העונה השלישית של "מטומטמת" מתקרבת לסיומה, ולמרות שמדובר בעונה שקצת נמרחת מבחינה עלילתית, אפשר להיות בטוחים שבת חן סבג מכינה את הקרקע לקראת סוף גדול. היא עדיין תסריטאית לא מאוד מנוסה, וזה ניכר ברגעים הקטנים, אבל היא לא שוכחת לראות את התמונה הגדולה ואת ההשראה המרכזית שלה - "שובר שורות" היא עדיין התנ"ך של "מטומטמת". מדובר באילן גבוה וראוי להיתלות עליו, אבל סבג לא שוכחת ששירי אזוגי היא לא וולטר ווייט, משתי סיבות - היא ישראלית, והיא מטומטמת. יחד עם זאת, את שניהם מניע אגו וכסף, ושניהם הולכים לקראת הסוף הבלתי נמנע שלהם בגלל שהם לא יכולים להפסיק לבדוק מה עוד הם יכולים להשיג בתחום הפשע.
פרקי הסיום יצטרכו לסגור כמה וכמה קצוות (עדה שוחט חייבת למות, נכון?), אבל לפני שזה יקרה, בואו נעצור רגע להגיד תודה על הדמות החדשה והמוצלחת שהתוספת שלה משדרגת משמעותית את הסדרה - באבא, בגילומו של לואי נופי. באבא הוא אולי פושע רציני יותר מכל החובבנים שסביבו, אבל הוא גם כנראה האדם הכי רגיש וחכם בקרב חבורת המטומטמים הזאת, ואין פלא שריבי ולירז שניהם מהופנטים מהעיניים היפות שלו, שמסתכלות על שניהם כאילו הוא רואה להם את הנשמה. אבל בעיקר, באבא מספק את ההזדמנות למשה אשכנזי להפוך את לירוי מדמות משנה חביבה ללא פחות מקאלט.
החרדות של לירוי, הפרנויה שלו והנטייה שלו להילחץ מכל סיטואציה (ובואו נודה בזה, הוא היה בכמה סיטואציות מלחיצות על אמת) מגיעות לשיא בעונה החדשה, ומשה אשכנזי עף על זה עד הסוף. אפילו בתור חטוף עם איום על חייו, לירוי לא מסוגל לעשות דבר אחד - לסתום את הפה, וטוב שכך. הוא מתרוצץ על המסך כמו תרנגול כרות ראש, צועק את רוב השורות שלו ומאבד את השפיות בערך אחת לדקה, אבל אשכנזי איכשהו מצליח לגרום לחגיגת הצרחות המתמשכת של לירוי להראות מקסימה ומעוררת אמפתיה, במקום מעצבנת.
לירוי מתחיל את העונה בסיטואציה לא פשוטה - מגורים משותפים עם בן הזוג החדש ניסו (אבי דנגור) והבסטי נתי (שני קליין), שההריון המשותף שלהם לא משאיר לו יותר מדי מקום בתור מערכת היחסים המורכבת. לירוי הוא טיפוס שזקוק לתשומת לב ותחושת ביטחון ויציבות תמידית, וכשהוא לא מקבל את אלה מניסו, הוא פשוט מאבד את זה. אשכנזי מתחיל ממש לזרוח בפרק השני והשלישי של העונה, עם קו עלילת דפי הבוקר שמספק כמה מהסצנות הכי מצחיקות שאי פעם היו ב"מטומטמות", וגונב לחלוטין את ההצגה מקו העלילה העיקרי.
אחרי שניסו זורק אותו, לירוי פוגש את באבא ומשם הכל משתנה - לטוב ולרע. סליחה, לרע ולטוב. באבא מנסה להגיע דרכו לשירי, ולמרות שהחטיפה היא כנראה האירוע הכי טראומטי בחיים של לירז, הצורך האובססיבי שלו בחיבה ותשומת לב הופך לתלות בבאבא, שהופכת לקנאה כשתשומת הלב של באבא מופנית לעבר ריבי. כל מה שהוא רוצה זה שיאהבו אותו, אפילו אם מדובר בפושע מסוכן שחטף אותו וכרת לו את הזרת.
הקנאה הזאת גם יוצאת כשנאה, ואפילו טרנספוביה. אבל גם כשלירוי מעליב את ריבי שוב ושוב בנוגע לזהות המגדרית שלה, עדיין קל להבין שכל זה מגיע משנאה עצמית. לירוי עצמו הרי עוד היה בארון בעונה הראשונה של "מטומטמת". הסיבה שסיפור על גיי בארון שגר בתל אביב הגיי פרנדלי בכלל הצליח לעבוד ב-2017, היא שהחשש של לירוי הוא לא ממה הסביבה תגיד - הוא מפחד בעיקר מעצמו, וזו גם הסיבה שהוא לא מסוגל להיות רגע בשקט. יש לו כל כך הרבה רגשות שהוא לא יודע אפילו איך להתחיל לדבר עליהם, ובגלל זה הוא ממש על סף התמוטטות עצבים בכל רגע. אבל זה גם מה שהופך את לירוי לדמות כל כך אהובה, מעבר להופעה הקומית הקאלטית של אשכנזי והפאנץ' ליינים הכי טובים בסדרה.
בעוד כולם מסביבו מחפשים גביש DMT ומנסים להרוג אחד את השנייה, לירוי רק רוצה לחזור לשקט שלו, אבל אפילו יותר מכך - הוא כל כך רוצה שיאהבו אותו. לכן, ההתאהבות שלו בבאבא היא תרחיש תסמונת שטוקהולם מציאותי, מובן וכזה שאפשר להזדהות איתו, ואפילו לקוות שהשניים באמת יהיו ביחד בסוף. מצד שני, אסור לתת ללירוי סוף טוב, כי אין מה לעשות, הוא הכי מצחיק כשהוא סובל.