קשה להישאר אדיש לשם כמו עידו טאקו. השם הפרטי – עברי, נפוץ, ידידותי. שם המשפחה הוא של לאפה מקסיקנית. "זה שם שאני הולך איתו בגאווה כל החיים", מספר טאקו בראיון ל-mako תרבות. "אני מת על השם הזה, הוא תמיד נותן לי יתרון, פותח עם חיוך. זה כיף להתהלך בעולם כ'טאקו'. בהתחלה, כשהייתי ילד, קצת הובכתי, ואז הבנתי שזה כוח ממש גדול".
לעידו טאקו יש את הנמרצות של בחור בן 21 שרק עכשיו מתחיל את החיים שלו, ואת הנכונות של שחקן אופי ותיק. הוא מדבר על מלאכת המשחק כאילו הרגע יצא מהסטודיו למשחק של לי סטרסברג, עם קולגות כמו מרלון ברנדו ומריל סטריפ. הוא לא עושה את זה בגאוותנות או ביוהרה (אבל גם לא בצניעות מזויפת), אלא בחן של איש מתוק מאוד. "הרבה זמן נמנעתי מלהגיד לעצמי שאני שחקן", הוא מספר. "אמרתי לעצמי 'אוקיי, אני עדיין לא שחקן', כי אני כל כך מכבד את המקצוע הזה. למרות שזאת אמנות, זה עדיין מקצוע טכני בטירוף וחייבים ללמוד אותו. ופתאום הבנתי שאני עדיין מתבייש להגיד שאני שחקן. החלטתי באופן מכני שאני אתחיל להציג את עצמי כשחקן. כי זה מי שאני".
טאקו הופיע בסדרות הנוער "סקיי" ו"קיבוצניקים", ובתחילת השבוע הבא (יום ראשון 24.4) עולה בכאן חינוכית הסדרה "כל עוד בלבב", בה הוא מופיע לראשונה בתפקיד ראשי של הפקה גדולה. וכפי שאפשר להסיק משמה, "כל עוד בלבב" היא לא עוד סדרת נעורים על תיכוניסטים שרק עושים שיגועים ומתאהבים אחד בשנייה – היא מספרת את סיפורם של חמישה צעירים במסע לפולין. קובי, בגילומו של טאקו, הוא בחור ערכי וציוני מכרמיאל שמתייחס למסע כשליחות לאומית. הוא מהדס באושוויץ וטרבלינקה כשדגל ישראל קשור לגבו, שר "התקווה" בקולי קולות, ולא מבין למה שני (אלכס זילברג), עלמת החן שיצאה איתו למסע, לא משתפת פעולה עם המפעל הציוני. כמובן, עד שייחתמו ארבעת פרקי הסדרה, השניים יתאהבו. והם מאוד חמודים יחד.
היית בעצמך במסע לפולין?
"כן ובדומה לקובי, ניסיתי מאוד לקחת את זה בהתחלה ברצינות. שרתי בטקס והכל. אבל פשוט הבנתי שאני לא מצליח להכיל עד הסוף את מה שאני רואה בעיניים שלי, זה נקלט למוח אבל לא חדר. וברגע שזה כן חדר, זה היה לפעימות. ואז אתה בורח להרבה צחוקים, לכיף. זה מצחיק להגיד שאני זוכר הרבה כיף".
"כל עוד בלבב", שיצרה חן קלימן גל, לא מתעלמת מהעובדה שעבור צעירים רבים, המסע לפולין הוא גם שבוע די כיפי. זה אולי נושא שנוי במחלוקת, אבל יש תיכוניסטים שלא לומדים בשבוע הזה רק על תלאות העם היהודי בשנות השלושים והארבעים; הם גם לומדים על חטיפים מהסוג שלא מוכרים בתחנות דלק ישראליות, מרימים שוטים של וודקה בחדר בית המלון ועושים שופינג ברחובות ורשה.
"גדלתי בתור ילד שאין לו אמא. אני לא יודע מה זה. אני לא יודע מי היא. אני מחפש תשובות לשאלות שאני לעולם לא אמצא - אני לעולם לא אוכל לחוש אותה, לדבר איתה"
"בגלל זה אני חושב שהסדרה הזאת מאוד אמיצה", אומר טאקו. ולמרות שדמותו מתאפיינת בהיותה טובה וערכית, קובי בכל זאת מרשה לעצמו לגעת בוודקה ולהמרות את פי המורה המלווה שלו (רותם קינן). "זה מה שאהבתי בדמות של קובי. כי גם הילד הטוב הזה הוא דמות מורכבת. גם קובי אוהב להשתחרר, לצחוק עם חברים. אבל העניין הוא איך שקובי מגיב לדבר הזה. הוא מרגיש מאוד אשם".
