"קודם כל אני חייבת לשאול אם אתה והמשפחה שלך כולכם בריאים ושלמים, זה הכי חשוב", ענבר לביא פותחת את השיחה שלנו בזום - היא מדירתה שטופת השמש בלוס אנג'לס, אני על הספה הכי אפורה בעולם בדירה עם אפס כיווני אוויר.
כן, ואמא שלי אפילו קצת פורחת. פתאום יש לה הרבה זמן פנוי והיא נהנית
"(צוחקת) באמת שאני לא מחטטת, סתם מעניין אותי".
אנחנו מדברים רגע לפני עליית החלק הראשון בעונה החדשה, החמישית במספר של "לוציפר". סדרת הפנטזיה הבלשית - שמספרת על השטן (לוציפר, בגילומו של טום אליס) אחרי שמאס בגיהנום, עלה לכדור הארץ ופתח בו מועדון לילה - החלה את דרכה ברשת FOX, שם בוטלה אחרי שלוש עונות. נטפליקס מיהרו לזהות את פוטנציאל הקאלט וחידשו את "לוציפר" לעונה נוספת. העונה הרביעית התקבלה באהבה רבה על ידי צופי נטפליקס, מה שעודד את ספקית הסטרימינג לחדש את "לוציפר" לשתי עונות נוספות. לביא הצטרפה בעונה הרביעית כאיב (חוה), האקסית המיתולוגית של לוציפר שיורדת מגן עדן ועושה לו ולחבריו הרבה מאוד צרות. לב הזהב שלה מתגלה אט-אט לאורך העונה, ולביא תגלם אותה במהלך העונות החמישית (שמחציתה הראשונה עולה היום לשידור) והשישית.
ואצלך? הרבה שחקנים בעצם נכנסו לסוג של הולד בחודשים האחרונים
"כל מי שעובד מול קהל, התקהלות גדולה של אנשים, אז כן, לחלוטין. אבל אני דווקא בתקופת הקורונה הרגשתי סוג של עומס, כי אני מצאתי, כהרגלי (צוחקת) סוגים אחרים של תעסוקה. אז אני לא ממש הרגשתי שאני בהולד. בכלל."
איב נכנסה לחיינו בעונה 4 כרוח סערה, ובמהלך העונה היא הבינה שמעניין אותה לחקור עוד צדדים של אנושיוּת, של להיות בן אדם. את יכולה לספר לנו מה צפוי לקראות איתה בעונה הקרובה?
"אני באמת לא יכולה לספר הרבה, מה שאני כן רוצה לספר וחשוב לי לספר, זה שהם פיצלו את העונה לשני חלקים, ואני מגיעה בחלק השני. אז מאוד חשוב לי שזה לא יאכזב, ושיידעו גם ב-mako וגם מי שקורא - שלא ישבו ויצפו ואולי יתאכזבו. אבל אני מגיעה".
"ובאמת המסע של איב ימשיך להתפתח בכיוון הזה של להבין מה זה להיות בת אדם על פני האדמה ולא בגן עדן. וגם אחרי שהיא עזבה את מֵייז בעונה הקודמת, המסע שהיא קיוותה להתפתח אליו ולצעוד לקראתו זה להבין בעצם מי היא כשהיא לא הולכת עיוור בעקבות האהבה או בעקבות משימה או אובססיה. הרבה פעמים, כבני אדם, אנחנו נופלים לתוך המלכודת הזאת שהיא בטבע שלנו. ואיב בוחרת לעצור, ורגע לשאול 'מי אני, המטרה שלי פה, מה הגרסה הכי טובה של עצמי שאני רוצה להגיע אליה ממקום טהור ולא ממטרה מסוימת'... ואנחנו נראה לאן זה לוקח אותה (צוחקת). איזה זבל אני! תשובה חרטא! (צוחקת)"
למה? דווקא ענית נורא יפה
"אין מה לעשות, אני חייבת לשמור על מקום העבודה שלי (צוחקת)".
איב מגלה שיש עוד הרבה דברים שהיא רוצה לעשות מלבד לכבוש מחדש את ליבו של לוציפר. יש לה מטרות אחרות, תקוות אחרות. זה משנה את איך שאת ניגשת לדמות, את תהליך ההכנה?
