"למעריצים מצופה מסע פרוע", מספר יוצר "ברידג'רטון", כריס ואן דוזן, על העונה השנייה והמצופה של סדרת הלהיט שנחתה ממש היום בנטפליקס. בפאנל תקשורתי של נטפליקס לרגל עליית העונה למסך, בו השתתפו גם כמה מכוכבי העונה, מבטיח ואן דוזן כי "היא מרגשת, רומנטית, סקסית ושערורייתית". ופייר – הוא גם מקיים.
בעוד העונה הראשונה שמה במרכזה את דמותה של דפני, העונה השנייה של "ברידגרטון" מתמקדת בחייו של אנתוני, בגילומו של ג'ונתן ביילי. המעבר לקדמת הבמה (או המסך, אם תרצו) עשוי להישמע מפחיד, אבל ביילי זכה לתמיכה רחבה משאר חברי הקאסט: "זה לא היה כמו להיכנס לתפקיד שמביא איתו כמות עצומה של לחץ: לכולם היה כל כך אכפת, אנחנו כולנו משפחה אחת גדולה", הוא מספר בפאנל.
"אנחנו מתחילים את העונה כשאנתוני מקבל החלטה למצוא לו אישה, אבל כזו שתתאים לו על הנייר: הוא הוציא את האהבה מהמשוואה", מסביר ביילי. תוכנית הפעולה של אנתוני מקבלת תפנית מעניינת עם הגעתן ללונדון של בנות משפחת שארמה – האם ליידי מרי ובנותיה, אדווינה וקייט. בעוד אדווינה היא האישה המושלמת עבור אנתוני, קייט היא האישה שהלב שלו רוצה.
את שתי האחיות מגלמות בהתאמה צ'ריתרה צ'נדרן וסימון אשלי ("חינוך מיני"). "קיבלתי הרבה הודעות פרטיות באינסטגרם", צוחקת אשלי, ומספרת על קבלת הפנים הנעימה של הקאסט: "כולם היו כל כך חמים, זה היה מרגש". בעת קריאת שורות אלה, ובהנחה שטרם צפיתם בכל פרקי הסדרה, אתם כנראה עוד לא מרגישים אהדה עזה לשתי המצטרפות החדשות – אבל לדברי ביילי, זה עומד להשתנות. "עכשיו כבר אי אפשר לדמיין את 'ברידג'רטון' בלי משפחת שארמה", הוא אומר.
עבור הצופים, "ברידג'רטון" נראית מוקפדת מאוד - מושלמת אפילו. אבל המעריצים לא מודעים לשיבושים שמתרחשים באופן בלתי נמנע מאחורי הקלעים של הלהיט, לאנקדוטות המשעשעות – או, לחילופין, לקשיים שמגיעים עם העבודה. כפי שניסח זאת ביילי, "יש הרבה סיבוכים בדרך: זה אף פעם לא הולך חלק כמו שחושבים".
כריס, תספר משהו על הסדרה שהצופים לא יכולים היו לנחש.
ואן דוזן: "הרבה מהסדרה נערכה במרתף שלי. הייתם מצפים שזה יעשה באיזה סטודיו עריכה מפואר, אבל בהתאם למגבלות התקופה ולמגפה עשינו את העריכה באופן וירטואלי. היו הרבה פעמים שזה הייתי רק אני במרתף שלי בבית, עם תאומים בני 18 חודשים וילד בן 4 שמתרוצצים מסביב. אבל היה בזה יתרון לסדרה – ידעתי שאם הילדים רוקדים לצלילי אחד מהעיבודים הפופיים המוזיקליים שלנו, מדובר בשיר ששווה להשאיר".
סימון, איך הייתה העבודה עם הכלב שמגלם את הכלב ניוטון?
אשלי: "היה לו עמוד שדרה והוא באמת עשה מה שהוא רצה. לא היה לו אכפת, הוא התנהג כמו דיווה. הזיכרון הכי מצחיק שלי ממנו זה כשצילמנו באוברי הול (האחוזה הכפרית של משפחת ברידג'רטון, שג"מ): בכניסה לבניין יש רצפת אבנים, והוא פשוט התחיל לאכול אותן".
צ'נדרן: "הוא נפל באותו יום, כי הוא היה מלא מדי. הוא פשוט נפל. אבל הוא בסדר, כמובן".
כמה זה היה קשה לא לספיילר בטעות את הסדרה של עצמכם?
בסי קרטר (פרודנס): "אני הייתי מספרת בדיחה כדי להתחמק מהשאלות של אנשים".
צ'נדרן: "אני פשוט הייתי משקרת לאנשים על העלילה. לפעמים הייתי אומרת את הדבר הכי מטורף, אני חושבת שאמרתי לכולם שאדווינה מתה בפרק השני. חשבתי, 'אם אתם עומדים להאמין לזה ולפרסם את זה – לכו על זה'".
ג'ונתן, מה הדבר הכי מביך שחווית על הסט?
ביילי: "בסצנת הסיף, בגדי הסיף היו די צמודים במקומות מסוימים. בקרב האחרון שלי עם בנדיקט, בד המכנסיים שלי נקרע באזור המפשעה - והכל צולם. וזה היה אחד מהרגעים האלה שפתאום אתה מבין שאתה מצולם בארבע מצלמות שונות ואתה פשוט צועק, 'זה כל כך מביך'".
התלבושות בסדרה מרהיבות, אבל כמה זה באמת נוח ללבוש אותן לפרקי זמן ממושכים?
פולי ווקר (ליידי פת'רינגטון): "אני לא יכולה להגיש שהתלבושות שלי היו נוחות, יש לי מחוך רציני. והיה לי גם טייץ לבן שתמיד נפל למטה. נראיתי מאוד אלגנטית - אבל הטייץ שלי היה כמו של פעוטה בת שנתיים. אבל זה היה למטרה טובה".
