היוצרת והשחקנית הראשית עליזה חנוביץ' וצמד התסריטאים מיקי טריאסט ואהרון גבע שיתפו פעולה בפרויקט הגדול הראשון שלהם ויצרו יחד את אחת הקומדיות הפרועות שנולדו כאן: "חאנשי". את הסדרה כתבה חנוביץ', שם היא מגלמת את הדמות הראשית, ולמי שעוד לא נתקל בה, מדובר בדרמה קומית על דתיות, חרמנות, ניפוץ הפוליטיקלי קורקט וירייה בראש של פרות קדושות.
השלישייה שהכירה בלימודי תסריטאות בסם שפיגל, שיתפה פעולה כמה שנים מאחור יותר ויצרה את "חאנשי" שמשודרת בימים אלו ב-HOT. בשיחה בפודקאסט "הקלט כסדרה" עם מני אבירם, הם מספרים על הביקורות שהם מקבלים על היצירה הנועזת. "כשחברים אומרים לי 'זה מחרמן', זאת המחמאה הכי טובה", אומרת טריאסט, וחנוביץ' משתפת על סיפור משעשע: "היה מישהו שכתב ביוטיוב על שני הפרקים 'אפשר יהיה לצפות בשאר הפרקים בפורנהאב'. אם היה לי את האומץ זה יהיה שם".
עליזה, מראש רצית שזאת תהיה סדרה מאוד מינית?
"כן. תמיד היה עניין של מיניות".
אתם מקבלים המון תגובות טובות כרגע.
גבע: "זה מדהים, אין מה לומר. אנחנו רק מחכים שזה יתהפך עלינו. אנחנו הולכים להיות מבוטלים איכשהו, זה יקרה".
טריאסט: "אהרון כל הזמן אומר לי שמשהו נוראי הולך לקרות".
חנוביץ': "אני נהנת מזה, אף פעם לא עשיתי סדרה, אני גם לא קוראת ביקורת אז קשה לי להשוות את זה למשהו אחר. יותר חשוב לי לסגור את הסדרה וללדת בשקט בעזרת השם".
הסדרה אמנם כבר משודרת, אבל חנוביץ' מסבירה: "יש עוד פרקים לסגור", ועד שזה לא יקרה, הם לא ירגישו שזה יצא עד הסוף לאוויר העולם. במקביל לפרקים האחרונים שעדיין לא נסגרו, הם קיבלו בשורה מרגשת: "חאנשי" היא סדרת הטלוויזיה הישראלית הראשונה שתיקח חלק בפסטיבל סאנדנס האמריקאי היוקרתי, שיתקיים בחודש הקרוב.
"יש ביקורת טובה וזה מדהים", אומרת חנוביץ' ומסבירה למה ההקרנה בפסטיבל כל כך מרגשת אותה: "אני שמחה מהביקורת אבל היא מאנשים שהם גם בבועה שלנו, מהתחום. יהיה יותר מעניין לראות איך הקהל הרחב יקבל את זה, מה הם יעשו עם הדבר הזה". טריאסט מיהרה לציין שזה עדיין לא לגמרי הקהל הרחב שעליזה חולמת עליו: "סאנדנס זה יותר הקהל שלנו, רק בחו"ל. זה קהל של אנשים מהתעשייה, לא בדיוק קהל רחב".
זאת לא סדרת מנייסטרים, היא אף פעם לא הייתה.
חנוביץ': "אבל זאת הייתה הכוונה שלי. אמרתי שאם אהיה בתחום הזה אני רוצה להרוויח כסף, וכדי להרוויח צריך לעשות משהו לא נישתי. דברתי על זה עם בן הזוג שלי והוא מרגיש שמתייחסים בביקורת לסדרה כמשהו שונה ואלטיסטי, ואני כל הזמן אמרתי שאני רוצה לעשות מיינסטרים שמגיע לכולם".
גבע: "זה הכי מיינסטרים שעליזה יכולה להיות. אני חושב שמה שמעניין זה שהרבה פעמים מה שמתקבל לפסטיבלים זה חיילים או דתיים וב'חאנשי' איכשהו אנחנו מצליחים לערבב אותם ולנעוץ בהם סיכה. הבאנו נושאים שמדברים לעולם מכיוון ממש הפוך, מהדלת הכי אחורית שאפשר. לא בצורה שראו עד היום".