"אני חייבת להודות: אני תמיד נותנת 110% והכי מקצועית שאפשר, אבל זה שהם התמקדו בחצי העונה האחרונה בדמויות אחרות איפשר לי להתמקד בתחומים אחרים בחיי. גם בפן האישי הכרתי בן זוג, וזאת הייתה פעם ראשונה שאני מחליטה באופן מודע שאני כן מאוד רוצה להשקיע בזה, וחשוב לי שגם התפקיד הזה של בת הזוג - יצליח. זאת גם עבודה, וזה היה משהו שהחלטתי לראשונה בחיי להשקיע בו. וגם התחלתי לעבוד על אלבום בשנה שעברה, אז התחלתי ללמוד פסנתר ופיתוח קול, ואני כותבת המון, והייתי בסטודיו כל השנה, אז היו ימים שהיו לנו צילומים בבוקר ואז היה לי סטודיו והיו לי הקלטות. אז יצא שהשנה התרכזתי פחות במשחק".
רגע, אלבום? מה את יכולה לספר עליו?
"אני יכולה לספר שזו איזושהי תשוקה פנימי שתמיד הייתה בי, אבל אף פעם לא חשבתי שאני מספיק מוכשרת לעשות את זה. בשנה שעברה, הסוכנת שלי שרונה נומברג החליטה שמה זאת אומרת, וברור שצריכים לעשות עם זה משהו וקדימה לסטודיו. התחלנו להקליט אלבום ואפילו צילמנו קליפ לשיר הראשון במהלך הקורונה, תאמין או לא"
מה, בסגנון Imagine וגל גדות, ישבתם וצעקתם לטלפון?
"ממש לא. היה לי ויז'ן של בחורה שרוקדת ברחובות, ורציתי להשתמש ברחובות הריקים פה. אז יצאנו עם צוות מאוד אמיץ שעטה מסכות וסיכן את חייו. אתה יודע, כשזה היה בתחילת הקורונה זה היה ממש ביג דיל שכולם הסכימו לחבור יחד ולצאת לרחוב. חשבנו שנמות בשביל הקליפ הזה. שרדנו (צוחקת), ואנחנו משחררים את הקליפ אוטוטו אז זה מרגש".
את מצליחה לעשות אודישנים מהבית ולהיערך ליום שאחרי הקורונה?
"בטח"
משהו שאת יכולה לספר, או שכמו ב"לוציפר" יש לך הסכם סודיות?
"האמת היא… וואי, איזה הסכם סודיות חתמתי אתמול, זה סכנת נפשות (צוחקת). האמת היא שאני מאוד מאוד אוהבת לצלם מהבית כי אני סוג של אובססיבית פרפקציוניסטית חולת נפש (צוחקת), ואז יש לי את השליטה בטייקים, ואני יכולה לעשות אלף טייקים אם בא לי ולמצוא את האחד שעובד. עוד לפני הקורונה, 80% מהאודישנים היו על קלטות, וגם השמיים היו פתוחים ויכולת ללהק מישהי מהטאליבן או מישהי מישראל או מלוס אנג'לס, וזה פותח את האפשרויות. זה כבר ממש חלק מאיתנו. אבל אם יש משהו שהקורונה דווקא לימדה אותי, זה לאו דווקא להתרכז רק במה שאני יודעת ומכירה, ולפתוח את הראש לכל מיני כיוונים שאולי עוד לא הכרתי".
מפחידה אותך המחשבה שמי שהכיר אותך עד עכשיו כשחקנית ילמד להכיר אותך כמוזיקאית?
"זה כן מלחיץ".
