אחרי לא מעט ראיונות, פרומואים, פרימיירות והייפ כללי - "רפאליס" הגיעה למסך. הדוקו-ריאליטי של HOT עוקב אחרי משפחת רפאלי מיום שחרורה של האֵם ציפי מכלא נווה תרצה, שבו העבירה שמונה חודשי מאסר אחרי שהורשעה בעבירות מס. כפי שמתבהר די מהר, היציאה מכלא הנשים והחזרה לשגרה משפחתית בבית מלא גברים - גם אם בית שמתגאה בנשים החזקות שיצאו ממנו - מלווה במצג של גבריות רעילה, שוביניזם, מיזוגיניה, שטחיות והחפצה.
נתחיל בטרמינולוגיה. בני ובנות משפחת רפאלי מדגימים שימוש אובססיבי בנטיות השונות של שורש י.פ.ה. שימוש כמעט אינפנטילי, שצץ בכל הזדמנות ומשמש לתיאור כל סיטואציה, אדם או תרחיש. כשרפי וציפי מדברים על בר, רפי ממהר להזכיר לאשתו כי "המיילד אמר שהוא מעולם לא יילד כזו תינוקת יפה. הדבר הכי מושלם שיש". כשבר הבוכייה מגיעה לבית הוריה ביום שאימה משתחררת מהכלא, אביה אומר לה, תוך סריקת גופה של זוגתו: "תראי את אמא, איזו יפהפייה". כשבר הולכת להזריק חומצות בפנים עם חברותיה, אחת מהן מזדעקת: "זה לא פייר לעשות אותה עוד יותר יפה". כשציפי פוגשת לראשונה מאז היציאה מהכלא את חברה הקרוב, מוטי רייפ, הוא לא שואל אותה מה שלומה, אלא מזכיר לה שהיא "הדבר הכי יפה בעולם". השיר שהוא שר לה כל בוקר בטלפון בזמן שהיא בכלא? "הילדה הכי יפה בגן". הדבר הראשון שרפי אומר לציפי אחרי ניתוח עיניים? "עכשיו תראי דברים יפים". הנכד הקטן, דוד, הוא "מלך היופי".
אין עוררין על כך שמשפחת רפאלי באמת התברכה ביופי מהסוג שזוכה להצלחה בעולמנו, ושלשמוע אחרי ניתוח שאת נראית טוב זה כיף ואפילו הכרחי. אבל השימוש האובססיבי, במילה "יפה" לא היה צורם כפי שהוא צורם אם השיח בבית משפחת רפאלי היה פחות מחפצן. והבעיה האמיתית מתחילה כשההחפצה וההשטחה מגיעות למסך גם בדלת האחורית הכי מסוכנת - השיח המיני. גם כאן המשפחה לא חוסכת בתיאורים גרפיים ובטרמינולוגיה כוחנית ובוטה.
"נגמר הבית זונות", אומר רפי לבניו כשהם מנקים את הבית לכבוד חזרתה של ציפי. "מישהו רוצה סטירה?", הוא שואל את ילדיו כשהם תוהים מה תפקידו בכוח. כשרפי מספר לדור שהוא מתגעגע לציפי, הוא מבהיר כי הוא "לא מדבר איתך עכשיו סקס. מדבר איתך זיונים". בארוחה המשפחתית הראשונה מאז צאתה של ציפי מהכלא, בר שואלת את אימה מה הדבר הראשון שהיא רוצה לעשות. "מה, סקס הכוונה?", משיב במקומה רפי.
וזה לא מגיע רק מרפי. דור, האח האמצעי במשפחת רפאלי, מנסה להיות "יזם", אוהב אופנועים, קעקועים וריתוך ברזלים, נוהג לחפש לוקיישנים ולכסח את הדשא כמו אבא. אבל מה הוא אוהב יותר מהכל? ניחשתם נכון, "בחורות". בסצנה אחת בסדרה דור וחברו היזם ממלאים שאלון שבודק אם הוא מכור לסקס. "האם אתה מרגיש אשמה או חרטה אחרי האקט?", שואל החבר היזם. "לפעמים", צוחק דור, ומדגיש: "תלוי בבחורה".
הרופא מדבר עם ציפי, רפי עונה
בשלל הראיונות שהעניקה המשפחה לפני עליית הסדרה וגם בסצנה בפרק עצמו, ציפי מודה שהשהות בכלא נווה תרצה הרגיש לה יותר מהכל כמו חופשה. כצופה מהצד, קשה שלא לחשוב על הקשר עם רפי באותה נשימה. בסצנה אחת מצמררת, רפי מודה בפני חברו כי בשיא המשפט של אשתו ובתו, הוא וציפי כמעט התגרשו. הדינמיקה של הגברים בשיחה מניפולטיבית ובעיתית, מלאה בהאשמות כלפי ציפי ובהסרת אחריות מצידו של רפי. הדינמיקה שהצטיירה שם היא מהסוג שבחיים לא הייתי מאחלת לעצמי.
