תקופת החגים בטלוויזיה הישראלית מעולם לא הייתה זמן להפקות גדולות. אבל בין ערב התרמה אחד למשנהו, הגוף זקוק לקצת ריאליטי - ורצוי שזה יהיה אחד טוב. כשאין משהו מוצלח בסביבה, אפשר למצוא גם כמה פשרות. ואין פשרה גדולה יותר מ"חיים של אבא", דוקו-ריאליטי שקם על חורבות "6 אימהות" ו"6 אבות" ומלווה את היצור הבכייני ביותר בטבע: אבות ישראלים סטרייטים. רק שכמו בעוד תוכניות זעירות מסוג זה, בהן "ארבע חתונות", "זוג מנצח" ו"טיול חמישה", דווקא שם מסתתר הקאלט. לפחות אם עוצמים עין אחת, ואולי גם את השנייה.
ל"חיים של אבא", המסע הדוקומנטרי-אנתרופולוגי של רשת 13 שסיים השבוע את עונתו הראשונה וכנראה גם האחרונה, לוהקו כל החשודים המיידיים: בוגר "האח הגדול", "בואו לאכול איתי" וכנסת ישראל אורן חזן; קובי פרץ, זמר ועבריין מורשע שנשלח, לדבריו, ל"בית האסורים"; בן בן ברוך, איש שלפי ההפקה אמור להיות קומיקאי; השף-סלב עומר מילר, היהלומן והאקס ישראל אור, וגם גיא יחזקאל, ששכל את אשתו קים לבנגרונד בפיגוע בברקן. בקיצור, ליינאפ ממוצע של תוכנית אירוח בערוץ 24 ז"ל. כולם הכניסו את המצלמות לבתיהם לתקופה שאורכה לא ברור, וכולם התיישבו בהמשך מול המצלמות (ולפני מסך ירוק מהגרועים שנראו בתעשייה) כדי לחלוק כמה תובנות על עצמם ועל המשפחות האחרות.
צופי הטלוויזיה הבקיאים כנראה כבר גילו לבד ש"חיים של אבא" צולמה עוד בשנת 2019, אבל הרמזים על כך מגיעים מכל עבר: עומר מילר, שבתו השלישית נולדה לאחרונה, מוצג מול המצלמות כמי שבדיוק הפך לאבא לתאומים. הקורונה, חלק בלתי נפרד מכל ריאליטי עכשווי, משולבת בעלילה רק בפרק האחרון - שסוגר את הסיפורים באופן עוד יותר צולע מזה שהם נפתחו בו. וכן, יש גם את השיער המרשים של ישראל אור, שמשום מה לא מופיע בצילומים המקוריים.
למעט גיא יחזקאל האלמן וישראל אור הגרוש - כל משתתפי "חיים של אבא" נמצאים בזוגיות. אז למה להתייחס לנשים שלהם רק עכשיו? כי ניכר שמההפקה הן קיבלו תשומת לב קטנה עוד יותר, ולא בצדק. שירן כדר מתגלה כפרסונה כריזמטית עוד יותר מבן זוגה עומר מילר (ואם לשפוט לפי האינסטגרם, אז גם יותר משפיעה), רינת חזן היא דמות ריאליטי קלאסית במשפחה שכבר הביאה לנו כמה כאלה, וענבל פרץ היא הגיבורה הטרגית של העונה כולה. לאורך העונה הקצרה היא מספיקה לגלות שקובי שולח את הילדים שלהם לחינוך ממלכתי-דתי בלי לקבל ממנה אישור (וכמובן שאחד הילדים לא החזיק שם מעמד. אבל זה היה "באשמת החברה", כפי שקובי אומר אחר כך), שאמא שלו עומדת לעבור לגור איתם ושבגדול, הוא לא ממש מתחשב בה. לפחות לא ברגעים שתועדו מול המצלמה. כל זה קורה, כאמור, כשהאיש מקפיד לתאר את תקופתו בכלא כ"בית האסורים", מחויבות שאי אפשר שלא להסיר בפניה את הכובע.
