10. חברים, The One with the Halloween Party
החברים בחברים לא התעסקו יותר מדי בליל כל הקדושים במהלך עשרת העונות שלהם, אבל כשהם רוצים הם יכולים: מסיבת התחפושות שלהם כללה פרק חגיגי במיוחד עם שון פן בהופעת אורח כארוס התמים של אורסולה, את מוניקה כאשת החתול - מול פיבי כסוג של וונדרוומן, ואת צ'נדלר לבוש כארנב ורוד בקרב הורדות ידיים מול רוס, שמחופש לספאדניק. כן, זה משחק מילים על תפוח אדמה והלוויין הרוסי ספוטניק, כן, כבר אז זה היה מיושן וגיקי, וכן, הוא נראה כמו קקי ענק.
9. פילדלפיה זורחת, Who Got Dee Pregnant
החבורה מנסה להיזכר באירועים שהתרחשו בחגיגות אפופות האלכוהול של ליל כל הקדושים שבה די נכנסה להריון, וכהרגלם, גם התחפושות לא מצליחות לטשטש עד כמה הם אנשים רקובים מבפנים. מעבר לכמה בדיחות ציפור נהדרות (כולל רגע מושלם עם יען), הרגע הכי טוב בפרק הוא כשהחבורה מגיעה למסקנה בנוגע לזהות האב - ומזדעזעים. ואם האנשים האלה שכבר ראו הכל מזדעזעים, אתם יודעים שזה יהיה נורא ונפלא.
8. איך פגשתי את אמא, Slutty Pumpkin
זה הוא אמנם רק הפרק השישי של הסדרה כולה, אבל יש בו את כל המאפיינים שהפכו את המסע לחיפוש האהבה של טד לכל כך מהנה - רומנטיקן חסר תקנה, זוג דביק בקטע טוב, ציניקנית קרייריסטית וקריפ אחד שמשום מה חשבנו שהוא מגניב פעם רק כי ניל פטריק האריס שיחק אותו, וניל פטריק האריס קול. בפרק הזה טד אמנם לא מוצא את "הדלעת הזנותית"- הבחורה שהתחפשה לדלעת לה הוא מחכה כבר ארבע שנים (קייטי הולמס), אבל אנחנו זוכים לראות את לילי ומרשל מחופשים לסוני ושר בהיפוך מגדרי. אל דאגה, הדלעת עוד תשוב, אבל ברור לכם שזו לא האמא, נכון?
7. המשרד, Halloween
אם יש משהו שלמדנו ממייקל סקוט האומלל זה שאם אתה צריך לפטר מישהו, כדאי מאוד שלא תמשוך את זה עד האלווין כי אז תאלץ לפטר מישהו בתחפושת - וזה בבירור פי אלף יותר גרוע. פרק מתוק ומכמיר לב שמצליח גם להיות קורע מצחוק, בעיקר בסצינה בה מייקל (בתחפושת איש דו-ראשי) ודווייט (בתחפושת סית' לורד) מנהלים דו (תלת) שיח על עתידו המקצועי של האחרון. תודה לאל על סטיב קארל.
6. תרגיע, Trick or Treat
נודניק כמו לארי דיוויד לא יתן לכמה תחפושות וממתקים להרוס לו הזדמנות להתקטנן. בין ריב עם אדם זר על הזכות לשרוק את מנגינותיו של המלחין הנאצי וגנר, לריב עם חבר (בכיסא גלגלים, כמובן) על מי המציא את סלט הקוב - לארי מסלק שתי ילדות שמבקשות ממתקים בהאלווין, כי הן לא לבשו תחפושת (האחת טענה שהיא התחפשה לאחותה והשניה למורה). נו, לפחות קבלנו את הרגע המושלם שבו הוא טוען בפני שוטרים שהביטוי "תעלול או ממתק" מהווה איום פלילי. מביך ומופלא ומביך באופן מופלא.