חנוביץ': "עשיתי סדרה שבעיניי מאוד ספציפית, על חברה מאוד ספציפית בישראל. אז זה שהסדרה התקבלה לפסטיבל בארצות הברית זאת ההוכחה שזה מדבר עם אנשים אחרים".
עוזר מאוד שזה באנגלית והדמות היא אמריקאית, זה חלק ממה שהגניב אנשים.
גבע: "מהרגע הראשון ידענו שהנושא של השפות יהיה קשה, זה מאבק לשמור על הדו לשוני. להעביר סדרה בארץ עם תוכן באנגלית שהוא ישראלי, וגם ב-HOT שזה הכי מיינייסטרים והכי ישראלי מצוי, זה היה קלף שהיינו צריכים כל הזמן להילחם עליו. בעיניי התגובות הכי יפות שאנחנו ראינו זה שאנשים מגיבים לסדרה כאילו הם רואים סדרה מחו"ל, זה תמיד היה החלום בשבילי. שאנשים ירגישו שהם צופים ב-HBO או בנטפליקס ואז לתוך הדבר הזה מתגנב חייל ישראלי, ליהיא גרינר או רחוב בירושלים. זה היה הדיסוננס המגניב שרצינו להעביר בסדרה".
הכל התחבר להם לכדי היצירה המדוברת של הרגע, אבל שיתוף הפעולה שלהם שהביא את כל זה נולד אי שם בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה, סם שפיגל, כשמסלול הקריירה שלהם התחבר לנתיב אחד. גבע וטריאסט תמיד ידעו שהם רוצים לעסוק בתחום, זה היה החלום שלהם כבר מגיל קטן, טריאסט מספרת: "החלטתי שאני חייבת לעשות סדרה והמסלול הכי קצר בשביל שאביים סדרה זה ללמוד תסריטאות בסם שפיגל. שם פגשתי את אהרון גבע שקנה אותי בקולה, זה היה לפני עשור".
גם אצל גבע זה בער עוד מילדות, למרות הבית בו גדל: "גדלתי בבית מאוד תרבותי, מאוד בגבוה. רצו שנהפוך לקוראי ספרים, לאמנים, נתנו לנו את כל הכלים ועדיין רציתי רק לראות טלוויזיה, אז הייתי הכבשה השחורה בבית שלי. פתחתי אובססיה לתחום, והלכתי ללמוד את הדבר שאני הכי אוהב. הכרתי את מיקי ומכאן הסיפור הוא אותו סיפור, אנחנו סיפור אחד ואנחנו מאוד גאים בזה".
טריאסט מרחיבה על הסיפור המשותף שלהם: "אהרון ואני יצרנו דברים מצחיקים ומופרעים ברשת. משם התחלנו להתגלגל ולאט לאט ניתנה לנו אפשרות להתפתח יותר ולביים סרט קצר". החיבור שלהם עם חנוביץ' הגיע במהלך הלימודים, וטריאסט מספרת: "הכרנו את עליזה בלימודים ועפנו עליה. אי אפשר להתעלם ממנה, על השיעור הראשון של תסריטאות העיפו אותה רק כי היא אמרה שהיא נוכחת בהקראת שמות".
חנוביץ' לעומתם, לא חלמה על העולם הזה מגיל קטן והתגלגלה אליו לאורך השנים. "אף פעם לא עניין אותי לעשות טלוויזיה או קולנוע. פעם רציתי להיות מדריכת כלות, אני עדיין יכולה לעשות את זה". חנוביץ' שנולדה בארה"ב, הגיעה לשנה לישראל במהלך התיכון, התאהבה בארץ וחזרה בסוף התקופה לחייה בארה"ב. "כשחזרתי לאמריקה הייתי בדיכאון, זה היה חודש של דיכאון, להסתובב ולבכות רק בגלל שרציתי לחזור. כשעליתי לישראל הלכתי ללמוד בסם שפיגל".
עליזה, ידעת שהסיפור שאת מספרת בחאנשי זה הסיפור שאת רוצה לספר?
"ידעתי שיותר טבעי לי לעשות קומדיות. אני כותבת את מה שאני יודעת, אני לא יכולה לכתוב בשביל מישהו אחר".
תמיד רצית לשחק?
"זה סוג של טיפול בשבילי, אני חושבת שאני טובה בזה. אני אוהבת להופיע ולהצחיק אנשים, אבל אני לא רוצה את החיים שיש לשחקניות".