"חיים של אבא" עמוסה ברגעי אטימות, שוביניזם ופרימיטיביות שיגרמו לכם לצרוח - ואם משהו בה עשוי לפצות על זה, כנראה שמדובר בכמה רגעי ביזאר, עם דגש על אלה של ישראל אור. ישראל הוא מקרה קלאסי של גבר עשיר כקורח שמנסה לקנות את האהבה של בתו בימים שבהם היא נמצאת אצלו (זו לא תובנה, לאיש ממש נפלטת באיזשהו שלב השאלה "אז את אוהבת אותי יותר מאת אמא?"), וקשה להוריד את העיניים מהמסך כשהוא מתמלא בשפע שכל ילדה אחרת יכולה רק לחלום עליו. רוצה מסיבה, למרות שאין לך יום הולדת? כמה טלפונים ונביא לך כוכב ילדים הביתה, כולל ברכה מרחוק ממיקי מוכתר, שהייתה מאוד עסוקה. רוצה בובת פרווה של טיגריס? אבא יקנה לך חנות שלמה.
ובכל זאת, קשה להתקרב למחוזות הקאלט בלי להציג מישהו להזדהות איתו. עבור הצופה הבורגני הממוצע, עומר מילר הוא כנראה הכי קרוב לזה - אבל העונה נפתחת עם ערב החזרה שלו ושל שירן מבית החולים, בו היא סגורה בחדר והוא מעביר סדנת בישול, וכנראה שיש לזה סיבה. האבא היחיד שזוכה לעריכה חיובית הוא גיא יחזקאל, מהסיבות הברורות, והוא ממלא את זמן המסך שלו בהצלחה. בין התקשורת עם בנו קאי למפגש עם הוריה של קים בפרק האחרון, הוא אפילו מרגש קצת. רק שברור שהתוכנית הזו לא נשענת עליו.
במקרה של אורן חזן, החדשות הטובות הן שההצצה לבית שלו מוכיחה שמעולם לא עשה הצגות למצלמה. החדשות הרעות הן, ובכן, ההבנה שהוא מתנהג בצורה שבה הוא מתנהג כלפי כולם. עצלנות וחוסר שיתוף פעולה הם ההתמחות שלו - לא שרינת תמימה, האישה ממש אומרת לו שאם הוא רוצה להישאר במצב הזה, שיתחיל להביא יותר כסף הביתה - ומצער לראות איך רשת 13 התמסרה באופן מוחלט למסע הגאולה שלו, קודם ב"האח הגדול" ועכשיו גם כאן, כולל העלמת עין מכמה שקרים בולטים. כשאורן מתלונן על כך שקיבל קללות קשות ברחוב בימיו בכנסת, הוא כנראה צודק. אבל כשהוא אומר שמעולם לא קילל אחרים, זה הזמן להעלות כמה קטעים מהארכיון, ולא להמשיך הלאה כאילו לא קרה שום דבר. סביר להניח שהשרה פנינה תמנו-שטה עסוקה מדי בשביל לצפות ב"חיים של אבא", רק שלא צריך אותה בשביל לזכור כיצד כונתה על ידו "עולת מחמד". זה גם המצב של אילן גילאון, מיכל רוזין ואפילו ראש עיריית אריאל, שחזן עצמו הודה שקילל אותו בפני בית המשפט.
אבל מעבר לליהוק ספציפי, ומעבר לאי-אלו רגעי קאלט, צריך לשאול שאלה אחרת: למה "חיים של אבא" קיימת בכלל? לא היה עדיף לגנוז אותה? ספק אם מישהו מהמצולמים המוכרים בה זוכה כאן לאיזשהו שירות טוב, אם כי מצד שני ספק אם מישהו בכלל יזכור אותה בעוד חצי שנה. ואין טעם למכור כאן סיסמאות על אבהות וחיי משפחה: ניכר שרוב המשתתפים לא באמת מביעים עניין במה שקורה אצלם בסלון, ושהילדים מהווים עבורם עול, לא מתנה שצריך להגיד עליה תודה. הם בסך הכל מטרד בדרך למטרה חשובה עוד יותר - התעסקות אך ורק בעצמם, כל עוד האישה תעשה את כל המטלות שלהם ולא תתעצבן עליהם בשום שלב. ולא, סטיקרים בסגנון "מי שחזק יהיה חזק" או "צריך כל הזמן לחשוב קדימה" לא הופכים את זמן המסך שלך לתוכן אבהי מעורר השראה, ישראל אור. מותר לעשות ריאליטי על כלום, לפעמים גם רצוי, השאלה היא באיזה מחיר. ובסוף, "חיים של אבא" היא תוכנית מלפני שנתיים עם גברים מלפני 40 שנה.