אלישע חייבטוב, שהודה בפני מדובב של המשטרה כי רצח את שי אדרי בשנת 2002, זוכה הבוקר מאשמת רצח, בהכרעת דין דרמטית של בית המשפט העליון. הזיכוי הנדיר, פרט לחשיבותו המשפטית, מסמן עוד אבן דרך קטנה עבור יוצרי דוקו: מדובר בפרשה שעמדה במוקד סרט "פשע-אמיתי" (True Crime) ששודר בשנה שעברה, ותרם למסע ההגנה והערעור של חייבטוב.
סרטם של ארי פינס וגלי גינת הודאה תחת השפעה שודר במסגרת התכנית זמן אמת (בהפקת סלוצקי אפיקי תקשורת) בכאן 11 בחודש אוגוסט שעבר, וחשף לראשונה עדויות וסרטים בלעדיים המראים כיצד ניתנו לחייבטוב סמים טרם נגבתה ממנו ההודאה ברצח. חייבטוב ריצה עד כה 16 שנה בכלא בגין האישום בעבירה. החומרים המצולמים שהובאו על ידי גינת ופינס היו מרכיב בהחלטת בית המשפט לזכות חייבטוב מהאישום ברצח.
הסרט המלא:
חייבטוב הורשע, כאמור, ברצח שי אדרי בשדרות בשנת 2002. במשך שנים תיק הרצח נשאר לא מפוענח עד שמידע מודיעיני הוביל את חוקרי המשטרה אל חייבטוב, שהיה עצור באותו הזמן בגין הצתה ואיומים במקרה אחר. הוא נחקר במשך מספר ימים באופן אינטנסיבי כשהוא מנותק לחלוטין מהעולם, תוך שימוש במדובב משטרתי, שגם השתמש בהרואין כדי לגבות את ההודאה, כל זאת תחת עיניהם של החוקרים. בשיחה עם אחד מהיוצרים, ארי פינס, הוא מספר ל-tvbee על התחושות אחרי הזיכוי:
"תשמע, זה מאוד משמח, נדיר שיש חדשות משמחות במדינה שלנו. זה כיף מאוד. הרבה לפני שמדברים עלי, מגיע הכבוד לסנגורית המדהימה, ד"ר חגית לרנאו, וגם לגלי גינת, השותפה שלי ליצירת הסרט, שבעצם עלתה על הסיפור הזה והביאה אותו".
"צריך לדעתי גם לתת מילה טובה לסנגוריה הציבורית", ממשיך פינס. "פעם היתה לה תדמית של איזה גוף רק לאלה שהם חסרי יכולת, גוף שלא מספק את ההגנה המשפטית הכי טובה. היום אנחנו רואים פעם אחר פעם שיש שם את עורכי הדין הכי טובים, עורכי דין מעולים. כל אחד, אפילו אדם חסר אמצעים כמו אלישע חייבטוב, מקבל את ההגנה המשפטית שהוא זכאי לה".
נשארתם איתם בקשר אחרי השידור?
"בטח, אני היום לא הגעתי לירושלים (לבית המשפט), אבל גלי נמצאת שם".
איך אתם מגיעים לסיפורים האלה?
"אני צריך לתת את הקרדיט לגלי, שהיא זאת שעלתה על הסיפור מלכתחילה, היא כתבה את הכתבה הראשונה על הסיפור הזה באתר וואלה. במקרה הזה גלי מצאה את הסיפור הזה".
בשביל מי שלא ראה את הסרט, מה הקשר שלכם לפרשה?
"בסרט שעשיתי עם גלי גינת, במסגרת זמן אמת של כאן 11, לפני בערך שנה, חשפנו בפעם הראשונה את התיעוד הדרמטי מתא המעצר של חייבטוב והמדובב שישב אתו. שבו רואים בבירור איך המדובב מלעיט את החשוד בהרואין, כדי להביא אותו למצב של הודאה. חשפנו גם הקלטות של החוקרים בפרשה, שדיברו באופן גלוי על העלמת ראיות מבית המשפט, אחד מהם אומר על החשוד, 'בסוף הוא עוד יתאבד, הזבל הזה', ומתפרץ בצחוק".