בחלק אחר בסדרה, ציפי יושבת דחוקה לפינה של קיר רגע לפני שהיא נכנסת לניתוח עיניים. ניכר מתנועות גופה שהיא בלחץ: היא יושבת שלובת ידיים ומבטה נודד בהיסוס מהאחות המתשאלת לבעלה המתצפת. כשהיא נשאלת אם היא רוצה להוסיף משהו נוסף לפני הניתוח, רפי נכנס לשיחה ולא מרפה. "היא רוצה להגיד שהיא חולה עליי", הוא אומר לאחות, וכשמודדים לציפי לחץ דם, הוא מזכיר: "אם יוצא גבוה - זה כי היא מתרגשת ממני". הרופא קורא לה לחדר הניתוחים, ומייעץ לה לתת נשיקה לרפי. "ישר רצה לגבר זר", אומר לה בעלה רגע לפני הנשיקה ושולח אותה לדרכה.
בסוף הפרק השלישי ציפי מתיישבת לשיחה עם מוטי רייפ. שוב, כמו בכל פעם שהיא מדברת, ציפי מניחה יד אחת שלובה על בטנה ויד שניה על גרונה, שפת גוף שמזכירה תנועת חניקה. היא אומרת לרייפ, כמעט בדמעות, שהיא בתקופה חלשה. עם רפי היא לא מדברת על זה, "כי הוא אדם כל כך בריא בנפשו שהוא לא יבין. אני מדברת בעיקר עם עצמי". הפריים הבא: רפי והחבר הרוכב מדברים על אותו נושא בדיוק. "יש לי איתה את התקופה הכי טובה בעולם. מגיע לה צל"ש על זה שהיא סבלה, אבל גם לי מגיע צל"ש על זה שסבלתי את הפולנייה. זה לא קל ולא פשוט בכלל". למרות אינספור האשמות מצידו על התנהלותה של ציפי, האמת הפשוטה מתגלה: רפי לא רואה אותה ממטר.
ומה לגבי היחס של ילדיה? התמונה לא הרבה יותר ורודה. בפרק הראשון בר וציפי מדברות על העזרה שבר קיבלה עם ילדיה מרפי. ציפי מבטיחה לה כי כעת, כשיצאה מהכלא, תוכל לעזור לה במטלות הבית ועם הילדים. בר, באטימות מעוררת השתאות, משיבה: "את לא יודעת להדליק את הגז אצלי, להכין חביתה". ציפי המבוהלת והמרצה מבהירה שהיא דווקא כן יודעת להדליק את הגז, אבל בר מעלה הילוך. "זה פחות מעניין אותך. זה לא כמו אבא, שהוא רועד אם אני לא קוראת לו יומיים-שלושה. הלוואי שאני אהיה בסטטוס שלך. את כזו שהולכת לקניות עם חברות, לארוחת ערב, לאילת. סבבה, אני שמחה בשבילך", היא מסייגת, "אבל הוא ממש מעדיף את זה על פני דברים אחרים".
פרצופי התעוות אפילו יותר מהפרצוף של האם האומללה, שבילתה שמונה חודשים הרחק מילדיה ומשלושת נכדיה הקטנים. החלק הכי עצוב בסיפור הוא שגם כשהיא יצאה מהכלא, ציפי לבד יותר מתמיד. הבת שלה מטיחה בה האשמות אטומות, בעלה בעיקר "מת לזיין אותה", הילד הצעיר בא בטענות שהוא לא מקבל אודישנים ואפילו הזמן הקצוב עם החברות הופך למושא לביקורת. מזלה של ציפי שהיא מוקפת בחברים קרובים שרגישים למצבה, ובמפגש הראשון עם חברותיה הן מזהות תוך דקות את מצוקתה הנפשית.
אבל ציפי, כוכבת הסדרה, "הכוח המניע של הבית", כפי שתיארה אותה בר, מוקפת באנשים שיודעים להגיד לה שהיא יפה. ילדיה תמיד צריכים ממנה משהו, בעלה ויתר, לדבריו, לאורך כל הקשר איתה, והיא עושה הכל כדי לכפר על הררי האשמה שהיא חשה. אותה האשמה שנמצאת בכל מקום, אפילו אם נכנסת לנווה תרצה כדי שבתך הבכורה תעשה עבודות שירות.