בשנת 2012 הכריזו במגזין "סלייט" על באפי ציידת הערפדים (או קוטלת, בחרו בתרגום האהוב עליכם) כיצירת התרבות הפופולרית הנחקרת ביותר על ידי אקדמאים. העובדה הזאת מרימה גבות מאז ועד היום, בעיקר אצל אלה שפיספסו את הסדרה או שאולי ראו אותה בגיל צעיר מידי, ולא העמיקו בכל הרבדים שלה. הכבוד שבאפי מקבלת מצד אקדמאים ומבקרי טלוויזיה הוא דבר די נדיר, בעוד סדרות נוער אחרות נשארות בגדר אובססיה של מביני דבר בלבד. ורוניקה מארס, אחת שיודעת, שקרניות קטנות - כל אלה דוגמאות מעולות לסדרות נוער שמסתתר בהם הרבה יותר ממה שנראה לעין. אחרי הכל, אלה מבוגרים שיצרו, כתבו וביימו את הסדרות האלה, כך שלא מופרך להניח שיש בהם גם מסרים משמעותיים יותר ממי גנבה למי את הבויפרנד.
הלהיט הנוכחי בז'אנר סדרות הנוער, בעיקר בקרב הטינאייג'רס האמריקאיים, הוא ריברדייל. יכול להיות שכבר שמעתם את השם, ובוודאי ניפנפתם אותה כעוד סדרת נעורים שממש לא מיועדת לכל מי שחצה את גיל עשרים. הו, אין לכם מושג כמה אתם טועים.
הגאונות הלא מספיק מוערכת של ריברדייל מתחילה כבר בקונספט הבסיסי שלה. יוצר הסדרה רוברטו אגירה-סאקאסה, שהוא המנהל הקריאייטיבי של הוצאת "ארצ׳י קומיקס", לקח את הדמויות הכל-אמריקאיות שמופיעות בקומיקס ארצ׳י, ונתן להן טוויסט של סיפור אימה. ממש כמו בבאפי, גם כאן חבורה של תיכוניסטים ותיכוניסטיות צריכים להצליח לדחוס לשגרת החיים שלהם - שכוללת שיעורי בית, משחקי ספורט וחיי חברה - גם תעלומות רצח.
העובדה שאדם אחד עומד מאחורי האופרציה כולה - אגירה-סאקאסה כותב קומיקסים תחת ההוצאה וגם יצר את הרפתקאותיה של סברינה המכשפה שתעלה בנטפליקס בסוף החודש - הופכת את העולם של ריברדייל לאחיד בסיפור שהוא מספר ובערכים העומדים מאחוריו, ויש סיכוי שאנחנו חוזים כאן בתחילתה של תופעה תרבותית מקיפה, שזוהי רק יריית הפתיחה שלה.
העונה הראשונה של ריברדייל מתחילה ברצח מסתורי של נער -מה שמכתיב את הטון לכל מה שיבוא אחרי. חשוב לומר שבעונתה הראשונה (והקצרה יחסית - 13 פרקים לעומת 22 פרקים בעונה 2) ריברדייל עדיין לא מממשת את מלוא הפוטנציאל שלה, כשבעונה השנייה היא כבר הופכת לסדרת קומיקס מהמשובחות שתראו.
בניגוד לדרמות אנושיות מורכבות, בהן הגיבורים מתחבטים ארוכות בשאלות מוסריות (ומתישות לצפייה), קומיקס ויצירות מבוססות קומיקס תמיד אופיינו במערכת ערכים פשטנית יותר של טוב ורע. זה אולי נשמע שטחי, אבל זו דרך מצוינת להעביר סאבטקסט אידאולוגי, שזה בדיוק מה שהפך את באפי לסדרה שריתקה כל כך הרבה חוקרים באקדמיה. גם ריברדייל עושה את זה, והצופה מבין העניין לא יוכל לפספס את שלל המסרים הליברליים שמופיעים בה, בין אם באופן גלוי או בין השורות. כך, לדוגמה, ביסקסואליות מוצגת שם כנטייה שכיחה ונורמלית לחלוטין, מבלי שיתעכבו עליה יותר מדי.
