לא לחינם משווקת המכשף (The Witcher), הסדרה העתידית של נטפליקס בכיכובו של הנרי קאוויל - סופרמן בדימוס - כיורשת למשחקי הכס. נכון שגופי שידור רבים מחפשים איך למלא את החלל שהותיר האפוס הטלוויזיוני של HBO שהסתיים לפני שלושה חודשים אחרי שמונה עונות, אבל נטפליקס נראית נחושה להפיק את התחליף האפּי, המרשים והיקר ביותר (על פי ההערכות, העונה הראשונה של המכשף עלתה לנטפליקס בין 70 ל-80 מיליון דולרים), מה שמציב אותה לפחות חצי צעד לפני המתחרות. וכל זה אחלה, רק שלמרות מסע פרסום הולך ומתרחב, למי שלא בקיא במיתולוגיית היבשת ובסאגה של גארלט (הגיבור, בגילומו של קאוויל), המכשף עלולה להישמע קצת סתומה ומרתיעה. ובשביל זה אנחנו כאן: לזרוע קצת סדר ולהכין אתכם לסדרה שצפוייה לעלות לקראת סוף השנה האזרחית. על לא דבר.

המכשף מבוססת על הסאגה הספרותית של גראלט מריוויה - סדרת ספרים שכתב הסופר הפולני אנדז'יי ספקובסקי, ושנחשבת לייצוא הפולני הלוהט ביותר מאז המשפט "זה בסדר, אני אשב פה לבד בחושך". הספריםה התבססו על סיפורי פנטזיה שכתב ספקובסקי במהלך שנות ה-80. הם תורגמו לאנגלית בשם The Witcher בראשית שנות ה-90, ועובדו בהמשך לסדרת טלוויזיה פולנית, לסרט פולני בשם Hexer ולחוברות קומיקס. נכון לעכשיו, העיבודים המוכרים ביותר להרפתקאותיו של המכשף גארלט הם משחקי הווידאו, שיוצאים באופן סדיר למחצה מאז 2007, וכוללים עד כה שלושה משחקים מצליחים לקונסולות ופלטפורמות גיימינג שונות, כולל משחקי מובייל.

אבל מה בעצם קורה שם? המכשף מתרחשת ביבשת (זה שמה - היבשת), שקיימת במציאות חלופית בה קסם וטכנולוגיה ימי-בניימית מכתיבים יחד את מציאות חייהם של שבטים שונים וקהילות שונות של יצורים מופלאים ומפלצות. ספקובסקי תיבל את היצירה הפנטסטית שלו בביקורת חברתית, ובני האדם שמושלים ביבשת עושים זאת אחרי מלחמת אזרחים עקובה מדם, ושלטונם כרוך גם בהדרת האוכלוסיות הקסומות לגטאות ולערים מבודדות. שבט האלפים והגמדים סובלים מבעיית גזענות גלויה ביבשת ואף מתבצעים בהם מעשי פוגרום, וקוסמים ומכשפות נחשבים ל"פריקים" וסובלים גם הם מאפליה חברתית. כמו כן, בדומה למשחקי הכס ובשונה, נאמר, ממציאות שר הטבעות, העולם של המכשף נוטף פוליטיקה וסקס, ומתעסק בשאלות מורכבות יחסית על שלטון, הגירה, עוני ואלימות.

גראלט, גיבור הסדרה הוא מכשף (וויצ'ר, למעריצים). המכשפים הם לוחמים וקוסמים שמאומנים מילדות להתמודד עם איומים על טבעיים כמו אנשי זאב, רוחות רפאים וערפדים. כיוון שגראלט הוסלל מילדות למקצוע הכישוף, בוצעו בו גם מעין ניסויים גנטיים והוא אולץ גם לשתות שיקויים שמצד אחד העניקו לו כוח פיזי ושכללו את יכולות הכישוף שלו, אבל גם גרמו לו לאבד את רוב הפיגמנטים בגופו, מה שמסביר את הפאה הלבנה המופלאה שקאוויל חובש בצילומי הסדרה. בראיון שנערך לאחרונה, הסביר קאוויל שזה אולי נשמע מפתה להיות מכשף, אך שמדובר בתהליך ארוך ואלים, ושרק אחד מתוך עשרה ילדים שמתחילים את דרכם כמכשפים צעירים (בספרים מופיעים שלושה מוסדות הכשרה למכשפים) שורדים את תהליכי האימון וההשבחה. כשהם משלימים את הכשרתם, הם יוצאים לעולם במטרה לקטול ולהביס כמה שיותר מפלצות, בדרך כלל בעבור שכר. אל קאוויל, שתיאר את עלילת המכשף כסיפור על משפחה, יצטרפו דמויות נוספות, שהבולטות שבהן הן שותפותיו למסע - נסיכה לוחמת בשם סירי וקוסמת בשם יניפר שיגולמו על ידי השחקניות הלא-מאוד-מוכרות פריה אלאן ואניה צ'אלוטרה, בהתאמה.

"(המכשפים) נודדים בעולם ומחפשים מפלצות בשביל כסף, וזו המטרה האחת שלהם", הסביר קאוויל באותו ראיון. "זו הסיבה היחידה לקיום שלהם, ובדרך כלל החברה דוחה אותם כי לא אמורים להיות להם רגשות, ובבסיסם הם רק חבורה של לוחמים קשוחים שהורגים מפלצות". כבר כאן זה נשמע מדהים, אבל כמובן שזה לא כל הסיפור. קאוויל הסביר שהניתוק הרגשי של המכשפים נובע מהמקצוע המסוכן שלהם ומהרצון לא להיקשר לקהילות שהם מגנים עליהם - "אם אין להם רגשות, יהיה להם קל יותר לבקש כסף תמורת המפלצות... אנשים לא יכולים להשפיע עליהם ולהשתמש בתירוץ 'אבל הילדים שלי'", אמר. "גראלט הוא הרבה יותר מזה", הוסיף השחקן. "יש לו חזות קשוחה כי הוא מאמין שככה העולם פועל, אבל עמוק-עמוק בפנים, יש לאיש הזה אמונה אחרת לגבי איך העולם יכול להיראות".