מה קרה במשולש ברמודה, כיצד נוצרו הפירמידות במצרים, איך יסיימו נטלי ומושיקו - הן כמה מהתעלומות הגדולות של דורנו. אבל לא פחות גדולה מהן היא השאלה שגורמת כעת לרבים לזוז באי נוחות בכיסאותיהם: איך לעזאזל מצלמים את "טיפול זוגי", כשאי אפשר לראות אף מצלמה על הסט?
נתחיל מההתחלה. "טיפול זוגי", הסדרה הדוקומנטרית החדשה מבית כאן 11 מפגישה זוגות נשואים עם המטפלת הזוגית שרון ברעם וולובסקי בחדר הטיפולים, ומאפשרת לצופים להיות, באופן נדיר, זבוב על הקיר בפגישות שלהם. היא מבוססת על הפורמט האמריקאי Couples Therapy של רשת שואוטיים, וגם הסט שלה די זהה לזה של הפורמט המקורי. אך בניגוד לסדרות ריאליטי אחרות וסדרות דוקומנטריות שיצא לנו לראות בעבר, "טיפול זוגי" מתועדת במערכת מצלמות במעגל סגור – והקאץ'? בשום שלב הצופים לא יכולים לראות אף אחת מהמצלמות האלה. ב"האח הגדול", למשל, אין בעיה לזהות את המצלמות מבצבצות מאחורי הדיירים - אך "טיפול זוגי" מצליחה ליצור סט אינטימי שלא ניתן לזהות בו אמצעי תיעוד, וכך לזוגות קל יותר לשכוח שהם מצולמים לטלוויזיה – ולהיפתח.
ובכל זאת, ברור לחלוטין שהסדרה מצולמת ומתועדת. השאלה היחידה היא – איך? זו תעלומה שמדירה שינה מעיניהם של רוב מי שצפה בסדרה. המידע היחיד שההפקה מוכנה לחלוק הוא כי "לטובת התוכנית, הוקם חדר אינטימי ונטול צלמים, באופן שייסב לזוגות נוחות מרבית שתאפשר להם לדבר בגילוי לב מפעים על הקשיים, המורכבויות, הפחדים והמכאובים שאיתם מתמודדים מרבית הזוגות הנתונים במערכת יחסים ארוכה". אבל זו לא תשובה מספקת בשום צורה – ולמרבה המזל, באתרים האמריקאים חושפים קצת יותר מידע. לא ברור בינתיים אם בישראל העתיקו את הסט האמריקאי כמו שהוא או רק לקחו השראה (אי אפשר להתעלם מהדמיון בין השניים), אבל אפשר לנחש כי השתמשו באמצעי תיעוד דומים.
באתר Distractify ראיינו את המטפלת הזוגית של הגרסה האמריקאית, אורנה גורלניק שמה (כן, היא משלנו), והיא חשפה כי התכנית צולמה דרך מראות חד כיווניות שהקיפו את הסט. "היו מצלמות על דולי ושישה צלמים שמפעילים אותן בזמן כל הטיפולים", הסבירה גורלניק. "אבל לא רואים את זה כשיושבים בחדר". ועם כל הכבוד לגורלניק, זו אולי התחלה של תשובה – אבל זה עדיין לא לגמרי מספיק, כי החדר עצמו לא מלא במראות. או כך לפחות אנחנו חושבים.
אך אל דאגה: יש פתרון לתעלומה. באתר VULTURE ראיינו את היוצרים לגבי אותן שאלות בדיוק (כפי שציינו, בהחלט מדובר בתעלומה בקנה מידה עולמי). במאי הגרסה האמריקאית ג'וש קרייגמן סיפר כי בתהליך בניית הסט הם שקלו להשתמש בחדר הטיפולים האמיתי של גורלניק, כדי לשמר את האותנטיות של המטופלים, אך הבינו שאין בו מספיק מקום לצוותי הצילום. אז הם תכננו לבנות חדר שיצולם מצד אחד בלבד, כמו שנוהגים לצלם סיטקומים עם קהל – אך לבסוף ויתרו גם על הפתרון הזה. "רצינו שתהיה לנו היכולת לתפוס כל דבר שיקרה למצולמים שלנו, בכל זמן, מכל כיוון", הוסיף המפיק והבמאי אלי דספרס באותו ראיון. "הצורך הזה הכתיב את כל מה שבא אחריו".
אז הם שקלו להשתמש במראה חד כיוונית – אך הבינו כי מראה ענקית היא לא בדיוק הדבר שהם מחפשים, וכי זה נראה יותר כמו חדר חקירות מאשר חדר טיפולים. ואז הם מצאו פתרון. "זה מדהים עד כמה הסתרת המצלמה הייתה פשוטה", העיד קרייגמן. "זה טריק מיושן, פשוט לשים מראה בזווית של 45 מעלות".
"בעיקרון, המראות נמצאות בזווית כך שהן מכפילות את מה שהן רואות. כשהקהל רואה מדף ספרים, למשל, חצי ממה שהם רואים זו בכלל תמונת מראה שהוסוותה בקפידה אל תוך הסט", הסבירה מעצבת ההפקה נורה מנדיס באותו ראיון. מאחורי הקירות התקין הצוות ציוד צילום שמאפשר למצלמה לנוע. בנוסף, יש גם כמה מראות שגלויות לעין, וגם מאחוריהן מסתתרות מצלמות – אבל המראות הללו ממוקמות איפה שיהיה הגיוני לשים מראה מלכתחילה.