באתי להוריד, סליחה
"לא, אתה אחלה, בונה לי פה ביטחון. אני אגיד לך מה - אני אמנית ואני רגישה, אנחנו עם שבטבע שלו הוא מאוד רגיש וקשה לו לשחרר כי הדברים שלנו באים מהלב. אבל גם התבגרתי, ואני לא ילדה בת 17 שחולמת לשחק וזה כל עולמה, והיא תמות בשביל האמנות שלה. פעם, אם הייתי מקבלת ביקורת לא טובה או שהיו מבטלים לי סדרה הייתי… כמו עם שפכטל היו צריכים לגרד אותי מהרצפה. אבל אני כבר לא שם - אני מסתכלת היום על העבודה שלי בתור משהו שאני מאוד נהנית ממנו והוא חשוב לי והוא חלק בלתי נפרד ממני, אבל הוא לא כל עולמי. יש לי את הבריאות שלי, את הנפש שלי, את החברים שלי, את המשפחה שלי, את בן הזוג שלי - העבודה באה אחרי כל הרשימה הזאת, וזאת רשימה ארוכה".
מה היה פעם?
"הקריירה הייתה הכל. אם הייתי מוציאה את האלבום לפני כן ולא הייתם אוהבים אותו - הייתי מתרסקת. היום אני לא חייבת לעשות את זה, ואני עושה את זה כי אני נהנית ואוהבת. ואם אתם גם תאהבו ותתחברו אז זה דובדבנים על הקצפת".
את רואה את עצמך הולכת וחורשת את המועדונים? אני חושב למשל על נינט, שאמרה שיותר חשוב לה ומעניין אותה לעשות את המוזיקה שהיא אוהבת, גם אם זה מחוץ לישראל
"קודם כל, אני רק רוצה שנייה להרים לנינט טייב המהממת. אם אי פעם הייתי צריכה שנייה רגע לקבל פרגון זה בהשוואה שעשית פה (צוחקת), אני יכולה למות בשקט. הלוואי עלי להיות אמן מהבטן, כמו הבחורה המוכשרת הזו, שבאמת נלחמת ונאבקת על האמת והיושרה האמנותית שלה. תמיד-תמיד. מעריצה אותה, והיא גם מוכשרת על-חלל, אמאל'ה. אבל אני לא התחלתי לעשות מוזיקה עם רצון לעמוד מול קהל. אם עכשיו אתה מביא לי מיקרופון ושם אותי על במה - אני משתינה. אתה יודע איזה פחד זה בשבילי? אני רועדת רק מהמחשבה על זה. הגעתי למוזיקה ממקום של כתיבה - התחלתי לכתוב שירים ולאט-לאט, בהתחלה עם הפסנתר ועם הגיטרה, ובהמשך בסטודיו, אבל לא דמיינתי את עצמי אף פעם עומדת ושרה מול קהל. אני מאמינה שזה בא עם הטריטוריה (צוחקת), אבל איך ולמה וכמה - אני אפילו עוד לא מדמיינת את זה קורה".
אבל גם כשאת מצטלמת לסדרה זו עמידה מול קהל. זה לא מפחיד אותך?
"אני מופיעה מול מצלמה מגיל אפס, כשאבא שלי עקב אחריי עם מצלמות וידאו ואני עושה לו הצגות. למדתי את הזוויות ולמדתי איך להתמודד עם חוסר הביטחון הנורא הזה. אבל אני לא בן אדם ששר מול קהל בטבע שלי, אבל התהליך קרה כל כך בטבעיות, שאני מאמינה שגם זה יגיע".
מלבד מוזיקה יש עוד ביטוי לרצון הזה ליצור?
"האמת שכן. לפני שבוע השקתי ליין חדש שנקרא LAVI, וזה ליין שאני יכולה לפתח בו כל מה שעולה על הדעת. התחלנו במשקפי שמש, בשיתוף פעולה עם חברה עולמית שנקראת Saint Owen, והשלב הבא זה שמנים לגוף שנמצאים בפיתוח ויש, באמת, אינסוף אפשרויות".
בנוסף לחדשות אודות אמא שלי ושיחה על איך חיי הדייטינג בתל אביב (זוועה, אם תהיתם), השיחה עם לביא מתובלת באנקדוטות מחייה ואז גם מחיי. כשהיא נכנסת לשטף דיבור, קשה לעצור אותה ולמען האמת, גם לא מתחשק. לביא מייצרת אינטימיות במהירות שיא, וגם כשהיא מדבר על עניינים מקצועיים, היא עושה זאת ברעננות, רעב והתלהבות לכל רכיב בחייה.
