו נפתור את זה. בואו נעשה שיפט'. במסגרת החוזה עם בר התבקשנו שלא יהיה לה זכר. שינינו הכל".
התבאסת עליה?
"בוודאי. לא דיברנו כמה שנים. אבל, הדבר הכי טוב שיצא לי בחיים, יצא מהסדרה הזו: רותם. היא התאימה כמו כפפה ליד".
הכרת את רותם?
"ראיתי אותה ב'אבודים באפריקה'. יש סצנה שהיא יושבת בין שני אנשים שמעשנים ג'וינט ומסתכלת עליהם מצד לצד, מדברים. המבט שלה מהפנט. היא הצליחה להעביר במבט את הסאבטקסט של מה שהיא מרגישה. זה ממש כבש אותי. אמרתי: וואו, איזה כיף, אוכל לעבוד איתה. בקשת לקח זמן, אמרו שהיא לא מספיק מוכרת. עשינו לה שני אודישנים וכבר אמרו לנו: 'לא, תחפשו מישהי אחרת'. בסוף רן שוב הכריע את הכף ואמר: 'בוא נהפוך אותה לבת של טייקון'. פתאום זה התלבש על הסיפור המשפחתי שלה גם".
הילה סעדה ועופר חיון, ידעת שאלה יהיו האנשים שלך?
"הילה המסכנה עשתה ארבעה-חמישה אודישנים. תודה לאל שבסוף הביאו אותה, כי אף אחת אחרת לא יכולה להיות ונסה. הדמות של ונסה הייתה כתובה באופן מאוד קומי - וזהו. הילה הכניסה לה את הדרמה, את הרגש. לפעמים הייתי משכתב על הסט טקסטים לדמות הזאת, שלא תהיה רק האתנחתה הקומית. הבחורה היפה והמצליחה בישראל לקחה לה את בן הזוג, זה גם יוצר המון כאב. ונסה הייתה בהתחלה דמות מאוד קטנה שהלכה וגדלה".
מה חשבת כשאביב אלוש לוהק?
"ברגע שהוא נכנס, זה היה קל. לדעתי ראינו הכי פחות עמוסים, אולי ארבעה-חמישה. ברגע שאביב נכנס לחדר אמרתי: עזבו, אין מה לדבר. הוא בול. כמו כפפה".
היית על סט הצילומים?
"כל היום, כל הזמן. ביום הראשון כשהגעתי לסט הרגשתי שיש ווייב לא טוב, שכולם מסתכלים עליי ולא מרוצים. שאלתי את רסקין מה קורה והוא אמר: 'תשמע, תסריטאים בדרך כלל לא מגיעים לסט. ההפקה בלחץ שאתה תעיר על המון דברים ותעכב'. ברגע שעיכלתי את המידע הזה, הבנתי שאני צריך לשנות את הווייב ולעשות הפוך, להראות להם שאני פה רק כדי לעזור להם. הפכתי באותו רגע להיות ע' במאי. כשרסקין היה עסוק בתאורה וכיוונים, אני תידרכתי שחקנים. כשאמרו שצריך לצלם, החזרתי אותם לסט".
איך זה מרגיש לראות את היצירה שלך קורית מול העיניים?
"מטורף, זה היה לגמרי מה שדמיינתי ויותר מזה. צחקתי על הסט, בכיתי על הסט. לעבוד עם שחקנים זה דבר שאין כיף גדול ממנו. כששחקן שואל אותך שאלות על הדמות, אתה לומד עליה תוך כדי התשובות שלך. אתה לא יודע בדיוק מה להגיד, מאלתר, אבל אז קולט שיש עומק. גם השחקן מהנדס את העומק שלו פנימה, זה מרגש אותי. אביב פנומן, הוא ידוע כאוכל ראשים גדול מאוד אבל בסצנות שלו ושל רותם המוח יכול להתפוצץ. הם כל כך טובים ביחד, החשמל כל כך שם. זה תענוג".