כמובן שאי אפשר להציג סדרה עם סאבטקסט פוליטי ליברלי מבלי לעסוק בסוגיות של כסף וחברה, ובריברדייל, מלבד אינספור מקרי רצח, הגיבורים גם צריכים להתמודד עם לא מעט צרות מוניציפליות. אחת הסוגיות המעניינות בסדרה היא האופן בו מוצגת הכנופיה של תושבי דרום העיירה, ה-Southside Serpents. בתחילת הסדרה, הגיבורים מתייחסים לכנופיה בהתאם למה שהייתם מצפים - בכל זאת, מדובר בחבורה של פושעים מסוכנים.
אבל לאט לאט, מתגלה שמדובר בקבוצה של אנשים שנדחקו לשוליים עקב המצב הסוציו-אקונומי שלהם, והכנופיה היא בסך הכל דרכם לשמור על עצמם כקהילה מגובשת ולעמוד מול העשירים תאבי הבצע שמנסים להשתלט על הטריטוריה שלהם. גם כשהם מבצעים פשעים - הם לרוב חמורים פחות מאלה שמבצעים הגברים המבוגרים והעשירים, ולפעמים רבות הם מבצעים את הפשעים עבור אותם עשירים. הם עושים את העבודה המלוכלכת, ובתמורה זוכים לשמור על הקרוואן העלוב שלהם.
בני הנוער שעומדים במרכז להיט הנוער נאלצים לקחת על עצמם את עול העולם, לא רק מטאפורית, והם עושים זאת כשהם מלאים בחוכמה, אומץ ותושייה. בטי, ורוניקה וג׳אגהד (בגילומם הנפלא של לילי ריינהרט, קמילה מנדס וקול ספראוס המעלף) הם הכוח המניע של הסדרה, וכל אחד מהם ניחן בסט התכונות הנדירות האלה. אלה לא הנערות והנערים הבכיינים של דוסון קריק, אלא צעירות וצעירים עם עוצמות נפשיות וכוח רצון חסר פשרות לחשוף את האמת ולהילחם ברוע בכל דרך אפשרית, גם אם זה אומר לערער את היחסים עם ההורים שלהם.
ניכר שריברדייל היא סדרה שיצרו אנשים שמאוד, אבל מאוד אוהבים טלוויזיה, ובכלל תרבות פופולרית. הרפרנסים שמתחבאים בסדרה הם לעיתים מתוחכמים - כמו ההתייחסויות הרבות לבדם קר המצמרר של טרומן קפוטה, ולפעמים קורצים לאוהבי טלוויזיה וקומיקס - כמו ההתייחסות הקטנטנה וחסרת המשמעות למראה שחורה.
/cdn.vox-cdn.com/uploads/chorus_image/image/60440167/buffy.0.jpg "באפי ציידת הערפדים")
אפשר להמשיך ולנתח עוד אינספור אספקטים של ריברדייל - היחס המעניין שלה לפער המוסרי הבין-דורי, הטיפול החריף שלה בגברים לבנים מבוגרים (aka הפטריארכיה), האופן בו היא רומזת לצופים הצעירים שלה איך לאזן בין פתיחות מינית לכבוד הדדי, הדרך בה היא מתמודדת עם אלימות מינית, מחלות נפשיות, וגם השפה האסתטית, שמשלבת בין עבר לעתיד לאפלוליות הקומיקסית באופן כל כך מוצלח. כל אלה הופכים את ריברדייל ליצירה מרתקת ועמוקה הרבה יותר משנדמה, ויש בה עוד כל כך הרבה רבדים שאפשר לדון בהם כל אחד בפני עצמו, וכשסברינה תגיח, היריעה הזאת רק תתרחב. אם אתם מחפשים את הבאפי הבאה - נדמה לנו שמצאנו אותה.