איך הבנת שהשקה של מותג זה הצעד הבא בקריירה, מבחינתך?
"זה הגיע ממקום מאוד אורגני, וגם הקורונה הייתה חלק מאוד משמעותי. האלבום הגיע באמת במפתיע, אבל ממקום מאוד אורגני. עברתי פרידה מאוד קשה, הייתי מאורסת וזה נגמר. והייתי מרוסקת, והיו בי פשוט כמויות של רגש שהייתי חייבת לנווט אותן החוצה, וזה יצא בכתיבה. זה הגיע מהמקום הזה, ממקום מרפא. והליין הגיע מהקורונה. אני עובדת עם קהל ובמקום של התקהלות, ולא היה לנו מושג מתי זה ייגמר. והרגשתי שאני פשוט נמצאת בתוך קופסה (היא מתכופפת ומחווה בידיה על קופסה לא נראית שהיא לכודה בתוכה), אתה מבין? ומה עושים כשאתה תקוע בקופסה? יוצאים ממנה".
"היה ברור שכל מה שאונליין ודיגיטלי נמצא בפריחה. המון פעמים הציעו לי לעשות שת"פים כאלה ואחרים ואף פעם לא מצאנו את הזמן הנכון, ופתאום בזמן הזה נהיה… זמן. ונפתח לי מרווח נשימה ולא הייתי בריצות מהסט ומהסטודיו כל הזמן, אז יכולתי לשבת ולפתח את המשקפיים האלה ואת הליין הזה. והכל הגיע משם. אני לא אומרת שזה קל - זה ממש מאתגר אפילו - אבל זה כיף. אני תמיד מנסה לחשוב איך אני יכולה להתפתח ולפתוח עוד מגירה שעוד לא נגעתי בה בפנים".
מה זה אומר לפתח משקפיים?
"Saint Owen הציעו לי לפתח ליין אקסקלוסיבי של משקפי שמש, וכמישהי שכל הזמן מתרוצצת בין הסט והסטודיו לארוחת שישי עם המשפחה אני מחפשת דברים שיתאימו להכל. שהמשקפיים יתמזגו עם הלוק כמו זיקית, כמו שחקן, מזה לקחנו את הקונספט. סטייל זה חלק בלתי נפרד מהעבודה שלי, ואני מקווה שזה יגיע לכמה שיותר אנשים שעובדים קשה ומכוונים גבוה, וייתן להם ביטחון".
ונגיד, משהו משחקי כמו סדרת רשת או פודקאסט, כמו שהרבה שחקנים בהוליווד התחילו להקליט בזמן האחרון, זה גם על הפרק?
"האמת היא שעכשיו אני שוב עסוקה מדי (צוחקת). אנחנו חוזרים לצלם את העונה השישית של 'לוציפר' באמצע ספטמבר, ואני משיקה עכשיו את האלבום והקליפ. ועוד לא דיברנו בכלל על התפקיד שזכיתי ליהנות ממנו השנה ב'סטאמפטאון' של ABC (דרמת מתח בכיכובה של קובי סמולדרס, שנרכשה לשידור בישראל ותעלה ב-yes בחודש הבא, ע"י), שאני משחקת שם את מקס, וצילמתי אותה במקביל ל'לוציפר'. זו אגב סיבה נוספת לזה להפחתה בכמות הפרקים שלי השנה. אז אני לא יודעת איפה יהיה לי זמן לעשות סדרת רשת, אבל אני לא פוסלת כלום".
תראי, לפני שנה גם לא היה אלבום
"נכון, אצלי אי אפשר לדעת. Never say never,כמו שביבר אומר. הייתי אמורה לעשות מסע יחסי ציבור ל'לוציפר' באירופה, בקיץ, ואנשים חוסכים כל השנה בשביל לטוס לראות אותנו, לפגוש אותנו ולחבק אותנו ושם זה באמת צבט לי - אני מאוד מחוברת לקהל, למעריצים, לעוקבים, לצופים, וחסר לי לחבק אותם".
