העונה הראשונה של "בלש אמיתי", שעלתה לפני עשר שנים, הייתה לא פחות ממאורע טלוויזיוני, בתקופה שבה הייתה הרבה טלוויזיה ומעט מאוד מאורעות. סיפור העלילה לקח אלמנטים מז'אנר המותחן הבלשי שכולנו מכירים, אבל שילב אווירה על טבעית ומסתורין שהצליח לצמרר ובמקביל לרגש. כמובן שגם הליהוק של שני כוכבים ענקיים - וודי הארלסון ומתיו מקונוהיי, שעדיין חתומים על הסדרה כמפיקים - תרם להצלחה.
אחרי עונה שנייה שאכזבה את הקהל והמבקרים ועונה שלישית מוצלחת יותר אבל לא מדוברת כמו הראשונה, "בלש אמיתי" ("True Detective", שעולה ב-15 בינואר ב-yes ,HOT וסלקום TV) חוזרת עם טוויסט - את היוצר ניק פיזולטו מחליפה איסה לופז, עם עונה שמגיעה עם טייטל משלה - "בלש אמיתי: ארץ הלילה" - פרספקטיבה נשית וליהוקים מפתיעים. ג'ודי פוסטר, שלא הופיעה בתפקיד משמעותי בטלוויזיה מאז 1975, חוזרת עם תפקיד מרכזי, ולצדה קאלי ריס, מתאגרפת ושחקנית חדשה ועדיין אנונימית מאוד.
בראיון ל-mako מלוס אנג'לס, ג'ודי פוסטר, שחתומה על הסדרה גם כמפיקה, והיוצרת איסה לופז, נשמעות גאות מאוד ביצירה החדשה, בהזדמנות לקחת חלק בפרנצ'ייז ששתיהן אוהבות ובעיקר - לספר סיפור שמתמקד בנשים ומביא לקדמת הבמה את קולן של הנשים הילידות של אלסקה.
הרעיון לסדרה, למרבה ההפתעה, נרקם עוד לפני ש-HBO פנו ללופז. "השתעשעתי עם הרעיון של לכתוב סיפור 'מי-עשה-זאת' שמתרחש בקרח", היא מספרת. "אבל זה היה עדיין מאוד מעורפל - ואז קיבלתי את הטלפון מ-HBO ששאלו מה הייתי עושה עם 'בלש אמיתי', אז זה היה השידוך המושלם. הרעיון כבר היה שם, וזה ממש הסתדר באופן יפהפה. אני לא מאמינה שדברים קורים במקרה, אני מאמינה בקשרים. לא ידעתי ש-HBO מתכננים עונה חדשה, אבל אני חושבת שיש משהו ברוח התקופה, במה שקורה בעולם ואילו סיפורים צריכים להיות מסופרים, וזה פשוט קרה בערך באותו זמן".
העונה החדשה מתרחשת באניס, עיר פיקטיבית באלסקה שמבוססת על שלוש עיירות אמיתיות בצפון-מערב אלסקה, ונפתחת בתעלומה שמתרחשת בתחנת מחקר - קבוצה של חוקרים נמצאים מתים, כשפרשיות אלימות נגד נשים מקומיות מהעבר מבעבעות לפני השטח. החוקרות דנברס (פוסטר) ונבארו (ריס) צריכות לשזור ביחד את כל החוטים ולהבין את הקשרים בין הפשעים השונים. "אני לא חושבת שאלימות נגד נשים היא נושא בסדרות ובסרטים כמו שהיא פשוט נושא בעולם", אומרת פוסטר. "אם מסתכלים על סטטיסטיקות, זאת המציאות של החיים שלנו מאז ראשית הימים, בעיקר נגד ילידים ונשים ילידות שנרצחות. זאת בעיה אמיתית שקיימת ומאוד רצינו לדבר עליה, עד כמה שקשה לדבר עליה. זה לא קורה רק באלסקה, זה קורה גם באמריקה ובאמריקה הלטינית, וזה חלק מאוד משונה מהתרבות שלנו".
בהתאם לרצון להתמקד באלימות נגד נשים ילידות, לופז ופוסטר לא רצו להעמיד את דמותה של הבלשית הלבנה במרכז הסיפור, למרות הפיתוי להתמקד בהופעה של פוסטר האגדית, שהחזרה שלה לטלוויזיה לאחר כמעט 50 שנה היא מרגשת. "הדאגה שלי הייתה לוודא שהמסע המרכזי בסרט הוא של נבארו, ולא של דנברס. זאת הדמות המרכזית, הקול המרכזי, ולפי זה הנדסתי לאחור את דנברס", פוסטר מרחיבה. "זה היה כיף להמציא מישהי שיש לה צד רוחני באופן אינסטינקטיבי אבל מאוד התאמצה להדחיק אותו. מישהי שחושבת שהבדיחות שלה מצחיקות כשהן לא. מישהי שכל הזמן מסיחה את דעת עצמה עם טינדר ודברים אחרים, משחקים, רעש לבן, כדי להגן על עצמה מהמציאות של הכאב שלה. איסה ואני, כנשים מעל 40, היינו מסוגלות לצלול לתוך האישיות המתוסבכת שלנו עצמנו כדי לבנות אותה".