מתי ידעת שאהרון ומיקי הם הבמאים שתרצי ללכת איתם?
"לא רציתי לשחק, לכתוב וגם לביים. זאת עבודת צוות וזה מה שאני אוהבת. היה דיבור שאני ממש לא מתחברת אליו של 'קחי במאית'. למה שאני אבחר מישהו על בסיס המגדר שלו? הרגשתי שמציעים לי נשים שלא עשו קומדיה או סדרה. היה לי חשוב שזה יהיה מישהו שיעבוד איתי על זה ביחד ולא ייקח את זה ממני. עלה השם שלהם ואמרתי 'כן' כי אהרון מכיר את הסיפור מהתחלה, ומכיר אותי".
מיקי מה איתך?
"אני מנקודת מבט יותר חיצונית כי אהרון היה עורך התסריט של זה. מאוד אהבתי את עליזה וזה אפילו צרם לי שאני לא חלק מהדבר הזה. כשהתחילו לדבר על במאים, אמרתי לאהרון שאנחנו צריכים ויכולים לעשות את זה. אנחנו חיבור טוב, מתחברים להומור, לפרעות ולתפיסה האחרת של איזה טלוויזיה אנחנו רוצים לראות ולעשות. אבל אהרון אמר שהוא לא רוצה להציע לעליזה כי הוא על תקן עורך תסריט. בסופו של דבר איכשהו התגלגלנו ליותר מסתם בדיחה שנזרקה לאוויר והייתה לנו שיחה עם איילת אימברמן (המפיקה) שהבטיחה לנו שאם לא נהיה בסדר היא תעיף אותנו".
גבע: "יש משהו בניגוד אינטרסים שהבהיל אותי כי ניסיתי לעזור לעליזה למצוא במאי או במאית ופתאום להגיד לה 'תיקחי אותנו', היה נראה לי קצת משונה. כשזה בא מבחוץ, וקבלנו את השיחות מאיילת, זה התגבש לכדי הדבר הזה. היינו נורא מושקעים בסדרה מהרגע הראשון. קבלנו תסריטים כל כך מטורפים ומצחיקים, הם באמת הולכים איתך".
"חאנשי" היא אמנם הדבר המדובר של הרגע, אבל עבור שלושתם זה הפרויקט הגדול הראשון שלהם, וזה הביא לא מעט חששות. גבע מספר: "היינו חייבים להוכיח את עצמנו. מיקי ואני ישבנו אחרי ימי צילום כמו ילדים חנונים וציירנו את הסצנה של מחר. אמרנו 'איך אנחנו באים מחר ולא מפשלים'. לא הייתה לנו את הזחיחות של במאי ענק שזה הפרויקט העשירי שלו. היינו חייבים לבוא נטולי אגו, לא לפחד להשפיל את עצמנו ולשאול שאלות".
איך היה התהליך בין שלושתכם לקראת התחלת הצילומים?
גבע: "פירקנו את התסריטים, ניקינו, שיפרנו, חידדנו וניסינו למצוא את כל המקומות שאנחנו יכולים ליפול בהם או שיכולים להתנקם בנו בצילומים. ממש עשינו מזה סיעור מוחות משוגע".
טריאסט: "זאת זכורה לי כתקופה דיי מדהימה, עכשיו כשאני בסוף התהליך זה אחד הדברים שהכי נהנתי מהם".
העבודה המשולשת ביניהם זורמת חלק, כך הם מספרים, ויש מכשול אחד שהם הצליחו להתמודד גם איתו ולהבריק בו: למצוא שחקנים דוברי אנגלית טובה. "הרבה פעמים שמענו אנגלית אחרת. עליזה ראתה אנגלית מעולה איפה שאנחנו שמענו אנגלית שבורה והפוך", מספר גבע, "למצוא שחקנית שגם יכולה לדבר אנגלית וגם לסחוב את הדברים ברמה הזאת, זה בלתי אפשרי. התחלנו לירות לכל הכיוונים, למצוא באינסטגרם בנות יהודיות אמריקאיות, לכתוב הודעות מביכות, להיחסם". ככה הם גם הגיעו למרנינה שון, שמגלמת את נוקי, מספר גבע: "פנינו למרנינה, היא שלחה טייפ ופשוט מתנו עליה".
