אז איך ייראו החיים שלנו ב-15 השנים הבאות? כנראה שרק אלוהים יודע. כלומר, בהנחה שאתם מאמינים בכוח עליון ולא בסלבס-פוליטיקאים כריזמטיים ונטולי מוסר כמו ויויאן רוק, שהופכת את חייהם של בני משפחת ליונס, הממלכה הבריטית והעולם כולו לסיוט מתמשך. אם אין לכם מושג על מה מדובר כנראה שעדיין לא צפיתם בהשנים המיני סדרה המדוברת של התקופה שיצר ראסל טי. דיוויס (הכי גאים שיש, דוקטור הו, טרילוגיית מלפפון/בננה/טופו ועוד), כנראה התסריטאי הבריטי החשוב של העשורים האחרונים, ל-HBO וה-BBC, ושמשודרת בימים אלה בארץ ב-yes.
במשך שישה פרקים מלאי אירועים, השנים יוצרת שילוב מטריד בין דרמה משפחתית מרגשת לסדרה דיסטופית אפלה. תחשבו על החיים עצמם פוגשת את סיפורה של שפחה פוגשת את מראה שחורה. שבט ליונס, שמונה את הסבתא מיוריאל, הנכדים סטיבן, דניאל, אדית ורוזי, בני ובנות זוגם וילדיהם, חיים אל מול מסך הטלוויזיה במנצ'סטר על רקע עלייתה לשלטון של מנהיגה פוליטית פרובוקטיבית בשם ויויאן רוק - פאנליסטית חדת לשון בתכניות טלוויזיה, שהופכת למנהיגה החזקה ביותר במערב. מעבר לאיחוד הז'אנרים, אפשר לומר שהכוח של השנים טמון בנבואות הזעם שלה, ואם להסתמך על ראסל טי. דיוויס, לא בטוח שהעשור הקרוב הוא משהו לחכות לו.
רות מאדלי מגלמת את רוזי ליונס, הבת הצעירה במשפחה המסתייעת בכיסא גלגלים בעקבות מום שגרמה לה מחלה מולדת בשם ספינה ביפידה (שדרה שסועה, פגיעה מוטורית שיש גם למאדלי עצמה). רוזי היא אם חד הורית לשני בנים ועובדת בקפיטריה של בית ספר. ולמרות שכל המשפחה שייכת טכנית לצווארון הכחול, רוזי היא זו שהשינויים התקופתיים, בין אם טכנולוגיים או פוליטיים, משפיעים עליה בצורה הישירה ביותר. בשיחה איתה, מאדלי נשמעת קרובה מאוד לדמות אותה היא מגלמת רק רהוטה יותר - והיא בכלל למדה תסריטאות באוניברסיטה עד שבזמן חופשת סמסטר נבחנה ולוהקה לתפקיד אישה על כיסא גלגלים בסדרה של ה-BBC. משם ואילך, מאדלי התאהבה במשחק ובשנים המועטות שלה בתחום הספיקה לקבל תפקידים בסדרות נחשבות כמו רגליים קרות ואף זכתה למועמדות לפרס הבאפט"א (פרס האקדמיה הבריטית והמקבילה האנגלית לאמי) בתור שחקנית ראשית בסרט טלוויזיה.
"אני אדם מאוד לא טכנולוגי", מצהירה מיד מאדלי כשאני שואל על ההשוואות למראה שחורה. "קשה לי לאמץ טכנולוגיות חדשות".
ובדיוק באותו עניין - השנים מציגה תחזיות מאוד קודרות לגבי מה שצפוי לנו בעתיד: אובדן פרטיות מוחלט ומעבר של אנשים לקיום במערכות ענן. איזו תחזית הכי מטרידה אותך אישית?
"אתה יודע… אני חושבת שטכנולוגיה היא כלי כל כך רב עוצמה ושימושי בימים אלה, וזה בדיוק מה שהופך אותה לכל כך מאיימת. כמו שהבנת, אני לא מגדירה את עצמי כמתקדמת טכנולוגית, וכשאני חושבת על התלות שלנו בטכנולוגיה אני מתחילה לפחד. המבט שהסדרה נותנת לעבר לעתיד, שמציג תלות שתהפוך אותנו לחסרי אונים לחלוטין מטריד אותי מאוד. בכנות? אני לא יודעת למה לצפות".
מלבד השינויים הטכנולוגיים, שינוי משמעותי נוסף הוא הפיכה של פוליטיקאים כמו ויויאן רוק לחצי אלוהים. מה לדעתך גורם לאנשים כמו רוזי להצביע להם?
"זה מעניין כי אני חושבת שבמיוחד עבור רוזי, אישה שהטלוויזיה משמעותית עבורה, היא ממש נמשכת לאלמנט הסלבריטאוּת של ויויאן רוק. ויויאן יודעת איך להתל בתקשורת, איך לגרום לאנשים לשבת ולהקשיב, לדעתי אלה תכונות שהופכות למְשַׁכְּרוֹת עבור הרבה אנשים, במיוחד אנשים שמרגישים שקולם לא נשמע. לצערי, כמו שרוזי הולכת שבי אחרי ויויאן, הרבה אנשים היום נשבים בידי מנהיגים מסוגה".
