בתכנית האחרונה של "אקס פקטור" קרה דבר מוזר. בקטע שהפך מיד לויראלי, המנחה בר רפאלי חטפה התקף צחוק בלתי נשלט, ובמשך דקותיים תמימות לא הצליחה להשתלט על עצמה ולהמשיך את התכנית. התקף הצחוק עצמו היה שגרתי למדי, אבל התגובות אליו היו מתמוהות למדי: מצד אחד, במקום להצניע את הפאשלה הקטנה של המנחה, בעמוד הפייסבוק של התכנית ובאתרי המעריצים של בר דווקא חגגו את הרגע החינני. מהצד השני עלו תגובות סקפטיות מכל פינה, ורבים ראו בצחוק הספונטני לכאורה, אקט מתוכנן שמטרתו לקרב את ברבור אל לב הקהל.
איך הגענו למצב שבו אנחנו מפקפקים באמינות של דבר כל כך טבעי כמו התקף צחוק? מה גרם לכולם לחשוד באקט כל כך אנושי? אני לא רוצה לחטוא בהאשמת הקורבן, אבל נראה שבמקרה הזה בר עצמה תרמה למצב העניינים הנוכחי, כששייפה את תדמיתה בצורה מדוקדקת. במשך שנים היא מטפחת תדמית אצילית, חו"לניקית ונוצצת. כעת, כשהגבוה יצא מהאופנה והאנושיות הבלתי אמצעית היא צו השעה, בר נאלצת להתאים את עצמה לעולם שדורש הרבה יותר חשיפה מהטאלנטים שלו.
כשהחלה להנחות את "אקס פקטור", נראה היה שבר יוצאת מגדרה כדי לא לפשל, כדי להיות הכי ממלכתית ומקצועית שאפשר. עמידתה הזקופה, חיוכה המושלם והאינטונציה המלוטשת, כולם גויסו כדי למתג את הדוגמנית בתור המנחה של המדינה. כדרך להתגבר על חוסר הניסיון, בר נסוגה בחזרה לאינסטינקטים שהוטמעו בה בשנות הדוגמנות. במקום השנינות והקלילות שהפגינו מנחים טבעיים ומנוסים יותר, בר בחרה להגביל את נוכחותה הנעימה וריחפה מעל המתרחש כמו מלאכית יפיפייה.
הבעיה היא שבעידן בו נשים דעתניות ומשולחות רסן כמו אופירה אסייג וצופית גרנט (כל אחת בדרכה) שולטות בנוף הטלוויזיוני, הקהל לא התחבר לסגנון ההנחיה הרשמי והאצילי. בר ניסתה להביא מרק קונסומה צח למדינה שהתאהבה בפיתות עם טחינה משפריצה, והצופים הגיבו בהתאם.
חטאה של בר לפי המבקרים לא היה חוסר מקצועיות, חוסר שנינות או הנחיה אנמית, אלא העובדה שהיא לא יודעת איך להיראות כמו בנאדם. הרובוטיות שלה הייתה כל כך בולטת, שעלו שאלות אם אכן מדובר באישה בשר ודם, ולא בהולוגרמה ממוחשבת עם תגובות מתוכנתות מראש. אחרי שנים בעין הציבורית, בר כבר התרגלה לעדרי המבקרים העוקצניים, ובתחילה נראה היה שהיא מתעלמת מההייטרים וממשיכה בדרכה האצילית. עם זאת, לאחר שהתגובות השליליות הגיעו כבר למסה קריטית, היא החליטה ככל הנראה לשנות כיוון.
מה תעשה המנחה שכולם מפקפקים באנושיותה? תפשל, כמובן. בר הבינה שהקהל לא רוצה לראות מנחה מושלמת, אלא אדם אמיתי שמגיב בטבעיות למתרחש. לא ברור מה בדיוק גרם לפרץ הצחוק הפתאומי (רשת בחרו שלא למסור תגובה בנושא), אבל זה לא היה המוקד. העניין העיקרי במופע הצחוק לא היה הרגע הספונטני עצמו, אלא הספונטניות של בר באותו רגע. זה לא משנה מה גרם לצחוק, מה שמשנה זה העובדה שלא הצליחה להשתלט עליו. האשה ששולטת בכל שריר בפניה, בכל פרט קטן בתדמיתה הציבורית, איבדה את השליטה בשידור חי, ועוד עשתה זאת בצורה שכל אחד חווה פעם בעצמו.
אולי זאת הסיבה שאף אחד לא מאמין לצחוק של בר רפאלי. האירוע משרת את מטרתה בצורה כל כך מושלמת, עונה למבקריה בצורה כל כך חדה, שקשה להאמין שהוא אינו מתוכנן. הצחוק הזה כאילו נחת מהשמיים למנחה המותקפת, הגיע בדיוק בעיתוי הנכון, והלם במדויק את צרכי התדמית שלה. אם אנחנו רואים נס שהגיע משמים, האינסטינקט הראשון הוא כמובן לחפש את החוטים הנסתרים שמפעילים את הקסם, בטח כאשר מדובר באישיות שידועה בתכנון המוקפד שלה.
אחרי שנים של חיוך מושלם ומעט מאוד דיבורים, שנים נטולות רגעי מבוכה, קשה להאמין לפאשלונרית המתוקה שניצבה מולנו פתאום. התרגלנו כל כך לתדמית המשויפת של בר, שהיא תצטרך הרבה יותר מהתקף צחוק חינני כדי שנפסיק לחשוד במניעיה, ונתחיל להאמין שמאחורי האלילה המושלמת מסתתרת בת אדם אמיתית.
tvbee בפייסבוק