האקס המיתולוגי (2007)
מיכל גולן, בגילומה של טלי שרון, יצאה למסע למיפוי האקסים שלה כדי להבין אם אחד מהם הוא אהבת חייה האמיתית. האקסים של גולן שוחקו בין השאר על ידי עפר שכטר, זוהר שטראוס, הנרי דוד ומיה דגן (ל-ו-ה-ט).
את התהליך המצחיק-מריר-משונה הזה ליוו ידידיה, כולם אנשים על הספקטרום ההיפסטרי עם שמות כמו סקאי ופישי. אחרי 11 פרקים, הסדרה נכנסה לרשימת האקסים הטלוויזיוניים של קשת ורכבה על וספה יש לתוך תהום מלאה שכחה, אבל האמריקאים עוד האמינו בה. העיבוד החו"לי לאקס עלה בארצות הברית בסתיו 2008, אך גם שם נחלה הסדרה הצלחה זעומה, ובוטלה אחרי מספר קטנטן של פרקים.
גירושים נפלאים (2010)
לאמריקאים היו בוסטון ליגל, אלי מקביל ו-Suits, ולנו יש פלאפל. ואת גירושים נפלאים, אבל עם יד על הלב, מי מכם זוכר את הדרמה היעילה הזו על משרד עורכי דין שמתמחה, נכון מאוד, בגירושים? נא לזכור שאתם מעידים כאן תחת שבועה, וכל ניסיון להשיב משהו כמו "ברור, אסי לוי בתפקיד הראשי" יסתיים בכתב אישום בגין עדות שקר.
מתי נתנשק (2007)
כמו כל סדרה בערך באותן שנים, גם במתי נתנשק עסקו באהבות, פרידות, עוד אהבות ועוד פרידות. ולמרות תפקידים ראשיים של ליאור אשכנזי ועדי עזרוני, מתי נתנשק זכורה בעיקר כתפקיד הפריצה של ליאור רז. המילה "זכורה" מופיעה כאן בשימוש מאוד נדיב, כן?
אגדת דשא (2007-2006)
מכירים את זה שהאבא המנוכר שלכם מת ואתם יורשים את קבוצת הכדורגל שהוא ניהל, אבל אתם ממש לא מבינים בכדורגל? ואחד מהשחקנים בקבוצה הוא בחור שהיה לכם קטע איתו, אבל ממש בקטנה וממש מזמן? ואיכשהו אתם לא מיטל אוגנסיאן מהאלופה? אגדת דשא רצה במשך שתי עונות בערוץ 10, עליו השלום, וסיפקה לדניאלה וירצר, סמי הורי ונבו קמחי תפקידים די מעולים, שלא מספיק אנשים חזו בהם בזמן אמת. אחרי 26 פרקים ושתי עונות פרקים היא פרשה מלוח השידורים וכיום היא מאמנת סדרות בליגת הילדים של מחוז מרכז. סתם, לא.
חמישה גברים וחתונה (2008)
לפעמים נדמה כאילו חמישה גברים וחתונה היא הזייה קדחתנית שהטלוויזיה הישראלית חלמה לרגע - ואז שכחה לגמרי. אבל לא, היו דברים מעולם. במשך 13 פרקים, שנצמדו בזמן אמת אל השבועיים האחרונים לפני חתונתם של יאיר (יחזקאל לזרוב) ושרון (לירון ויסמן). הסדרה של ערן קולירין הציצה עמוק לתוך תודעתם של יאיר והגברים שהקיפו אותו בתחנות שונות בחייו, רובם משונים, מבולבלים, אבודים ומבוהלים עד מוות מהקונספט של התבגרות. לא תמיד היה ברור מה הסדרה הזו רצתה מצופיה, אבל המעטים שאהבו אותה יישבעו גם היום שמדובר בהברקה.
תיבת נח (2009)
קבוצת אנשים עצובים, כל אחד מסיבותיו שלו, מתכנסים מדי שבוע לדון בצער שלהם, ביגון, בשכול, בתסכולים ובאכזבות, בבגידות ובהסתרות ועצב העמוק-עמוק שאופף אותם. איך זה לא הפך ללהיט? הסטאר פאוור של מארק איווניר, יעל אבקסיס ומלאני פרס לא עבד, והשיבוץ התמוה של רשת, אז זכיינית בערוץ 2, היווה את המסמר האחרון בארון ההצלחה בו הלכה תיבת נח לעולמה. שזה בסדר, כי היא הייתה סדרה שמאוד אהבו בה לוויות.