אנחנו בכלל בתקופה בלי חיבוקים
"בדיוק! הם רואים אותנו כל הזמן, אנחנו על המסך, אבל בשבילי זאת ההזדמנות היחידה, אני לא יכולה לחזור ולראות אותם חמש מאות פעם כמו שהם רואים את העונה (צוחקת). אז עשיתי פשוט מלא לייבים באינסטגרם, שבדרך כלל אני ממש לא עושה, וזאת הייתה דרך נהדרת לדבר איתם ולראות אותם ולהבין שכולנו היינו באותה הקלחת".
ומה גילית על המעריצים של "לוציפר"?
"שהם הכי נחמדים בעולם. באמת, אין על המעריצים האלה. הם באש ובמים".
זה בעצם מפגש ראשון שלך עם פאנדום, עם קהילת מעריצים אינטנסיבית ומשקיעה?
בסדר גודל הזה - כן. זה ההד הכי חזק שהרגשתי. היו לי סדרות שהייתי בהן בתפקיד יותר מרכזי ועדיין, זה פשוט לא משתווה, לא מתקרב אפילו למימדים של הכוח הזה. ואם יש משהו שהסדרה הזו לימדה אותי זה איזה כוח יש לקהל. הם החזירו אותה לתחייה כמה וכמה פעמים! זה כבר היה dead in the water והנה אנחנו פה. פיצלו את העונה, ותהיה עוד עונה אחר כך. (העונה החמישית) הייתה אמורה להיות העונה האחרונה. זה מלמד אותך שחייבים להקשיב לקהל כי בזכותם אנחנו פה, ובשבילם. אני מאוד מזדהה עם לוציפר מהבחינה הזאת, אתה יודע? גם אני מתּי וקמתי לתחייה כמה פעמים".
זאת הצהרה די דרמטית, לא?
"בכלל לא! אני מדמיינת את עצמי כל כך הרבה פעמים מתקשרת לאבא שלי ובוכה ואומרת לו 'די אני לא יכולה, זה לא בשבילי, אני באה הביתה'".
זה מעניין לשמוע שאת עדיין, אחרי יותר מעשור וכשאת שחקנית עובדת, עדיין בדיאלוג עם עצמך על אם עשית את הבחירה הנכונה
"קודם כל, אני מאוד מאוד מתגעגעת הביתה. למרות שבניתי פה בית משלי ואני מרגישה פה כמו בבית, ברוך השם, אבל המשפחה שלי והחברים שלי והשורשים שלי והבית שלי - בישראל. אם אני נמצאת באל. איי., אז אני צריכה להרגיש שאני לא נמצאת פה רק בגלל עבודה. עבודה זה לא הכל בחיים. וגם בגלל שאני מאוד תובענית עם עצמי, ואם אני עושה משהו - אז מהמם, אבל אני תמיד רוצה להמשיך לטפס. והטיפוס הזה הוא מתיש והוא לא קל. זה מדהים כשאתה מגיע לצד השני, לטופ של ההר, אבל תחשוב כמה פעמים אתה מטפס ואתה כמעט מגיע ואז מתגלגל חזרה למטה, ואתה אומר 'פאק, אני צריך לטפס את כל זה עוד פעם'".
התסכול הזה הוא שמאפיין הרבה שחקנים, הרגשה שעובדים שוב ושוב על משהו ובסוף הוא חולף או לא מושלם, את מרגישה שאת עדיין חייבת להיות קשה עם עצמך?
"בתור אמן אני תמיד מסתכלת על העבודה שלי ושואלת את עצמי איך אני יכולה להשתפר, מה אני יכולה לעשות יותר טוב. אין הרבה פעמים שאני יושבת מול העבודה שלי ונפעמת. התרגלתי לצפות בעצמי אבל לא קל לי, גם בגלל שאני מאוד שתלטנית ואני תמיד אומרת 'למה המוזיקה הזאת ולמה ערכו את זה ככה' - תמיד הראש שלי בכזה".
ועם איב?