5. באפי ציידת הערפדים, Halloween
אחד הדברים היפים בתחפושות הלאווין, שסביר להניח שמוכר לכם מתחפושות פורים, הוא היכולת לבטא פן אישיותי שאתם לא חושפים ברוב ימות השנה. לכן פרק ההאלווין של באפי, סדרה שגם ככה עסקה בשדים ומפלצות ביום יום, כל כך מוצלח - כי באפי וחבריה הופכים לתחפושות שלהם בהיפוך תפקידים נהדר. עכשיו כשבאפי הפכה לאצילה מתעלפת, מי יציל את סאנידייל? תשאירו את המשימה לזאנדר בתור חייל, ווילו כרוח הרפאים ואנג'ל בתפקיד הממ… הערפד. מסתבר שלא צריך תחפושת כשאתה ערפד.
4. קומיוניטי, Epidemiology
הרגעים המבריקים ביותר של קומיוניטי זצ"ל (סדרתו הישנה של יוצר ריק ומורטי, דן הרמן) התגלו בפרק הזה, כשהפורמט גלש לפארודיות ז'אנריסטיות מדויקות להפליא ומצחיקות להחליא, שצוחק על ז'אנר סרטי הזומבים. מגפה מדבקת, נשיכות אכזריות ומשום מה, חתול אחד שפשוט איבד את שפיותו. אין דבר שלא יכול לקרות בפרק שכזה, ובאמת הכל קורה. ועוד על רקע פסקול שמורכב כולו משירי אבבא. לא צחקתם באמת עד שראיתם את אליסון ברי נחטפת דרך חלון על ידי המון רעב לצלילי Gimme! Gimme! Gimme! A Man After Midnight.
3. רוזאן, Boo
שנים לפני שהתחרפנה ממשככי כאבים, רוזאן היתה המלכה הבלתי מעורערת של ההאלווין הטלוויזיוני - פרקי ליל כל הקדושים המסורתים של רוזאן היו קאלט בהתגלמותו. בכל שנה התחפושות הפכו למושקעות יותר, המתיחות למורכבות יותר והאימה הקומית למצחיקה (ומעט מפחידה) יותר. ובכל זאת, אין כמו הפעם הראשונה. ספיישל ההאלווין הראשון של רוזאן מציג את האהבה הגדולה שהאמריקאים חשים כלפי החג המטופש-קסום הזה, ועושה את זה עם כל הכיף שהיה עם רוזאן, לפני שהיא נרשמה לטוויטר.
2. פינאטס, It's the Great Pumpkin Charlie Brown
קשה להתווכח עם קלאסיקה. האמריקאים צופים בפרק ההאלווין של פינאטס (שמוכר בישראל בעיקר בזכות סנופי) בכל שנה, קצת כמו שהישראלים רואים את גבעת חלפון בכל יום עצמאות. מאז יציאתו ב-1966, הפרק הפך למסורת חג של ממש, ולא משנה כמה פעמים רואים אותו, עדיין מקווים שהדלעת הגדולה תבוא לתת מתנות ללינוס ושצ'ארלי בראון יקבל ממתקים במקום אבנים.
1. משפחת סימפסון, Treehouse of horror V
אף רשימה לא תהיה שלמה בלי פרק ספיישל האלווין כלשהוא של הסימפסונס. גם השנה המשפחה הצהובה סיפקה ספיישל שמציג שלוש פארודיות קצרות על סרטי מד"ב ואימה, אבל מה לעשות, השיא של הסדרה מאחוריה, וצריך לחזור לספיישל החמישי משנת 1994, שהוא ללא ספק מהאגדיים ביותר. הפארודיות שבפרק הזה כוללות גרסאות צהובות לסרט סוילנט גרין, לסיפור המסע בזמן קול הרעם של ריי ברדבורי וכמובן, ל-הניצוץ של סטיבן קינג. או כמו שהומר ציין לא פעם ולא פעמיים - "בלי טלוויזיה ובלי בירה עושה את הומר משוגע". מילים כדורבנות.