גולדה רושובל (המלכה שרלוט): "אני מתאמנת שלוש פעמים בשבוע, אני אוכלת בריא ושותה המון מים – את חייבת שתהיה לך סיבולת כשיש תלבושות כאלה, כדי שימי ההתאוששות יהיו פחות קשים. עוד לא מתתי, האיברים הפנימיים שלי עדיין מחוברים, אבל צריך להיות זהירים".
ביילי: "בצילומי סצנות הנשפים היה כל כך חם, ולגולדה היה אוהל משלה כדי להוריד את הטמפרטורה".
אז כן, אנשי הצוות של "ברידג'רטון" מצליחים ליצור אשליה של מציאות יפהפייה, מרהיבה ונטולת פגמים. השחקנים שלה, לעומת זאת, מצליחים לגרום לדינמיקות בין הדמויות שהם מגלמים להיראות משכנעות להחריד. זה נכון, בין השאר, גם לגבי החיבור המטורף של קייט ואנתוני – וקל לשכוח לרגעים שמדובר בדמויות בדיוניות, ושלא מתקיימת אהבה רומנטית בין ביילי לאשלי במציאות.
מה עשיתם מאחורי הקלעים כדי לגרום לכימיה הזו לקרות?
ביילי: "הכימיה הזו, כשהיא מושגת, היא תוצר של העבודה של מאות אנשים מהצוות של "ברידג'רטון" – אבל אני וסימון הסתדרנו כבר מהבפגישה הראשונה שלנו: פשוט היה קליק, והבנתי שזה הולך להיות כיף".
אשלי: "ושנינו היינו נלהבים באותה המידה - לשנינו היה את הדרייב הזה".
ביילי: "כשאתה עושה סדרה כזו אלה כל החיים שלך, כל יום - אז התפתח בינינו גם אמון. היינו חולקים רגע ביחד לפני שאנחנו עושים סצנה משותפת ואני חושב שזה די חשוב. פשוט פיתחנו קשר בינינו, במבטים. מצאנו איזה כוח סודי".
ואן דוזן: "אני מכניס לסדרה כמה שיותר רגעים מתוסרטים שאני יכול, אבל בסופו של יום - זה תלוי בחבר'ה האלה – והם שדרגו את הסצנות האלו בצורה מופלאה. באמת אפשר להרגיש את המתח הזה".
"מתח" היא כנראה מילת המפתח שמלווה את העונה הנוכחית, שכן ההשתוקקות של אנתוני וקייט זה לזו נשמרת לאורך פרקים ארוכים ומתממשת רק בשלב מאוחר של העונה. האיפוק הזה, מיותר לציין, לא תואם את השתלשלות האירועים בעונה הקודמת של הסדרה, שבה הופיעו סצנות סקס מכאן ועד להודעה חדשה.
בהשוואה לעונה הראשונה, בעונה השנייה יש הרבה פחות סקס. זו הייתה החלטה מכוונת?
ואן דוזן: "זה אף פעם לא היה עניין של כמות מבחינתנו: הגישה שלנו לאינטימיות בעונה הזו היא זהה לגישה שלנו בעונה הראשונה, והיא שאנחנו משתמשים בסצנות האינטימיות כדי לספר סיפור וכדי לקדם סיפור. מעולם לא עשינו סצנת סקס לשם עשייתה של סצנת סקס – הסצנות האלה תמיד משרתות מטרה גדולה יותר. וגם, זה סיפור שונה בעונה הזו, אלה דמויות שונות, אנתוני וקייט הם שונים מדפני וסיימון".
אשלי: "כן - קייט ואנתוני כל כך מחויבים למשפחות שלהם ולאחריויות שלהם - אז לשבור את זה מהר (למען סקס) לא היה הגיוני עבורם".
ביילי: "אנשים מתאהבים בדרכים שונות ומתחברים לגוף שלהם בדרכים שונות. אני חושב שקייט ואנתוני מרגישים ערומים אחד מול השני - וזו דרך מעניינת לחקור מיניות בעיני".
אחד הדברים שהכי מזוהים עם "ברידג'רטון" הוא הייצוג האתני הנרחב שהיא מתהדרת בו. אבל מעבר לעצם ליהוקם של אנשים לא לבנים רבים לתפקידים ראשיים, בעונה הנוכחית הייצוג הזה ניכר גם בפסקול – כשאחד מהשירים המודרניים שזכו לעיבוד בסגנון תקופתי אנגלי הוא שיר בוליוודי קלאסי.
סימון וצ'ריתרה, איך זה הרגיש לשמוע את השיר הזה בסדרה בפעם הראשונה?
אשלי: "ייצוג רחב על המסך זו שיחה מורכבת שכולנו מנהלים כל הזמן וזו שיחה חשובה, אבל עבורי – אני פשוט רוצה להכניס לתוך זה את הכיף, את הנורמליות ואת השמחה. ולהביא את זה דרך מוזיקה – זה מעלה לי חיוך על הפנים".
צ'נדרן: "הסרט שממנו לקוח השיר הוא קלאסיקה בוליוודית, כולם גדלים על הסרט הזה, אז ברגע שהשיר התחיל להתנגן הייתי כזה, 'רגע!', ועלו לי דמעות בעיניים. זה כמו התנגשות של שני העולמות שלי. כשאת גדלה כבת של מהגרים זה קשה להבין את הזהות שלך, ולפעמים את לא יודעת לאן את שייכת. אז זה היה אחד מהרגעים המכוננים האלה שאת אומרת, 'אהה, אני יכולה להיות שני הדברים האלה'. בשבילי, זו ממש ההתגלמות של הזהות שלי. זה היה ממש מיוחד, אני אסירת תודה".