"כשאני מנטרלת רגע את כל זה, ואני לוקחת את הדמות הזאת בצורה הכי פשוטה ונקייה שלה, אז מבינים שהיא האישה הראשונה באנושות. אי פעם. והיא מגיעה לסדרה עם המון סטיגמות -"
היא לבשה את הביקיני הבלתי נשכח הזה
"זו באמת סצנה שנורא נהניתי ממנה! אבל איב באמת באה עם המון דעות קדומות לגביה, ויש המון-המון סיפורים על חוה, מתחילת האנושות. היא הרסה הכל והיא הפתיינית והיא עושה צרות. ולפני שהיא הגיעה לידיים שלי הרגשתי אליה כל כך הרבה אמפתיה, הזדהיתי איתה כי גם אני בעייתית ועושה צרות. והייתה לי המון חמלה אליה כי אני לא יודעת מה היה שם. לא הייתי בגן עדן, אולי קרה שם משהו, אולי משהו נפל בין הכיסאות. ואם אני מסתכלת היום על התגובות שהקהל משתף אותי בהן - גם גברים וגם נשים - הם אומרים לי 'וואו, ממש זכיתי להבין ולהתאהב בחוה ולהבין מה באמת קרה שם', אז מבחינתי זה סוג של תיקון חברתי. זה כל כך עוצמתי וכל כך חשוב, זה הפך ממש למטרה שלי, לספר רגע את הגרסה שעוד לא שמענו. ושם אני מרגישה שאם את זה עשיתי, אז אני יכולה לישון טוב בלילה".
"אני חייבת לתת הרבה קרדיט לטום אליס", היא מזכירה את כוכב "לוציפר" במהלך שיחה על צילומי הסדרה.
טוב, הוא באמת מאוד חתיך
"חתיך, נכון, אבל גם שרמנטי ורגיש, וחכם באיך שהוא ניגש לדמות הזאת והופך אותה למורכבת, והוא באמת כובש. אני גם כל כך נהניתי לעבוד איתו וללמוד ממנו, והרגשתי כל כך חופשית להתנסות איתו ולהשתולל איתו על הסט, אז באמת הרבה מזה, זה בזכותו כי הוא נותן במה לכל מי שמגיע על הסט. הוא, וכמובן שגם הכותבים והצוות. אין לי מספיק מילים טובות עליהם".
ובכל זאת, נשמע שיכול להיות היום שתגידי שאת רוצה לחזור לישראל
"אני תמיד בתהיות שאולי בא לי קצת לחזור. אבל בסוף אני תמיד מוצאת את התחייה הזאת, את הבוסט של האנרגיות. וגם, אני חיה על הקו בין ישראל ולוס אנג'לס".
יצא לך לבקר בחודשים האחרונים?
"וואי, הלוואי, אבל בחודשים האחרונים זה הרגיש כמעט בלתי אפשרי אני ממש ממש מקווה שבקרוב. יש כבר כמה דיבורים, ואפילו הלוגו של LAVI עוצב על ידי מעצבת ישראלית סופר-מוכשרת בשם עמית בן צור".
וכשאת מגיעה לארץ זה יותר ביזנס או רק פלז'ר? נגיד, את באה לישראל ועושה גם אודישנים?
"לא יוצא לי להיבחן בארץ, אני אהיה כנה, בגלל שאני באמת בדרך כלל מאוד עסוקה והלו"ז שלי לא מאפשר לי. גם אם אני אבחן וגם אם אני אתקבל - אני מצלמת סדרה בארצות הברית. זו כאילו הנשימה שלי, כשאני באה לארץ".
את כנראה היחידה שנוחתת בישראל וחושבת "אוי, כמה מרגיע"
"תשמע, זה כן קצת מלחיץ. יש את אמא ואת הדודה וצריך לרוץ לפה ולחזור לשם ויש ארוחות שבת וחגים, אבל אז פתאום יש לי את הים. אתה יודע שפה אי אפשר בכלל להיכנס למים? הכל קפוא וקר ולא נעים, ואני מגיעה לארץ ופתאום אני באמת נושמת. אם אני מספיקה לעבור בים המלח או בירושלים ולנשום קצת אוויר צלול - אז בכלל. אני הכי אני, מרגישה הכי מחוברת לעצמי כשאני נושמת אוויר יבש של מדבר. אני יכולה גם להתעלף בדרך, אבל כשאני אקום אני ארגיש רעננה (צוחקת)".
הפרקים הראשונים בעונה החדשה של "לוציפר" עולים לנטפליקס ב-21.08