"הייתה גם שיחה עם החוקר, שהכחיש את כל עניין הסמים, למרות שרואים אותו בהקלטות בבירור. יש שם הרבה דברים, אין ספק שזאת אחת החקירות הקשות, הקיצוניות והלא הוגנות שיצא לי לראות בחיי. השוטרים שהיו שם, החוקרים, כמו שקבע בית המשפט, היו מודעים לכך שהמדובב בעצם מסמם את החשוד שלהם. לכן הוא גם זוכה בגלל מה שנקרא 'הגנה מן הצדק'".
הם ידעו שהמדובב הביא לו סמים?
"הם ידעו את זה בזמן אמת. כשיש לך מדובב שיושב בתא, אז יש מישהו שמסתכל על המצלמות כל הזמן. הם ידעו לגמרי מה הולך בתוך התא, זאת לא הפעם היחידה שבה המדובב הזה עשה שימוש בהרואין בתוך תא המעצר, היו עוד כמה מקרים. בגלל זה, לפי מיטב הבנתי, המשטרה גם הפסיקה לעבוד איתו".
איך השגתם את החומרים?
"להגיד לך מאיפה השגנו אני לא יכול, אבל אני יכול להגיד לך שזה לא היה פשוט, וזה גם לא היה פשוט לשדר אותם. אני גם צריך להגיד שבית המשפט המחוזי שהרשיע את חייבטוב, קבע בפסק הדין הקודם שהוא זה שהביא את הסמים לתא, וכל מיני קביעות לא נכונות כאלו, ואנחנו הראנו בתחקיר שזה לא נכון, מי שהכניס את ההרואין לתא היה המדובב".
אתם בעצם השגתם חומרים והעברתם לסנגוריה?
"בוא נגיד שכן, מהעבודה היסודית שעשינו, שלקחה הרבה מאוד חודשים, עלינו גם על חומרים שאפילו עורכי הדין לא היו מודעים אליהם. כן, היו אפילו דברים שלא היו ידועים לסנגורים. אבל אני ממש רוצה לשבח את הסנגורית, ד"ר חגית לרנאו מהסנגוריה הציבורית, שבאמת עשתה פה עבודה מדהימה. גם כשראיינו אותה בסרט, כל מי שראה אותה, ראה כמה הנושא בוער בדם ליבה".
יש לך עוד פרויקטים דומים בקנה?
"אני עכשיו עובד על העונה השנייה של צל של אמת, שיעסוק בפרשייה אחרת, לא הסיפור של רומן זדורוב. אין ספק שהעולם הפלילי הוא עולם מרתק, ויש תופעה מדאיגה של הרשעות שווא, אין ספק. זה בארץ כמו בשאר העולם, פשוט בעולם כבר הבינו את הדבר הזה, ויש מנגנונים יותר מפותחים במערכות המשפט שיודעים לזהות הרשעות שווא ולתקן אותן. זה אמור להיות אינטרס של המדינה. בארץ, הפרקליטות ממשיכה כל פעם מחדש להתעקש על הרשעה, גם במקרה הזה, במקום להפנים את העובדה שיש גם הודאות שווא, יש גם הרשעות שווא, והאינטרס של הפרקליטות ושל המדינה הוא לעלות על זה בעצמם ולתקן".
"גם הרשעה של זדורוב (צל של אמת שפינס הוא אחד מיוצריה, התמקדה בהרשעתו של רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה. א"ר) התבססה על הודאה שנגבתה בעיני באמצעים פסולים, באמצעים אחרים. במקרה של חייבטוב זה הכי פשוט, כי אתה רואה איך הביאו לו הרואין, אבל גם לחצים פסיכולוגיים יכולים להביא אנשים למצבים מאוד לא רציונליים, שבהם הם גם יכולים להודות בדברים שהם לא עשו. ואנחנו רואים שתמיד האנשים האלה, כמו חייבטוב, הם האנשים הכי חלשים בחברה, אנשים משולי החברה, שלא מבינים את המערכת, לא יודעים איך להתמודד איתה. אם אתה תפעיל עליהם מספיק לחץ, הם יודו בסוף".
