"צפינו בטריילר בפעם הראשונה בקומיק-קון, עם המעריצים מאחורינו. זה הרגיש שכולנו היינו חלק מאותה קבוצה, היינו חלק ממשפחת המעריצים. וזה גם הפתיע אותנו, כי לא ידענו כמה הם הולכים לחשוף. זה היה כל כך מדהים".
את הסיפור הזה מספרת בשיחה עם mako ג'ינג'ר גונזאגה, שחקנית "שי-האלק: עורכת דין בשירות החוק", על הסדרה החדשה בכיכובה. הקומדיה המשפטית, שעלתה ביום חמישי האחרון לשירות הסטרימינג דיסני+, עוקבת אחר עורכת דין שהופכת לענקית ירוקה ומאיימת בניגוד לרצונה, שמנסה לנווט בין חייה הקרייריסטים, חיי הדייטינג וחיי גיבורת העל. "שי-האלק" היא חלק מהיקום הקולנועי והטלוויזיוני של אולפני מארוול – שכולל בין היתר את מותגי "תור", "ספיידרמן" ו"הנוקמים", כולם חלק מאותו יקום בדיוני סבוך.
בזמן שלתפקיד הראשי בסדרה לוהקה טטיאנה מסלני, לתפקיד החברה הכי טובה (והעוזרת המשפטית) לוהקה גונזאגה, שכבר 15 שנה מופיעה בשלל סדרות אך מעולם לא קיבלה תפקיד מרכזי בפרויקט שעורר עניין תקשורתי רב. אנחנו מדברות בשיחת זום, במסגרת סיבוב יחסי ציבור לטובת קידום הסדרה החדשה והמצופה. גונזאגה חייכנית, בעלת דיבור קפיצי ומלאת אנרגיה; לעומתה, קאט קוירו, אחת מצמד הבמאיות של הסדרה, הרבה יותר שקולה במילותיה, ועונה לשאלות בתשובות קצרות, תכליתיות וענייניות. יש בה משהו מלכותי כמעט.
"טטיאנה ואני הכרנו דרך חברים משותפים. הכרנו במסיבה ממש לפני הסדרה הזאת והקורונה, והיינו כזה, 'אנחנו מקוות שיצא לנו לעבוד ביחד יום אחד!'. והעבודה הבאה שקיבלתי אחרי זה היא זאת", חושפת גונזאגה על חברתה לקאסט. "זה די משוגע, אני אסירת תודה שהיה חיבור בינינו, שאנחנו סומכות אחת על השנייה ושהיא חברה שלי. החברות הזאת היא אחת מהמתנות שקיבלתי מהסדרה, ואני שמחה שאנחנו מראות את זה ואת הטמטום של שתי חברות, אני פשוט אוהבת את החברות הזאת".
בסדרה, או לפחות בארבעת פרקיה הראשונים, גונזאגה ומסלני מדגמנות חברות נשית קרובה – קשר שנושא תדמית תרבותית שלילית ושלא אחת מאופיין ביצירות טלוויזיוניות וקולנועיות כקשר שמלא בתככים, קנאה, חוסר פרגון וביצ'יות. ליוצרות "שי-האלק" היה חשוב לעשות כאן שינוי. "אני מתה על החברות הנשית. אני חושבת שהדבר שהיה הכי חשוב לטטיאנה ולי זה ששתי הדמויות האלה באמת יאהבו אחת את השנייה", מודה גונזאגה. "יש כל כך הרבה סדרות שבהן יש חברות, ואז עולה השאלה 'ומה אם הן יבגדו אחת בשנייה?'. ואני כזה – אפשר שאנחנו לא? שאנחנו נראה שתי חברות שבאמת אוהבות זו את זו? והאמת היא שיש סצנה שבה היה לנו ויכוח, שלא נכנסה בסוף לסדרה".