בעת כתיבת העונה השלישית, חווה אסי משבר. "את העונה הראשונה כתבתי עם רון לשם, שהיה עורך התסריט. בעונה השנייה המצאתי את הרעיון ביחד עם קרני זיו, מנהלת מחלקת הדרמה בקשת. לעונה השלישית יצאתי לבד. אף אחד לא שמר עליי, אף אחד לא פיקח עליי. רציתי שהעונה הזו תהיה מבוססת על הסרט 'שומר הראש', שיהיה איום על חייה של נועה. כתבתי תשעה פרקים, כשבערך מהפרק השלישי הרגשתי שזה לא תופס, זה לא עובד. זה לא 'להיות איתה'. המשכתי לכתוב, אבל זה עדיין לא עבד לי".
"כבר גייסנו במאי, הוצאנו 600,000 שקלים על ענייני הפקה וליהוק. ליהקנו שחקנים. פתאום אני מרגיש שזה גרוע. אמרתי: אשלח לרון, נראה מה הוא יגיד. שלחתי לו את זה ובתוך תוכי ידעתי מה הוא יגיד. הייתי במיאמי כשפתחתי את המייל ממנו בשבע בבוקר. הוא כתב מייל מאוד ארוך על זה שהסיפור הוא לא 'להיות איתה', שלצופים אין גריפ, שהם לא יבואו לפרק השני. שזה לא מחזיק. שני ז'אנרים שמודבקים ביחד. כל הדם ירד לי מהראש, הרגשתי כאילו הגוף עוזב אותי. היו לי תשעה פרקים מוכנים ותאריך צילום".
קשת היו בלופ?
"הם ליוו את הכתיבה, אבל קראו רק שלושה פרקים. שמרתי מהם את השאר. השלושה הראשונים באמת היו טובים, אבל הם לא היו 'להיות איתה'. זה היה 'בשבילה גיבורים עפים'. הייתי עם התקפי חרדה, כמעט התעלפתי. הערתי את בעלי ואמרתי לו שמשהו לא בסדר. כעבור שלוש שעות התקשרתי לקרני ואמרתי לה: אני לא רוצה את העונה הזאת, היא לא טובה. אני לא במצב טוב, אני צריך שתעזרי לי. האישה המדהימה הזאת, לא רק שיש לה עין מדהימה לתוכן ולדרמה, היא קודם כל בן אדם. התשובה שלה הייתה כל כך יפה. היא אמרה לי: 'עזוב את הסדרה, תשכח ממנה. רק תהיה בסדר'. ככה הסתיימה השיחה. אבן נגולה מעל ליבי".
מה קרה בהמשך?
"חזרתי לארץ וקיבלתי החלטה שאני לא כותב יותר, שהחוויה הזאת הייתה לי קשה. היו צריכים להודיע לבמאי שאין לו עבודה, השחקנים בוטלו. זה היה נורא, כמו סגירה של עסק. חלק מהשחקנים לא גילו דרכי והם כועסים עליי עד היום שלא אני סיפרתי להם. לא כתבתי שום דבר במשך שנה וחצי, עד שהגיעה הקורונה. משה אדרי פנה אלינו שנכתוב סרט על 'להיות איתה'. דנה אידיסיס, שכתבה איתי את העונה השנייה, חשבה שזה רעיון מעולה: 'תכתוב משהו, אני אעזור לך. אהיה עורכת התסריט שלך'. שלחתי לקרני שאמרה: 'זה כל כך טוב, למה סרט? בוא נעשה עונה'. אמרתי לה: אני לא כותב עונה של עשרה פרקים, אז היא אמרה: 'ארבעה'. ככה נולדה העונה".
לאורך הדרך, היו אי הסכמות בינך לבין הקאסט?