"ישר ידענו שזאת תהיה היא. היא הביאה משהו נכון, שהאמנו לו", טריאסט אומרת וגבע ממשיך: "זה קשה עם השחקנים האמריקאים במיוחד כי אתה נורא קרוב כל הזמן לפשרה. אתה צריך מישהו דובר אנגלית שפנוי מחר ואין לך מלהקת שם. כל הקאסט שלנו זה סיפורים על אנשים שברגע האחרון קרה נס והם באו".
מי יהיה האבא של חאנשי בסדרה היה אישיו מאוד גדול, בסוף הבאתם את הנרי וינקלר בזכות הרבה התמדה.
גבע: "החטא הקדמון היה שלי ושל עליזה כי חשבנו מי יכול לשחק את טאטי ואמרנו שנפנה לטרנטינו".
טריאסט: "עד היום הקבוצה של שלושתינו נקראת 'טרנטינו'. חשבנו שאם הוא גר בארץ אז מה הבעיה".
חנוביץ': "אני לא רציתי מישהו כי הוא מפורסם, רציתי שחקן טוב שיהיה אמין. אהרון עשה רשימה של כל השחקנים המפורסמים היהודים בארה"ב שיכולים לשחק את אבא שלי, ואז הוא הסתכל מי מביניהם לא נגד ישראל, והרשימה התקצרה".
גבע: "הבחירה הראשונה תמיד הייתה הנרי אבל הוא אמר 'לא' נורא מהר. היינו צריכים לפנות לעוד אנשים".
חנוביץ': "גם התהליך עם קרוליין היה שונה. זאת גם מישהי שחשבנו אם אנחנו יכולים להשיג אותה או לא. חלק מכל החוויה הזאת זה בזכות זה שכל הצוות של 'חאנשי' לא יודעים מה אי אפשר אז זה לא עוצר אותך. אתה צריך שתהיה לך חוצפה".
איך היה לביים את עליזה ותומר ומצד שני לביים את הנרי וקרוליין שהם הוליוודיים?
גבע: "זה אחד הדברים שהכי פחדנו, אתה נורא מודע למה יחשבו עליך. הנרי וקרוליין מאוד הקשיבו, הם יודעים לקחת הערות. הם באו עם עטים ודפים, עשו עבודת למידה. יש משהו באיך שהם הגיבו אלינו ולזה שאנחנו צעירים וחדשים, שמבחינתם הם ראו בזה שליחות לחזק אותנו, לתת לנו להתבטא".
טריאסט: "הם לקחו את ההערות שלנו והסצנות עבדו אפילו טוב יותר, זה מחמיא.
עליזה: "הם שאלו שאלות, ניסו להבין את הדמות. הם לא סמכו על זה שהם פרצוף מוכר".
גבע: "לביים את עליזה ותומר זה פשוט תענוג. העובדה שעליזה היא היוצרת זאת מתנה מאוד גדולה, כל הזמן הדיון היה קבוצתי. גם מיקי ואני, שאנחנו שניים, זה מייצר עוד קול בחדר, לא תמיד אנחנו מסכימים. עדיין הרגשתי שלא משנה מה, אנחנו בשיחה. אף אחד לא מפקד על אף אחד. הקשבנו לכל השחקנים, זה הרגיש שאנחנו כל הזמן במאמץ קבוצתי".
בסוף כשהיצירה יוצאת לאוויר העולם היא כבר לא שלכם, היא של הצופים. אתם מתחברים לביקורות שיש בחוץ או שמשהו גרם לכם להסתכל אחרת על הסדרה?
טריאסט: "ברוב הביקורות אנחנו מופתעים לטובה מכמה הם מבינים את הכל".
חנוביץ': "יש את הפחד שאנשים לא יבינו, אבל אני שמחה שלפחות מהביקורת זה מרגיש שזה עבד".
עליזה, חשוב לך שיאהבו את חאנשי הדמות?
"אולי היא קצת בלתי על ההתחלה אבל אם זה מספיק מצחיק מה שקורה מסביב אז יישארו וירצו להכיר אותה כי זאת גם החוויה שלי בעולם האמיתי. כשהגעתי לסם שפיגל ביום הראשון הייתי האמריקאית הקולנית ואמרתי היי לכולם ונתתי ענבים לאנשים. ידעתי שהאנשים האלה הולכים להיות איתי חמש שנים, ויש לי התלהבות בהתחלה אבל הם מתישהו יכירו אותי ויראה שאני אדם נחמד. יש את זה גם בדמות".