לא רק על המסך היה חשוב ליוצרים לייצג נאמנה נשים, אלא גם מאחורי המצלמה. את הסדרה כתבה היוצרת ג'סיקה גאו ("ריק ומורטי") ולתפקיד הבימוי נבחרו אנו ואליה וקאט קוירו, שתי במאיות נשים – אינה בחירה מובנת מאליה, בוודאי כשמדובר בעולמות המדע הבדיוני וגיבורי העל שלרוב מזוהים עם גברים. "אני חושבת שזה דבר חכם לעשות כשאתם מדברים הרבה על 'ענייני נשים'. את רוצה להיות מסוגלת להגיד – כן, נשים גם מדברות על הדבר הזה. את לא בהכרח רוצה נקודת מבט אחרת על סיפורים מהסוג הזה", מסבירה השחקנית, ומספרת על חווית העבודה עם ואליה: "היא ידעה שנשים לא תמיד משמיעות את הקול שלהן על הסט, ולכן כשאחת השחקניות דיברה - היא עצרה הכל והקשיבה, והיא עשתה את אותו הדבר עבורי ועבור שאר הנשים על הסט. דרך זה שהיא עשתה את זה שינינו לגמרי את הסצנות והלוקיישנים: זה הפך את הסצנות לפי עשר יותר מצחיקות ואפילו יותר מתוחכמות, כי כולן שיתפו פעולה ושמעו אותן, וכולן הרגישו ביטחון לדבר. אז זו הייתה חוויה מאוד ייחודית שמעולם לא ראיתי בעבר, זה היה מקסים".
קוירו מחזקת את דבריה של גונזאגה, ומבהירה כי העבודה על הסט היא קודם כל שיתופית. "את יודעת?", היא שואלת אותי, "יש משהו בעולם של מארוול שהוא מאוד שיתופי, זו באמת סביבה שבה הרעיון הטוב ביותר מנצח ואנשים לא מפחדים לשתף את הרעיונות שלהם. למשל, דוגמה אחת קטנה - שומר המסך של ג'ניפר וולטרס הוא סטיב רוג'רס, קפטן אמריקה, וזה היה רעיון של טטיאנה. אז זה תמיד היה מעין מסחר של רעיונות, כל הזמן. אני לא הרגשתי בשום שלב שאני צריכה שזה יהיה רק בדרך שלי, כי זה באמת היה עניין של לתת לרעיון הטוב ביותר לנצח".
ובכל זאת, היו דברים שהיו לך חשובים לך בתור במאית והיית צריכה להתעקש כדי שהם יקרו?
קוירו: "כמובן שיש לנו את כל הדמויות הנשיות המפותחות הנפלאות האלה, ויש לנו הרבה נשים מאחורי המצלמה. אז היה דבר אחד שתמיד הסתכלתי עליו – רציתי לוודא שהדמויות הגבריות גם מפותחות כראוי. כי בכדי שהעולם שלנו באמת ישתנה אנחנו חייבים ליצור דמויות מפותחות כראוי משני הצדדים".
קצת "אלי מקביל", קצת "לא רק בלונדינית"
"שי-האלק" נולדה כחלק מספריית הסדרות של מארוול ודיסני+, באמצעותה המעריצים זוכים להכיר לעומק דמויות שלא זכו לאותה תשומת לב בסדרת הסרטים, או שהם נחשפים בה לראשונה לדמויות שטרם הופיעו על המסך הגדול. קוירו, הבמאית, מודה כי זו לא פגישתה הראשונה עם ג'ן וולטרס: למעשה, היא מעריצת מארוול מגיל צעיר, ואהבה את הדמות עוד מילדותה. "אני הייתי מעריצה של שי-האלק מאז שאני ילדה קטנה. ראיתי אותה על שערים של חוברות קומיקס, וראיתי איך היא בלטה והייתה אישה גדולה ואחראית שלקחה אחריות על הנרטיב של עצמה", היא נזכרת. "אני חושבת שהסדרה מצליחה ללכוד את המהות של הדמות המקורית הזאת, ואני חושבת שביססנו אותה ככה שהיא תוכל ללכת להרבה כיוונים שונים, תלוי מה ירצו לעשות איתה ביקום הקולנועי של מארוול".
לעומת קוירו, גונזאגה – שנבחרה לגלם את ניקי, חברתה הטובה ביותר של וולטרס – לא הכירה את הקומיקסים שעליהם הסדרה מבוססת. למעשה, לגונזאגה לא היה גם שום מושג לאיזה תפקיד היא נבחנת. "אני קראתי בתור 'אביגייל' באודישן. וחרשתי ספרי קומיקס ואת האינטרנט וניסיתי לבדוק האם הייתה דמות שקראו לה אביגייל ושהייתה קשורה לשי-האלק, דמיינתי את כל הדברים השונים שאני יכולה לעשות", היא משתפת. גם כשגילתה שהיא מגלמת את דמותה של ניקי היא לא מצאה יותר מדי מידע, וזאת מפני שניקי היא דמות שלא קיימת בקומיקס המקורי.
