הסדרה החדשה "האחרונים מבינינו" מבוססת על משחק מחשב, אבל בניגוד לרוב היצירות הקולנועיות והטלוויזיוניות שמבוססות על משחקי מחשב, מדובר בסדרת איכות קלאסית: בימוי קולנועי, ערכי הפקה גבוהים, תסריט מורכב, שחקנים מצוינים. כמובן, היא עוסקת בזומבים מבחילים (ליתר דיוק, אנשים שנדבקו בפטרייה רעילה שהופכת אותם ליצורים מסוכנים, דוחים ואלימים – כלומר, זומבים עם הסבר נוירולוגי ישיר), אבל לא מדובר באימה טראשית – אלא במותחן דרמטי, מעורר מחשבה ומורט עצבים. בהתחשב בכל זה, וגם בשחקנים האדירים שמככבים בה, לא מפתיע ש"האחרונים מבינינו" הפכה לאחת הסדרות המדוברות של התקופה, עם ביקורות משבחות וקהל מהופנט. למעשה, היא כבר חודשה לעונה שנייה.
רוב הסדרה עוסקת בג'ואל (פדרו פסקל) ואלי (בלה רמזי): הוא גבר מבוגר ומחוספס שרק מנסה לשרוד ולהתפרנס בעולם הפוסט-אפוקליפטי הזה, היא נערה צעירה שמשום מה מחוסנת לפטרייה המסוכנת, ועליה יש להגן בכל מחיר. אבל בפרק השלישי, "האחרונים מבינינו" סוטה מהסיפור של שני הגיבורים, ומגישה לנו פרק שעומד בפני עצמו כסרט קצר, שקיבל את השם "Long, Long Time". מאז ששודר, הפרק המדובר הפך לאחד הנושאים הכי חמים באינטרנט - כשרבים כבר חורצים כי הוא אחד מפרקי הטלוויזיה הטובים ביותר שנעשו אי פעם. ומעכשיו, היזהרו - הכתבה מכילה ספוילרים לפרק.
בפרק המדובר מככב ניק אופרמן, שידוע בעיקר בזכות תפקידו כרון סוונסון המחוספס והבלתי נשכח מ"מחלקת גנים ונוף". מאז הסיטקום המתוק ההוא, התקבע מעמדו של אופרמן כשחקן האופי המושלם לדמות הגבר הקשוח-אך-מתוק, וכאן הוא מופיע במלוא הדרו בתפקיד ביל: גבר שהתכונן לאפוקליפסה עוד לפני שהיא קרתה, ובא אליה מוכן כקונספירטור מן המניין. כשהזומבים סוף סוף הגיעו, ביל כבר היה מאורגן עם בית פרברי נאה, אספקת אוכל משובחת ומלכודות לכל זומבי או בוזז שייקרה בדרכו.
אבל יום אחד מגיע לפתח דלתו של ביל מישהו חביב יותר מכל בוזז: פרנק, איש שפחות טוב עם כלי עבודה ורובי ציד, אבל יודע להעריך יין, מוזיקה וגברים. והם מתאהבים. זה עובד נהדר במשך 20 שנים שלמות שהפרק מרפרף עליהן לאורך פחות משעה – עד שעומד בפני שניהם מכשול שהוא מבהיל יותר מכל זומבי: מחלת הסרטן, שתוקפת את פרנק.
את פרנק, אהוב לבו של ביל, מגלם מוריי בארטלט, שחקן קבוע בדרמות האיכות של HBO. הקהילה הגאה שמה עליו את הז'יטונים כבר כשהיה דומיניק החתיך ב"לוקינג"; העולם כולו הבין שאי אפשר להתעלם מהבחור כשהגיח בתפקיד ארמנד, מנהל "הלוטוס הלבן" סניף הוואי בעונה הראשונה של להיט הענק - איש שמאוד אוהב קוקאין ויודע בדיוק מה לעשות עם ההפרשות שלו כשלקוח מסוים בא לו ברע.
וככה, בזמן שאנחנו כבר רגילים מ"האחרונים שבינינו" לאופל, אלימות ומוות, מתגנב אלינו סיפור אהבה הומואי, עדין ועצוב. באיזשהו אופן, הפרק בכיכובם של בארטלט ואופרמן מזכיר את הסרט "סופרנובה" בהשתתפות סטנלי טוצ'י וקולין פירת', שיצא בארץ בשנה שעברה וסיפר על זוג גאה שמתמודד עם הדמנציה של אחד מהם.