"בעונה הראשונה אביב ואני לא הסתדרנו כל כך, הוא נורא פחד שעמוס רופס מדי, נותן לבחורה לכפכף אותו מכל הכיוונים. הוא היה שואל אותי: 'מה זה? מי זה האיש הזה? למה?'. בדרך כלל הגיבור הישראלי בסדרות הוא המאצ'ואיסט החזק. פה זה בן אדם שאשכרה נגרר אחרי בת זוג תשע שנים, ואז נגרר על ידי בחורה מאוד מפורסמת שבהתחלה מתייחסת אליו נורא ואיום. היו לנו כל הזמן תאקלים: הוא רצה לעשות את עמוס X, אני רציתי Y. רבנו אפילו על איך עמוס מנשק. אביב רצה שעמוס ינשק כמו גבר, ואני רציתי שכשמנשקים כוכבת הוליוודית גדולה כמו האישה הזאת, מנשקים אותה בעדינות. לא כמו גבר ישראלי. אפילו על זה התווכחנו".
מי ניצח?
"אני. רסקין ואני היינו מאוד מאוחדים בזה. רסקין ואני רבנו פעם אחת בלבד בשלוש העונות. זה קרה ביום הצילומים האחרון של העונה הראשונה. כתוב בתסריט שנועה יושבת ליד החלון ומסתכלת החוצה. צילמנו את הסצנה כשהיא ליד החלון, וסצנה אחר כך, שזו הסצנה האחרונה, חוזרים אליה והיא פתאום באמצע. שאלתי: מה זה? היא לא יכולה לשבת באמצע, לפני שנייה ישבה ליד החלון. רסקין הסביר: 'אסי, זה שוט שהצטלם נורא יפה'. אמרתי לו: אני לא רוצה, זה לא אמין. הוא כבר היה על הקצה וצרח עליי: 'ככה יהיה'. זה היה ליד כולם, על הסט. לקחתי את זה מאוד ללב. אחר כך הוא בא ודיברנו, זו הייתה הפעם האחרונה שרבנו. במאי זו העבודה הכי קשה בעולם. הכל מתנקז אליו. ברגע הזה כנראה שלא הייתי מספיק רגיש אליו, אבל חוץ מזה זכיתי בבמאי הטוב בישראל".
הרגשת שהסדרה תהיה הצלחה?
"הרגשתי שהסדרה תהיה הצלחה היסטרית. הייתי משוכנע שזו תהיה הצלחה מסחררת, כי המוצר מצוין. היה בי פחד, אבל האמנתי במוצר. כשהסדרה עלתה, זה לא הצליח. זה לא התפוצץ. הפרק הראשון עשה בזמנו 22.5%, וזה אחרי שהסדרה פומפה מאוד. חשבתי, מה, על זה שרפתי שלוש שנים? התוכניות הגדולות עשו אז 28-29-30-31%. אתה יורק דם ובסוף לא רוצים לראות. אבל פתאום זה התפוצץ".
באיזה רגע?
"ברגע מאוד ספציפי. העבירו אותנו לאחרי 'מאסטר שף'. כבר הרימו ידיים, אמרו: 'אתם לא מחזיקים פריים טיים'. שידרו אותנו ב-22:30 בלילה. זה היה הפרק שבו ונסה מתפרצת לארוחת הערב של נועה ועמוס. בפרומואים שמו מוזיקה מ'מלתעות' או 'פסיכו', ופתאום הפרק עשה רייטינג מאוד גבוה, 26-27%. משם זה רק הלך ועלה. חשבתי שזה מת, שלא תהיה עונה שנייה, ופתאום זה התפוצץ והתחלתי להרגיש את הטרלול ברחוב".
אתה זוכר את הביקורות?
"הן היו פושרות ואישיות, אישיות עליי. לזכות המבקרים יאמר שקידמו את הסדרה עם השם שלי, זה הציק לי. זה שם את הפוקוס עליי. לא רציתי לשחק בסדרה מסיבה מסוימת, רציתי שהיצירה תהיה בלעדיי. לא עשיתי אודישן, לא הצעתי את עצמי לשום תפקיד. רסקין שאל אותי על ההתחלה: 'אתה רוצה לשחק בזה?'. זה היה החשש שלו. ראיתי שהוא חושש מזה ואמרתי: תוציא אותי מהמשוואה. חלק מהביקורות היו חיוביות, חלק שליליות, הרוב פושר. זה בסדר, זה לא הפתיע אותי יותר מדי. עד היום, הדבר המרכזי שחשוב לי זה אהבת והערכת הציבור לתוצר".