מה אתה חושב על הכלי הזה של ההודאות, כי אנחנו רואים שהרבה הרשעות שווא מבוססות על הודאה של הנאשם. לדעתך צריך להפסיק להשתמש במדובבים?
"בארץ יש בעיה מיוחדת, כי בארץ אפשר להרשיע אנשים רק על סמך ההודאות שלהם. החוק היבש דורש הודאה ו'דבר מה נוסף', אבל אותו דבר מה נוסף יכול להיות גם חלק מההודאה, למשל שחזור, או איזשהו פרט מוכמן שהחשוד ידע (מידע הנוגע לפשע שרק מי שהיה מעורב יכול לדעת, שלא התפרסם בכלי התקשורת או היה ידוע לציבור. א"ר). זאת אומרת שבפועל, אפשר להרשיע אנשים רק על סמך ההודאות שלהם. אין ספק שזה דבר בעייתי. פעם הייתה מחשבה כזאת, שאם בנאדם מודה, הוא כנראה עשה את הפשע. עד היום כשמסתכלים על זה, קשה לנו להאמין שמישהו יודה בדבר נורא כמו רצח, בלי שהוא ביצע אותו".
"היום יש כבר מחקרים אמפיריים, מדעיים, שמראים לנו שזה יכול לקרות, ויכול לקרות ממגוון סיבות. בפרויקט החפות האמריקאי, שהשתמש בראיות די.אן.איי כדי לזכות הרבה מאוד אנשים שהורשעו בפשעים שהם לא ביצעו, לפני שהיו ראיות די.אן.איי. היו אלפי זיכויים רק בארה"ב. ואתה רואה שבערך רבע מהאנשים האלה הודו בפשעים שיוחסו להם, אז כנראה שהודאות זה לא כזה דבר אמין, ולהרשיע אדם רק על סמך ההודאה שלו, שזה גם מה שקרה במקרה של זדורוב, זה מאוד בעייתי בעיני, כי תמיד יש מקום לספק. בטח אם ההודאה לא מדויקת, אם יש בעיות ופערים בין ההודאה לבין מה שאנחנו יודעים שקרה".
אז מה עושים עם הכלי הזה? צריך לבטל את השימוש בהודאות?
"הגיע הזמן לתקן את הטעות הבסיסית הזאת של מערכת המשפט, ולדרוש יותר כדי להרשיע בנאדם. שלא יהיה צריך רק הודאה, ודבר מה נוסף שיכול להיות קל כנוצה, זאת ההגדרה המשפטית. אז לא קל כנוצה, שיהיה משהו כבד, שתהיה ראיית סיוע חיצונית אמתית כדי להרשיע אדם בעבירות חמורות כמו רצח".
"אני חושב שהחשיבות של זה מאוד גדולה, כי ברגע שאפשר להרשיע אדם רק על סמך ההודאה שלו, בעצם המשטרה, אין לה תמריץ לחפש ראיות אחרות. הם יודעים שמה שהם צריכים להביא לבית משפט זה הודאה, אז כל המשאבים הולכים לדבר הזה. ואז אנחנו רואים את המקרים האלה, שלא נעשות פעולות חקירה אמתיות חוץ מלהושיב את הנאשם ולנסות לשבור את רוחו בין כותלי הכלא, כדי שיודה".
"אנחנו גם יודעים שבדרך כלל, העבריינים האמתיים, אלה שמכירים את המערכת הזאת, הם יודעים שהכלל הראשון הוא לעולם לא להודות. מי שמודים הם הרבה פעמים אנשים שהם לאו דווקא אשמים, אלא חלשים, שלא מכירים את המערכת, התמימים. זה דבר מאוד בעייתי".