הגיל של פוסטר, שחגגה יום הולדת 61 לאחרונה, מעסיק אותה לאורך הראיון כולו, והיא מרבה לדבר עליו. "שנות השישים הן קסומות", היא אומרת. "אני נהנית לשחק יותר מאי פעם. העשור הקודם היה קשה ומבלבל. הייתה לי הרבה שנאה עצמית ותחושה של 'למה אני לא טובה כמו שקיוויתי שאהיה? למה לא מילאתי את הפוטנציאל שלי?'. התחריתי מול דימוי של עצמי הישנה. עכשיו הלחץ כבר לא קיים, ואני יכולה להגיד - זה לא הזמן שלי. היה לי את הזמן שלי, אז מה אני יכולה לעשות עכשיו שהוא הכי ממלא ומספק? ומתברר שזה לתמוך באנשים אחרים ולהיות חלק מצוות. וזה מדהים כמה שאני מסופקת".
העונה הזאת מכילה בתוכה הרבה מאוד תמות, אבל האחת שהכתה בי הכי חזק היא תמה של אבל. איך את מתחברת כשחקנית למקום הזה, ומה היית רוצה שהצופים יצאו איתו מהצפייה בסדרה בנוגע לחיים והתמודדות עם אבל?
"כן, זאת סדרה אפלה. אנחנו מחבקות ואוהבות את זה. אני מהאנשים האלה שאוהבים סרטים אפלים, אז שום דבר לא משמח אותי כמו לצלול לדברים שמרגישים משמעותיים ובעלי אמירה גם בחיים האמיתיים. גם זה מתקשר לגיל - ככל שחיית יותר זמן, כמובן שהתאבלת יותר. את רואה יותר את המורכבות של זה ואת הרעיון בחוויה האנושית, שמופיע גם בעונה, שהמתים מהלכים בינינו ושהם חלק מהחיים שלנו. זה רעיון שמוטמע בתוך תרבויות ילידיות, אבל ככל שאת מתבגרת את מבינה - 'וואו, זה חלק גם מהחיים שלי', אז זה משהו שמאוד רציתי לדבר עליו".
ג'ודי פוסטר, מתברר, הייתה גם חלק מההשראה לסדרה, אבל לופז לא חלמה שהיא תזכה ללהק אותה. "כשקיבלתי את הג'וב ראיתי שוב את העונה הראשונה של 'בלש אמיתי', כדי לפצח מה הפך אותה לכל כך מיוחדת, והבנתי שהיא מזכירה לי את הסרט 'שבעה חטאים'", היא נזכרת. "אז חזרתי וראיתי שוב את הסרט, שהוא עדיין גאוני, והבנתי שהוא לעולם לא היה קורה בלי 'שתיקת הכבשים'. חזרתי וצפיתי שוב גם בו וראיתי את ג'ודי פוסטר וחשבתי 'אלוהים, אני מתגעגעת אליה' ואיזה מדהים זה יהיה להחזיר אותה ולתת לה שש שעות לחקור דמות. באופן מדהים היא אמרה כן, והנה אנחנו".
הליהוק של ריס כבר הייתה יותר מאתגר. "ככל שלמדתי על התרבות והמקום והזהות הילידית בעיירות שעליהן ביססתי את העיירה הפיקטיבית, הבנתי שאחת משתי הדמויות הראשיות חייבת להיות שייכת לתרבות הזאת, שזאת תהיה טעות לספר סיפור שהן לא במרכז שלו", אומרת לופז. "היא חצי לטינית, כי אני לטינית, אבל היא גם חצי ילידית מאלסקה, והאתגר היה למצוא כוכבת ילידית. עכשיו יש לנו את לילי גלדסטון, אבל באותו זמן לא הייתה אף אחת. כשהלכתי ל-HBO ואמרתי להם שאני רוצה שהדמות של נבארו תהיה ילידית, הם אמרו 'אנחנו שומעים אותך, אבל בדרך כלל ב'בלש אמיתי יש שני כוכבים'. אז הראיתי להם תמונה, רק תמונה של קאלי, וכשהם ראו אותה ואז צפו בסרט בכיכובה - הם הסכימו".
האנשים של רשת HBO מתגלים בראיון יותר מפעם כזורמים במיוחד עם החזון של הטאלנטים שלהם. בניגוד למה שנהוג אצלם בשנים האחרונות, לופז הצליחה לשכנע אותם לרכוש שיר של בילי אייליש עבור הפתיח היפהפה של העונה החדשה. "האזנתי לבילי אייליש כל הזמן כשכתבתי את התסריט", היא אומרת. אני חושבת שבילי אייליש שמרה על השפיות שלי בזמן מגפת הקורונה, אם לומר את האמת. הרגשתי שזה יהיה כל כך בלתי צפוי פתאום לשמוע את השיר 'Bury A Friend', אבל כל שורה של השיר כאילו נכתבה על הסדרה. זה מטורף איך שהשיר מתייחס ללשון, לקבירת חברים. כל כך הרבה דברים שקרו בסדרה מופיעים בשיר. אז עשיתי את הבחירה הזאת ו-HBO כבר לא כל כך משתמשים בשירים לפתיחים אלא במלחינים, אבל אני אוהבת את העובדה שאפשר ללכת אליהם עם רעיון יצירתי והם יגידו 'אנחנו איתך'. הם הלכו על זה".