מה הטיפ שלך ליוצרים מתחילים?
"לא סתם לומדים תסריטאות כמה שנים טובות. יש לזה סיבה. תסריטאות זה תהליך מאוד מובנה ומדויק. הדידקטיות שלו קריטית לתהליך הכתיבה. לא הגדרתי לעצמי מרחב עבודה מ-09:00 עד 12:00, ובשאר הזמן לתת למוח לחשוב ולנתח. יכולתי לשבת על המחשב משמונה בבוקר עד חצות. כשמשהו לא עובד, הייתי יושב ובוהה שעות במסך ומקבל החלטות גרועות במצב הזה. כתיבה היא בריאה כשאתה יודע מתי אתה כותב, איפה אתה כותב, ומקיף את עצמך באנשים שתמיד יעזרו לך וייתנו לך את הפידבק הנכון והמדויק".
מה למדת על עצמך בתהליך?
"היום אני יודע שאני לא יכול לכתוב לבד, אני תמיד חייב פידבק, חייב את הפינג פונג עם מישהו אחר, אחרת המוח שלי משחק פינג פונג עם עצמו ואני מתחיל להסתבך. הדבר הכי חשוב שגיליתי, זה שאתה כותב הכי טוב כשאתה לא כותב. כשאני נותן לחומר שלי לנוח, כשאני עוזב אותו. גם אם לא הולך, אני אומר: עוד חצי שעה זה יבוא לי במקלחת. הרעיונות הכי טובים, וזו לא קלישאה, באים במקלחת. טיפ למי שכותב היום: לגדר את העבודה שלך. זו עבודה, עזבו את האמונות שאם ההשראה באה לי בשתיים בלילה, אקום בשתיים בלילה. תמצאו את השעות הנורמליות שבהן אתם עובדים והשעות שבהן אתם נחים. העבודה האמיתית קורית במנוחה".
מה חשבת על הסיבוב ש"להיות איתה" עשתה בחוץ לארץ?
"ההישג המטורלל, שבא לי משום מקום, זה המכירה לאמזון פריים. אמזון פריים פרץ לחיינו והם היו צריכים תוכן. באותה תקופה הסדרה היחידה שנמכרה הייתה 'בטיפול', ופתאום 'פאודה' נמכרה לנטפליקס ו'להיות איתה' לאמזון. זו עסקה מדהימה שהפכה את הסדרה לכזו שכותבים לי עליה מכל העולם. אחר כך היא התחילה להימכר לטריטוריות להפקת גרסה משלהם. הייתה גרסה הולנדית, הודית וגרסה אמריקאית לא טובה".
למה לא טובה?
"כי האמריקאים עשו את כל מה שאנחנו הזהרנו ממנו. רון לשם ממש הזהיר אותי בעונה הראשונה שאסור שנועה הולנדר תהיה הבחורה המתוקה והכוכבת העצובה שרק רוצה שיחבקו אותה. היא צריכה להיות מה שאנחנו חושבים על מפורסמים: שהם חושבים רק על עצמם, שהם גרים במגדל השן. זה האתגר האמיתי בסדרה הזו. האם הבחורה הזאת שכל כך רחוקה מלהיות מושלמת, יכולה להתאהב בבחור כל כך מתוק ומקסים? בגרסה האמריקאית עשו בדיוק הפוך, היא הייתה הבחורה הכי חמודה בעולם. האמריקאים גם התרחקו כמו מאש מענייני הפער התרבותי והשד העדתי. אצלי זה היה מאוד נוכח, ככה רציתי לספר את הסיפור הזה, זה משהו שעמדתי מאחוריו ואני גאה בו".