אח, הסדרות של ריאן מרפי, עולם קסום בו הכל יכול לקרות. עובדות? היגיון? מי צריך את זה כשהדמויות יכולות לפצוח בשיר בכל רגע נתון וכולם לבושים נהדר וגם בלונדינים ורזים? כלומר, אלא אם הם בתפקיד הייצוג האתני או ממלאים את משבצת הנכות הפיזית, אבל אנחנו סוטים מהנושא.
"הפוליטיקאי", הסדרה הראשונה שיצר מרפי במסגרת החוזה החדש והשמנמן שלו עם נטפליקס, עלתה בסוף השבוע שעבר וכבר סיפרנו לכם שהיא שווה צפייה, ובעיקר הפרק האחרון. הופעות האורח של ג'ודית לייט ובט מידלר הן אמנם ה-דבר העיקרי להתרגש ממנו בפרק הסיום של העונה הראשונה, אבל מבחינה עלילתית, הסדרה לוקחת תפנית - אחרי שלוש שנים של התמרמרות אל תוך כוסות וויסקי, פייטון הוברט (בן פלאט) מחליט לחזור למירוץ, ולהתמודד לסנאט במדינת ניו יורק.
אמנם "הפוליטיקאי" לא אמורה לייצג עולם ריאליסטי, אבל מכיוון שהיא עוסקת בנושא כל כך רלוונטי וטעון כמו הפוליטיקה האמריקאית של ימינו, קצת מחקר לא היה מזיק. בבירור קצר שעשו באתר Vulture מתברר שלהוברט אין שום סיכוי להיבחר. ולא, לא בגלל האישיות הבלתי נסבלת שלו, אלא בגלל התנאים הבסיסיים שצריך לעמוד בהם כדי להיבחר לסנאט - להיות אזרח ארה"ב, מעל גיל 18 ולהתגורר לפחות חמש שנים במדינה הרלוונטית.
בסצנת הפתיחה של הפרק האחרון, פייטון מספר שהוא עבר לניו יורק שלוש שנים לפני, והבחירות, על פי העוזרים הנאמנים שלו, אמורות להתקיים ממש באותה השנה. במילים אחרות - כל הרצון הטוב, המעילים המחויטים והביצועים המוזיקליים הדרמטיים לא יעזרו לו במקרה הזה - אם "הפוליטיקאי" הייתה סדרה אפילו מעט מציאותית, הוא היה נפסל כמועמד עוד לפני שהחל לרוץ.