טאקו עשה עבודת דמות מקיפה, כמו שהוא עובד על כל דמות – בין אם מדובר בתיכוניסט עם פה מלוכלך ב"קיבוצניקים" או שמיניסט שרק מחכה לרגע בו יעלו אותו על מדי זית ויתנו לו לשרת את המדינה שלו. הוא יודע לומר שהדמות אותה הוא מגלם ב"כל עוד בלבב" מתלבטת אם להמשיך אחרי י"ב לגולני או לנסות לכוון לסיירת מטכ"ל, וכל זאת בשעה שהוא עצמו משרת בצבא כאמן פעיל.
ומה אתה עושה כשאתה לא פעיל בתור אמן?
"אני צוות לוגיסטיקה".
מה זאת אומרת, צוות לוגיסטיקה?
"אני גורף עלים כמו תותח. אני גורף העלים הכי טוב בבסיס".
אתה עובד רס"ר?
"אני עובד רס"ר, כן. ואני רק רוצה לציין שאני עובד רס"ר במקום בו היו כמה מגדולי השחקנים במדינה".
אז אתה לא חי"רניק. יש לך איזושהי תחושת החמצה לגבי זה? הרבה אנשים יגידו שאין שום דבר שמונע משחקן לשרת בקרבי.
"האמת שאני עם פרופיל 64. זה קצת לא רלוונטי בשביל להיות לוחם, למרות שבתור נער זה היה משהו שעניין אותי. ברגע שקיבלתי את הפרופיל הזה, זה ירד מהפרק והתחלתי להתכוונן יותר לעולם המשחק".
"יסמין לא התכוונה לזלזל. אני צחקתי מזה"
והכיוונון הזה עבד לו. בנוסף ל"כל עוד בלבב" שעולה השבוע ו"מינכן – חמישים שנה אחרי" שתעלה בהמשך השנה, עולה ב-yes סדרה בפרופיל גבוה במיוחד בה טאקו השתתף בתפקיד קטן: "ריקוד האש", בכיכובם של נועה קולר ויהודה לוי, ובבימויה של רמה בורשטיין-שי, זוכת פרס אופיר שביימה את "למלא את החלל" ו"לעבור את הקיר".
"רמה היא אחת הבמאיות הכי מדהימות בעולם. וואו. כל יום שהייתי בסט נצרתי שם את השניות והדקות, להיות שם, לעמוד איתה. ישבתי איתה כל הזמן מאחורי המוניטור, תמיד היה לי עוד כיסא שם. אני משחק דמות של בחור בשם שיה, הוא נצר למשפחת אדמו"רים. הוא מאוד מאוד שקט, מחושב, ומעורב באחורי הקלעים של מה שקורה. אין לו הרבה ביטוי בעונה הזאת, הלוואי שתהיה עוד עונה ועוד המשך לסיפור שלו, אבל באמת שבשבילי רק להיות על הסט הזה, אפילו להיות שם ניצב; בתור שחקן, בתור קולנוען לעתיד, זה היה וואו".
טאקו מדבר על הזכות הגדולה שלו לעבוד גם על "כל עוד בלבב" ומתייחס אליה במונחים של שליחות, אבל קיומה לא עברה לכולם חלק בגרון. השחקנית יסמין גנדיס, שמגלמת את אחת הדמויות הראשיות בסדרה, העלתה לטיקטוק בנובמבר האחרון סרטון שלה רוקדת בחדר מלון עם פילטר המדמה כנפיים, ולצידה הכיתוב "אני בפולין מצטלמת לסדרה שמדברת על המסע לפולין (השואה)".
הטיקטוק עורר סערה ברשתות. העיתונאי עקיבא נוביק כתב: "לא צריך קמפיין נגד המסעות לפולין. פשוט להקרין את הדבר הזה". חברת הכנסת לשעבר שולי מועלם הוסיפה כי "נחנקתי מול זה. פשוט נחנקתי". "זה יכול להיות מאיים פתאום, בשביל בנאדם שהוא שחקן, פתאום להיות בלב הדבר הזה", מספר טאקו על האש התקשורתית שחברתו למסך ספגה. "היא הכי לא התכוונה לזלזל, הכי התכוונה ליצור תוכן לטיקטוק. אני באופן אישי צחקתי מזה, וגם אמרתי לה. צחקנו מזה איתה".
להיות שחקן זה לשים את עצמך בקדמת הבמה, תרתי משמע. זה יכול גם להוביל לתגובות קשות, כמו אלה שיסמין קיבלה. אתה ניגש לזה בלב שלם?
"המורה שלי למשחק, גל אמיתי, שאל אותי האם אני מסוגל להיות שחקן בלי שיכירו אותי, לעשות סרטים והצגות והכל בלי שיזהו אותי ברחוב. שקשקתי. היום אני מוכן להגיד – חד משמעית כן. אני רוצה שיכירו אותי - כולם רוצים שיכירו אותם – אבל אני מעדיף שיכירו את הדמויות שלי. לא אותי".
