"פלילים היה הדבר שאבי הצטיין בו כל ימי חייו", סיפר סבסטיאן מרוקין בראיון לאילנה דיין, "רודריגו לארה פעם כינה אותו 'הדה וינצ'י של הפשע'". היה קשה להתעלם מן הצחוק הרועם שנשמע בקהל לאחר האנקדוטה הזו, אבל היה ניכר שאדם אחד היה מאוד לא משועשע - מרוקין. הוא הביט בקהל במבע רציני ותהה למה כולם צוחקים. אחרי הכל, לארה היה שר המשפטים הקולומביאני והוא נרצח בשנת 84' על ידי אביו של מרוקין - הלא הוא פבלו אסקובר.
מרוקין, לשעבר חואן פבלו אסקובר, התראיין במוצ"ש האחרון על בימת היכל התרבות בת"א ודיבר על חיי אביו, ברון הסמים המפורסם ביותר בהיסטוריה. הוא הסביר כי מאז צאת סדרת הטלוויזיה "נרקוס", הוא נוהג לנסוע ברחבי העולם ולדבר על הצד שלא בא לידי ביטוי בסדרה - על הצד האפל של העושר. במהלך שיחה של שעתיים, בנו של ברון הסמים סיפר שמאחורי מיליארדי הדולרים, מכוניות הספורט והחיות האקזוטיות, היו חיים שהוא לא מייחל לאף אחד. חיים שהוא שמח שכבר לא קשורים אליו.
"חשוב לי להדגיש כי עלילת הסדרה אמנם מבוססת על סיפור אמיתי, אך היא רחוקה מאוד מן המציאות", אמר מרוקין בתחילת הריאיון. "הם לקחו את החיים הטובים והקצינו אותם. במציאות, כל העושר של אבי התגמד לעומת האלימות הנוראית שבאה בעקבותיו". בשיא כהונתו של אסקובר בתור מלך הקוקאין של קולומביה, שווי הנכסים שלו היה מוערך בעשרות מיליארדי דולרים - אך עם הכסף, הגיעו גם הרציחות. כ-35 אלף אזרחים קולומביאנים מצאו את מותם כתוצאה מהמלחמה שאסקובר ניהל עם הרשויות. לטענתו, הוא נושא באחריות מעשיו הארורים של אביו לאורך כל חייו הבוגרים.
"חודש אחד, כ-500 שוטרים נרצחו", מספר מרוקין. "זה קרה אחרי שהממשלה הודיעה שבכוונתה לשלם סכום של למעלה ממיליון דולר לכל אחד שימסור אינפורמציה לגבי אבי. אחרי שהוא שמע את זה, הוא החליט להחזיר להם באותו מטבע. הוא הודיע שהוא ישלם אלפי דולרים לכל אחד שירצח שוטר בשמו". לטענתו של מרוקין, רוב האנשים שנענו להודעה היו שוטרים בעצמם. כזהו היה כוחו של אסקובר באותה תקופה, מעמדו היה גבוה יותר אפילו מאשר של נשיא המדינה.
לאורך הראיון מרוקין שב והדגיש כי הרומנטיזציה שעשו לאביו בסדרת הטלוויזיה של נטפליקס הייתה רחוקה מאוד מן המציאות. ניכר כי חשוב לו מאוד לפוצץ את המיתוסים לגבי אביו ולייסד אותו בתור אחד הנבלים הגדולים בהיסטוריה של דרום אמריקה. בשלב מסוים, הוא נשאל לגבי הסיפור הגורס כי אביו שרף 4 מיליון דולר, רק כדי לחמם את משפחתו בזמן מנוסתם - אולי אחד המיתוסים הגדולים ביותר על אסקובר כיום. "זה שקר מוחלט שלא היה ולא נברא", אמר מרוקין, "זה מסוג הסיפורים שנועדו להעצים את דמותו ולהפוך אותו לאדם גדול מהחיים, לרובין הוד מודרני, אבל זה פשוט לא נכון. אבי היה בנדיט, שודד, פושע. הוא גרם הרבה סבל להרבה אנשים, כולל לבני משפחתו".