במקרה של "האחרונים מבינינו", מדובר באנומליה ז'אנרית מרהיבה. "זכינו להשתתף בסצנות אקשן גדולות, ומייד לאחר מכן – בסצנות זומבים, ואז בסצנות יפהפיות שנראות כמו חלק מסרט עצמאי", סיפר בארטלט במסיבת עיתונאים שנערכה לרגל שידור הפרק, בהשתתפותו ובהשתתפות אופרמן. "היו כמה סצנות שהזכירו את הסרטים של חברת ההפקות מרצ'נט ואייבורי", אומר אופרמן, כשהוא מרפרר לסרטים כמו "שארית היום" ו"זיכרונות אהבה מפירנצה".
בכיתם כשצפיתם בפרק?
בארטלט: "ייבבתי. גם בן הזוג שלי ממש הושפע מהפרק הזה. בסוף הפרק הוא הסתכל עלי ואמר בדמעות 'אני ממש לא רוצה שתחלה', הוא ממש התקשה להפריד ביני לבין הדמות שראה בטלוויזיה".
אופרמן: "התרגשתי מהצפייה בו, אבל אני לא נהנה לראות את עצמי על המסך. אני לא יכול פשוט לצפות כמו עוד מישהו מהקהל שמהופנט מהתסרוקת המהממת שלי. בכל פעם בה אני צופה באיזושהי עבודה שהשתתפתי בה, אני נותן לעצמי הערות. מאוד התרגשתי מהסיפור, אבל גם מהעובדה שהצלחנו לא לפשל".
מה חשבתם על הגרסה המבוגרת שלכם? אהבתם את הקפיצה הזאת לעתיד?
אופרמן: "אני מוריד את הכובע בפני מחלקת האיפור והשיער, שעשו עבודה מדהימה. היה לביל ופרנק תפריט של לוקים שונים לאורך השנים; הם לא צריכים היו רק להזדקן, אלא שפרנק צריך גם להיות חולה יותר ויותר לאורך השנים. וכשהאמנים כל כך טובים במה שהם עושים, זה מקל עלינו בהרבה. יצא לי לאפר את עצמי בתפקידים על הבמה, וזה תמיד מדאיג ומסיח את הדעת. בהפקה הזאת, צוות האיפור הסירו מעלי את כל הדאגות והסחות הדעת האלה, וזה אפשר לנו להעביר את הסיפור הזה על הצד הטוב ביותר. אני כבר לא זוכר איך נראיתי, רק איך הרגשתי. בכלל, בימינו, עם התקדמות האפקטים הממוחשבים, התחלנו לקחת דברים כמובן מאליו. הפעם, האפקטים באו לביטוי בזה שכמה וכמה אנשים שפכו עלינו במשך שעות נסורת, דבק, צבע, אבקות, רוק ומסטיק - ויצרו יצירות מופת. בגלל שהם עשו את עבודתם נכון, היא כביכול בלתי נראית עבור הצופים. הלוואי שירימו להם יותר".
בארטלט: "מדובר באמנים. כשהסתכלתי במראה הרגשתי שאני רואה ציור".
הפרק השלישי של "האחרונים מבינינו", כאמור, הוא מעין פרק קפסולה; בהתאם, הוא מתחיל ומסיים את סיפורם של ביל ופרנק, בצורה שלא מאפשרת איזשהו המשך ישיר לעלילותיהם.
זאת ההזדמנות הראשונה – וכנראה גם האחרונה – לגלם את הדמויות האלה. בגלל שלא תחזרו אליהם יותר, מה תרצו להגיד לנו על ביל ופרנק?
אופרמן: "עם כל הכבוד, אתה מפגין חוסר דמיון משווע אם אתה חושב שלא נוכל לעמוד בראש ספין אוף בן 5 עונות על ביל ופרנק. אני כל כך שמח שרצו שאגלם את האיש הזה. בעידן הזה שבו אנחנו יכולים פשוט להיות תינוקות שמנים שיכולים לפנק את עצמנו בלחיצת כמה כפתורים בטלפון, אני ממש שמח ליצור דברים במו ידי, ושמח לקדם את המסר הזה בכל הזדמנות שיש לי. העובדה שביל הוא איש עצמאי ויצירתי שיודע להשתמש בידיו זיכתה אותו בסיפור האהבה הכי יפה בכל הסדרה. כלומר, תלמדו איך להשתמש בכלי עבודה, ובתמורה תקבלו נשיקה".
מוריי: "ביל ופרנק עומדים בפני אתגרים רבים שמגלמים בתוכם המון אמיתות לגבי אהבה ומערכות יחסים. בעולם האפל והמדכא של 'האחרונים מבינינו' קשה למצוא קשר, אהבה ותקווה - והיכולת של פרנק וביל למצוא אותה, למצוא מקלט אחד בשני היא מסר כל כך יפה, כי זה זמין עבור כולנו. לחלק מאיתנו זה קל יותר מאשר שזה קל לאחרים, כמובן".