השנים לא מפחדת לגעת בפוליטיקה, להפך - כבר בפרק הראשון שוברת ויויאן רוק את כללי הנימוס הבריטי ואומרת שהמצב של הפלסטינים בשטחים הכבושים פשוט לא מזיז לה. למרות שהיא לא מספקת אמירה ברורה על המצב בישראל, מאדלי מאמינה שכולם, גם שחקנים ויוצרים, צריכים להשמיע את קולם בסוגיות פוליטיות. "הפוליטיקה מעצבת את הדרך בה אנחנו חיים", היא מסבירה, "והעניין עם פוליטיקה בימינו הוא שהיא כבר ממש לא משעממת כך שאין לנו תירוץ לא לדבר עליה. כולנו הופכים יותר מעורבים ומושפעים מפוליטיקה, במיוחד אחרי צפייה בתכנית כמו השנים. הדמות של רורי (סטיבן ליונס - ב"בב) אומרת את זה במפורש: 'זוכרים כשחשבנו שפוליטיקה משעממת?' וקצת מתגעגעת לעידן הזה. האם זה דבר טוב או רע? אני אשאיר את זה פתוח לפרשנות שלך ושל הקוראים, אני חושבת שפוליטיקה היא משהו שכולנו צריכים לקחת אחריות לגביו, להיות מעורבים ולהביע את הדעות שלנו".
אם כבר נושאים בוערים, החיים של מאדלי נוגעים בסוגיה פוליטית נוספת - ייצוג מיעוטים על המסך. דיון שצובר תאוצה בשנים האחרונות בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, ונסוב סביב הצורך ליצור דמויות מגוונות יותר, וכן ללהק שחקנים מגוונים יותר שיגלמו אותן. אחת התקריות הזכורות בשיח היא הבחירה בסקרלט ג'והנסון לשחק גבר טרנסג'נדר בסרט - בחירה שעוררה ביקורת רבה על השחקנית מצד פעילים להטב"קים, וגרמה לפיטוריה של ג'והנסון ולהקפאת הפרויקט.
איפה את עומדת בנושא הזה? בכל התפקידים האחרונים שלך גילמת נשים על כיסא גלגלים, האם את חושבת שיש מקום לשמור תפקידים כאלה לשחקנים המשתייכים לאותו מיעוט?
"אני חושבת שזה זמן נהדר לקיים את השיח הזה. עד שיהיה שוויון מוחלט בתפקידים לרוחב התעשייה כך שתדאג לשחקנים המשתייכים למיעוטים לקבל כל תפקיד ולא רק כאלה מהמיעוטים אליהם הם משתייכים, הנורמה צריכה להיות שרק שחקנים המשתייכים למיעוט ילוהקו לתפקידים האלה. אני חושבת שצריכה להיות סיבה ממש-ממש טובה כדי לא ללהק שחקן או שחקנית בעל נכות לתפקיד של בעלי נכות, ולמען האמת אני לא יכולה לחשוב על סיבה כזאת. אז כן, אני חושב שאנחנו צריכים להתקדם עם הדרך הזאת כדי להפוך את התעשייה למקום יותר שוויוני והוגן עבור שחקנים מקהילות מיעוט".
את בעצם מגלמת את רוזי לאורך 15 שנים בסדרה, שצולמו במציאות בזמן קצר בהרבה. איך עושים את זה?
"מצחיק שאתה שואל, בדיוק מהסיבה הזאת זה היה חתיכת אתגר לצלם את הסדרה. היינו צריכים לזכור כל הזמן באיזו שנה אנחנו נמצאים ובאיזה מצב הדמות שלנו נמצאת. לא צילמנו בצורה כרונולוגית אז הרבה מהעבודה שלי התבססה על שיחות עם הבמאים וחברי הקאסט האחרים - שאלות על הדמויות שלהם, איפה הם נמצאים והיחס שלהם כלפי, משם למדתי הרבה מאוד לגבי הדמות שלי והמסע שלה".
לסיום - הקאסט של השנים באמת יוצא דופן באיכותו עם שמות כמו ראסל טובי, רורי קיניר וכמובן אמה תומפסון, איך הייתה האווירה על הסט?
"בלי להגזים זה באמת הסט הכי מיוחד שפגשתי. הסצנות של אמה מתרחשות כמעט כולן בנפרד אבל נוצרה תחושה אמיתית של משפחה בין השחקנים. הכתיבה של ראסל כל כך טובה עד שהרבה פעמים הייתי יכולה לחשוב במהלך סצנה: 'וואו, למה אני לא מגלמת גם את הדמות הזאת'".
"השנים" משודרת בימי חמישי ב-yes EDGE וזמינה לצפייה ב-STING TV