"סבתא שלי הייתה ילדת מנזרים, סבא צייד נאצים"
דמותו של טאקו מספרת במהלך הסדרה שאף אחד מבני משפחתו לא היה בשואה. זה לא המצב לגבי טאקו עצמו, שבני משפחתה של אימו, שנפטרה כשהיה ילד קטן, עברו את השואה. "אמא שלי פולנייה ואבא שלי עיראקי. אני גדלתי רוב הזמן עם הצד העיראקי. להיות שם, בפולין, לעשות את הסדרה הזאת, זה חיבר אותי לשורשים הפולניים שלי באיזשהו מקום. נתן לי תשובות לשאלות. מי שאני, בעצם, בתור בן אדם. על הצד הזה שבי בתור ילד שגדל בלי אמא, בלי חצי מהתרבות שלו".
הקריירה שלך מתחילה לנסוק. 15 אלף עוקבים באינסטגרם, סדרות חדשות. אבל אמא שלך לא רואה את זה.
"גדלתי בתור ילד שאין לו אמא. אני לא יודע מה זה. אני לא יודע מי היא. אני מחפש תשובות לשאלות שאני לעולם לא אמצא - אני לעולם לא אוכל לחוש אותה, לדבר איתה. אבל כשעשיתי את הפרויקט הזה הרגשתי שזה מקרב אותי אליה. מקרב אותי לסבתא שלי. מקרב אותי לסבא שלי. מקרב אותי לצד בי שאני לא זוכה להיות קרוב אליו הרבה ביומיום שלי".
"המורה שלי למשחק, גל אמיתי, שאל אותי האם אני מסוגל להיות שחקן בלי שיכירו אותי, לעשות סרטים והצגות והכל בלי שיזהו אותי ברחוב. שקשקתי. היום אני מוכן להגיד – חד משמעית כן"
"סבא שלי היה צייד נאצים, וסבתא שלי הייתה ילדת מנזרים", משתף טאקו (הוא סירב להרחיב בעניין אז אנחנו נאלצים לדמיין אותו כבראד פיט ב"ממזרים חסרי כבוד"). "סבתא שלי הייתה ילדה קטנה שגרה בפולין. אבא שלה שם אותה בכפר מבודד כשהוא התחיל להריח שהעניינים מתחממים. כל חודש הוא שילם למשפחה ששמרה עליה. יום אחד הכסף הפסיק להגיע. המשפחה לקחה אותה, שמה אותה בתחנת רכבת, והשאירה אותה שם. ילדה בת 6 לבד בתחנת רכבת. היא התחילה לבכות את החיים. ילדה בת 6 בוכה בתחנת רכבת בפולין כשמתחילה מלחמה ומחפשים יהודים והמצב על הפנים".
"ולאט לאט אנשים מתחילים להתקרב, שואלים 'ילדה של מי את?', ומבינים שהילדה הזאת כנראה יהודייה. התחילה המולה, ואז פתאום אישה לקחה אותה והורידה לה סטירה מצלצלת. אמרה לה, 'לאן הלכת?! איפה היית?!'. לקחה אותה והצילה לה את החיים. התברר שהאישה הזאת עסקה בזנות בזמן המלחמה כדי לפרנס את עצמה, וכשהבינה שהיא לא יכולה לפרנס יותר את סבתא שלי היא שמה אותה במנזר. אחרי המלחמה סבתא שלי יצאה מהמנזר והלכה לחפש את האישה הזאת, והבית שלה לא היה קיים".
"סבתא שלי נפטרה כשהייתי צעיר", הוא מוסיף. "היא גרה בחיפה, אנחנו גרנו בתל אביב. ביקרנו אותה כמה פעמים. לא יצא לי באמת להתחבר אליה. דרך החוויה הזאת של 'כל עוד בלבב', אני באמת מרגיש שגיליתי את הקשר שלי איתה מחדש".
כמו שטאקו מודה במהלך הראיון, באידיאל הוא רוצה להיות שחקן אופי. כן, זה כולל להופיע אצל יוסף סידר ("'הנערים' זאת הסדרה האהובה עליי אי פעם") ולפנטז על חו"ל ("ברור שאני רוצה! מי לא רוצה?!"). אבל אי אפשר לומר עליו שהוא נרתע מהמיינסטרים – וזה לא שחיוך מיליון הדולר שלו ימנע ממנו להגיע למיינסטרים הזה. "אין שום בושה בפסטיגלים. שיהיה מעניין", הוא מודיע לי. ובכלל, שחקן אופי בשאיפה ככל שיהיה, טאקו יודע בדיוק מה אחד הדברים החשובים ביותר שמספר סיפורים יכול לשאוף אליהם: לשמח את הקהל שלו.
"האמת היא שאני באמת פשוט נהנה לשמח אנשים", הוא אומר. "אם יש ילד שרואה 'סקיי' ושמח, זה עושה לי טוב על הלב. מישהו בא, מחמיא לך על סדרה שלך ומצטלם איתך, שימחת אותו קצת. זה כיף. אני באמת בנאדם שרוצה לשמח אנשים".