לא הבטחתי לך (2008)
אוף, איזה קשה זה להיות גבר. תשאלו את אודי, איציק ותומר, שלושה גברים בדרגות שונות של הקלשת שיער, שניסו לנווט באוקיינוס הצרות שהחיים זימנו להם. לא הבטחתי לך הייתה ממש אחלה, אגב, והתהדרה בנבחרת שחקנים שסדרות אחרות היו יכולות רק לקנא בה - דני גבע, גורי אלפי ואלי פיניש בתפקידים הראשיים - אבל עשור וקצת אחר כך, נראה שהמשקל הסגולי שלה שאף לאפס.
על קצות האצבעות (2008)
מיכאל אלוני הוא יהלי. זהו, זה סוף התקציר, לדמות שלו קוראים יהלי וזה כל מה שצריך לדעת על הסדרה הזו, שהחלה את חייה כדרמה, ותוך כדי שידור עברה תפנית של 180 מעלות ושווקה מחדש כטלנבולה עסיסית בעלת ערכי הפקה גבוהים.
העלילה עסקה בעורך דין שנסחף אל תוך תככיה של משפחה אמידה, עם שלוש אחיות שמושכות אותו לכיוונים שונים של עלילה מופרכת להפליא. רוצים רשימת שמות שתגרום לכם להגיד "אאאאא איך ביטלו את זה אחרי עונה אחת"? אין בעיה: דנה עדיני, דורית בר-אור, יוסף סוויד, מריאנו אידלמן, אנה זאיקין והאחת והיחידה - תחיה דנון.
האמת העירומה (2008)
חקירת היעלמותה של נערה דכאונית נפרשת על פני 16 פרקים, שמתרחשים כולם בתוך חדר חקירה אחד, ובכל פעם דמות אחרת מחייה מזומנת אליו ומספקת חלק קטן מפאזל ההיעלמות. כמו כן, לדניאלה קרטס (הגר, אותה נערה נעלמת) הייתה פאה שבאמת צריך לכתוב עליה כתבה נפרדת. וכשפאה היא החלק הזכיר ביותר בסדרה שלך, אתה כנראה בצרות.
מגדלים באוויר (2009)
דרמת האיכות של ניר ברגמן, אסף אמיר ומריה פלדמן הייתה אמורה להיות גולת הכותרת בלוח השידורים של ערוץ 10. וייתכן שהייתה, אבל איש לא צפה בה זמן אמת. הסדרה גוללה את סיפוריהן של שלוש אחיות עצובות מאוד, כל אחת מסיבותיה, שנאלצו לחשוב מחדש על חייהן בעקבות חשיפה של סוד משפחתי. הטיימינג של מגדלים באוויר הוא כנראה מה שהזיק לה יותר מכל - היא עלתה לשידור כשלציבור נמאס, בגדול, מסדרות דרמה איטיות ומהורהרות בכיכובן של דמויות נוגות.
משמורת (2007)
לא שאף אחד לא קנה את נתן דטנר כרב-שגל עם היסטוריה רומנטית שכוללת את ענת ברזילי, שרית וינו-אלעד ואורלי זילברשץ כמו ש... אה, כן, זה די מה שקרה בסך הכל. משמורת הייתה דרמה קומית על משפחה עם יותר מדי איברים ויותר מדי ילדים, חוקיים ולא חוקיים גם יחד. היא הייתה מאוד נעימה ואפילו התהדרה בשיר נושא שכתבה וביצעה קרן פלס, אבל לא הצליחה להותיר חותם אמיתי על קהל הצופים. היא לא הייתה רעה, היא פשוט הייתה - ואיננה.
הצרות שלי עם נשים (2010)
אין סדרה גרועה עם חנה לסלאו, יש סדרה עם חנה לסלאו - שגרוע לה. לסלאו גילמה בסדרה את עדינה, הפסיכולוגית הנו-הנונסנסית של ארי (דן שפירא), והייתה קרן אור קומית בסדרה מאוד חמודה בסך הכל, אבל גם כזו שהתעקשה להציג נשים כיצורי פרא משונים כאלה, שצריך לאלף או לכלוא או לשלוח לקרקס. היא לא השיגה מספיק רייטינג, וטלי שרון - שגילמה את לילך, מושא אהבתו של ארי - זכתה להשתתף בעוד סדרה מלאת פוטנציאל שלא האריכה ימים.
מה שנחוץ לרווק (2008)
עיבוד ישראלי מודרני ל"גאווה ודעה קדומה"? אוקיי. וזה מתרחש בגליל? סבבה. וגם פה דן שפירא, וגם כאן עירית לינור על כיסא התסריטאית (והבמאית), וגם בסדרה הזו חנה לסלאו היא נקודת אור. מה שנחוץ לרווק הייתה אמורה להיות ממתק אנגלי מחוכם, אך התגלתה כטלנובלה בשישה פרקים, שהצליחה לפספס את רוב האיכויות של ג'יין אוסטן.