מרוקין סיפר כי בזמן מנוסתם, בני המשפחה מעולם לא התחבאו בבתי מלון או אחוזות. פעם אחת, הם התחבאו כולם בחדר סודי וגוועו ברעב במשך שבוע שלם. "אני זוכר איך אבי אמר לכולנו להישאר בשקט בזמן שהוא הציץ בחור המנעול על השוטרים שחיפשו אותנו", סיפר מרוקין, "היה לנו שם ערמת מזומנים בשווי של 4 מיליון דולר. אני זוכר שהסתכלתי על כל הכסף הזה וחשבתי לעצמי: 'מה שווה כל הכסף הזה אם אנחנו לא יכולים אפילו לקנות איתו לחם?'". לטענתו, הדיסוננס הזה היה חלק בלתי נפרד מגיל ההתבגרות שלו ובייחוד בתקופת המנוסה שלהם מן הרשויות הקולומביאניות.
על אף העובדה שמרוקין מודע לפשעים האיומים של אביו, הוא מודה שהיו לו גם צדדים חיוביים ושהוא אוהב אותו עוד בימינו. מרוקין מספר: "אני זוכר שבילדותי היה לו חשוב מאוד לחנך אותי על פי ערכים של אהבה, מוסריות ונאמנות - ערכים שהוא בעצמו לא דבק בהם מעולם. הוא היה רמאי ורוצח". לטענתו, הוא היה מודע לפועלו של אביו בסחר הסמים עוד כשהיה בן 8, כשהוא דיבר איתו לראשונה על הנושא.
"אני זוכר שהוא לקח אותי לשיחה והראה לי את כל הסמים שהוא אי פעם צרך", אמר מרוקין, "קוקאין, מריחואנה, LSD, קראק ועוד. למעשה, הכל חוץ מאשר הרואין - שם היה הגבול שלו. הוא סיפר לי על ההשפעות של כולם ועל כך שהוא נוהג לעשן מריחואנה כל ערב, אבל לא בנוכחותי. זה היה מתוך כבוד. בשלב מסוים שאלתי אותו אם הוא משתמש בקוקאין, על כך הוא ענה: 'קוקאין זה רעל שמוכרים, לא רעל שצורכים'".
לאחר מותו של אביו בשנת 93', מרוקין זומן לפגישה עם גילברטו ומיגל רודריגז - המייסדים של קרטל קאלי והאויבים העסקיים הגדולים ביותר של אביו. מטרת הפגישה הייתה סגירת חשבונות אחרונה של אנשי הקרטל עם ברון הסמים של מדיין. "הייתי בטוח שאני עומד למות", הוא מספר. "הפגישה הזאת הייתה מנוגדת לכל אינסטינקט בגופי, אבל לא הייתה לי ברירה. הייתי חייב לכבד את הבוסים החדשים. זאת הייתה הדרך היחידה שלי להישאר בחיים, אז כתבתי צוואה והלכתי. הייתי אז בן 16". מרוקין מספר שבאותה פגישה האחים רודריגז חסו על חייו, אך דנו אותו לחיות בעוני. במילים אחרות, הם השתלטו על כל הנכסים של אסקובר והשאירו אותו ובני משפחתו ללא פרוטה.
"עד היום אני מודה לאחים רודריגז על זה שהם לקחו לנו את כל הכסף", מספר מרוקין. "הכסף הזה היה כמו קללה שרדפה אותנו". לאחר הפגישה עם בכירי הקרטל בקאלי, מרוקין ובני משפחתו עזבו את קולומביה ועברו לארגנטינה. זאת הייתה המדינה היחידה שהסכימה לקבל אותם, אך רק בתנאי שהם ישנו את זהותם. "לקחנו ספר טלפונים וחיפשנו שם משפחה חדש", הוא מסביר, "רצינו שם שלא קשור למשפחות פשע קולומביאניות. רק כשהגענו לאות M, מצאנו שם שלא היה קשור לקרטלים ברחבי המדינה".
בשנת 2008, מרוקין חזר לראשונה לקולומביה אחרי עשרות שנים אחרי שהחליט ליצור קשר עם קורבנות אביו. "חברים שלי אמרו לי שאני מטורף, אבל הייתי חייב לעשות את זה - הייתי חייב לנסות ליצור איתם קשר", מסביר מרוקין. "בסופו של דבר הם הסכימו להיפגש איתי. התנצלתי בפניהם והם אמרו לי שאין צורך, שגם אני קורבן בסיפור הזה. גם אני קורבן של פבלו אסקובר. מאז, אני מאמין שאני צריך לקחת אחריות מוסרית על הפשעים של אבי".