"אני אלתרתי כל כך הרבה בסדרה שהם קצת כתבו את ניקי עבורי, זה היה כבוד", היא מוסיפה. "אני עדיין לא יודעת בדיוק מי הייתי אמורה להיות במקור, קווין (קווין פייגי, נשיא אולפני מארוול. כ.ש) היה כזה, 'כן עכשיו את ניקי ראמוס, כתבנו את זה בשבילך, מזל טוב'. זה היה כל כך מיוחד ומוזר. יש כל כך הרבה מסתורין שמעורב בזה, וגם כשאת מקבלת את האישור שהתקבלת - נשארות לך כל כך הרבה שאלות".
"דבר אחד שאני אשמח לראות שישתנה בעתיד זה השיח על במאיות נשים. אנחנו לא אומרים – 'בתור במאי גבר, איך אתה מרגיש?'. בואו ניפטר מזה"
קאט קוירו
גונזאגה טוענת שנוצרה אווירה ייחודית על הסט מפני שהצוות היה עם רוב נשי מובהק - ולדבריה, הן העניקו אחת לשנייה מתנות בקביעות. "כל הזמן קנינו אחת לשנייה אוכל והשארנו מתנות זו לזו בחדרים. אני בכל חיי לא הבאתי לאף אחד מתנה אף פעם!", ג'ינג'ר מודה וצוחקת. "וכאן - אחת נותנת לשנייה שרשרת, ואז אני קניתי לטטיאנה מעיל פרווה טבעוני טיפשי שהיה ורוד בלי שום סיבה, וכולנו אובססיביות לבגדים ואופנה וכל הזמן היינו קנינו דברים והבאנו תלבושות מטופשות. אפילו היום הבאתי ג'קט פרנזים כסוף תואם בשבילי ובשביל טטיאנה, למקרה שנרצה ללבוש את זה. זה כל כך טיפשי".
כשהיא נשאלת על ההשראה שלה ביצירת הסדרה, קוירו מציינת מיד סרט וסדרה שנחשבים לקאלט בנוגע לייצוג נשי בקולנוע ובטלוויזיה בכלל וביצירות משפטיות בפרט. "תמיד אהבתי את 'אלי מקביל' ואת 'לא רק בלונדינית'. זו לא הייתה השראה ישירה, אלא יותר במובן של - איך הן הפכו את הסביבה של בתי המשפט והביאו את הנשיות חסרת הבושה. אפילו הוורוד ב'לא רק בלונדינית' זה דבר שלעולם לא רואים בפלטת הצבעים של סדרה משפטית. אז אני ממש אהבתי את זה, לראות אישה שאנחנו לא רגילים לראות בסביבה משפטית".
את מרגישה שהיותך אישה השפיעה על היצירה שלך של הסדרה?
קוירו: "דבר אחד שאני אשמח לראות שישתנה בעתיד זה השיח על במאיות נשים. אנחנו לא אומרים – 'בתור במאי גבר, איך אתה מרגיש?'. בואו ניפטר מזה. ואני חושבת שהסדרה שלנו היא חלק מהתנועה הזאת: אנחנו מתייחסים לרעיון הזה של להיות עורכת דין אישה ומה זה אומר, וזה אומר שאת אישה שהיא עורכת דין. אני מקווה שבעוד כמה שנים אנחנו לא נצטרך לנהל את הדיונים האלה יותר, כי הנוף יתאזן. שיהיו המון סדרות שמעסיקות בעיקר נשים או כמה נשים, וזה אפילו לא יהיה חלק מהשיחה אלא פשוט חלק מהחיים. זה היה חלק מהחזון של וונדי ג'ייקובסון, המפיקה שלנו במארוול – שהסדרה תראה נקודת מבט נשית. יש משהו ב'שי-האלק' שהוא סוג של פנטזיה של נשים: תדמייני שאת לא צריכה להיות מנומסת כשגבר מתחיל איתך בבר. ואנחנו מנומסות כי מלמדים אותנו להיות מנומסות, אבל אנחנו גם מנומסות כדי לייצר ביטחון. ותדמייני שאת הולכת בסמטה, ואם מישהו מציק לך את יכולה לקרוע אותו. אלה חוויות נשיות אינהרנטיות, וכל הזמן ניסינו להביא כמה שיותר נשים מאחורי המצלמה, ועשינו את זה. ואנחנו מקוות שזה ישנה את השיחה בעתיד".