סטפני לנד עזבה את בן הזוג המתעלל שלה בגיל 29. היא הייתה אם חד הורית, מובטלת, ללא חסכונות וללא תואר אקדמי. לנד עשתה את מה שצריך לעשות כדי לשרוד ולהעניק חיים טובים יותר לבתה הקטנה: עברה לגור במקלט לחסרי בית ולאחר מכן עזבה לטובת דיור מסובסד, היא נרשמה לכל תוכנית ממשלתית שרק מצאה והחלה לעבוד בתור עוזרת בית.
את החוויות שלה כעוזרת בית העלתה לנד על הכתב, טקסטים שהפכו בסוף למאמר שפורסם במגזין Vox ב-2015 עם הכותרת "I spent 2 years cleaning houses. What I saw makes me never want to be rich". המאמר הפך במהרה לוויראלי: לנד תיארה את מה שלמדה על הלקוחות שלה בזכות ההיכרות עם הבית שלהם ולא התביישה להסגיר בפני הציבור את היצר המציצני; היא זלזלה בחומריות ובו בזמן קינאה באנשים שיכולים להרשות אותה לעצמם. המאמר לא נותר רק אנקדוטה אישית אלא הצליח לשקף סנטינמנט רחב, והוא הכעס הציבורי על הפערים העצומים בין העשירים לעניים בארה"ב. נכון להיום, צבר המאמר למעלה מ-1.3 מיליון קוראים. "קיבלתי על המאמר 500 דולר: אז, זה היה הכי הרבה כסף שראיתי אי פעם", הודתה לנד בריאיון.
ב-2019, הפכה לנד את המאמר המצליח לממואר (ספר זכרונות) שקיבל את השם "Maid: Hard Work, Low Pay, and a Mother’s Will to Survive". הספר הפך לרב מכר של הניו יורק טיימס וב-2019 הוחלט לעבד אותו לסדרה בנטפליקס. הסדרה המדוברת - שזכתה לשם המתבקש "עוזרת בית" - עלתה למסך לא מזמן והפכה לאחת הסדרות המדוברות, החשובות והמוערכות של הרגע: כעת, כשש שנים לאחר אותו מאמר ששינה את חייה מקצה אל קצה, חזרה לנד למגזין Vox, הפעם כמרואיינת, וסיפרה על חוויות העבר ועל השאיפות לעתיד.
כמו אלכס, גיבורת "עוזרת בית", לנד טבעה בים הביורוקרטיה. "לא הבנתי למה אני צריכה להוכיח שאני עובדת כדי להשיג פעוטון לבתי. זה היה נראה לי כאילו הערך שלי ומי שאני כאדם מצומצמים לכדי כמות השעות שאני עובדת במשרה בשכר מאוד נמוך. הורים צריכים מקום בטוח להביא אליו את הילדים שלהם: זה חשוב ובסיסי בדיוק כמו הכביש שהם נוסעים עליו".
בסדרה, אלכס נעזרת בפעוטון מסובסד וגם בתלושי מזון: באחת הסצנות, היא משלמת בקופת הסופר ומרגישה שהלקוחות בוחנים אותה ללא הרף. לנד גם היא מצאה את עצמה בסיטואציות דומות. "אנשים מתחילים לקחת את זה אישית. כשהוצאתי את תלוש המזון שלי בסופר, אנשים התחילו להסתכל על הדברים שאני קונה". לנד הודתה כי היא נאלצה לוותר על מוצרי היגיינה בשל מצבה הכלכלי העגום: "החלק הכי קשה היה לנסות ולהצליח לממן לעצמי דברים כמו נייר טואלט וטמפונים. ביום אחד, הייתי צריכה ספוג שעלה שני דולר, והבנתי שאני לא יכולה להרשות לעצמי לקנות אותו".
הסדרה מעבירה ביקורת לא רק על אוזלת היד של הממשלה בכל הנוגע לסיוע לאנשים שנקלעו לעוני, אלא גם על הזלזול המתמיד של הרשויות בנפגעות אלימות מגדרית. "אני חושבת שהתעללות רגשית צריכה להיות מוכרת כאלימות, אבל היא לא נחשב כאלימות במשפחה עד שיש לך חבלות. עבורי, לא רק שבית המשפט אמר לי שאדם הגיוני לא היה מרגיש מאוים ממה שעברתי, אלא הם גם ראו אותי כאדם רע, כי לקחתי ילדה מהסביבה הטבעית והמוכרת שלה. הגבר שהתעלל בי היה בעיניהם האדם הטוב יותר, כי הייתה לו עבודה והיה לו בית, ואני הייתי הומלסית".
עבודתה של לנד כעוזרת בית אמנם הולידה את אחת היצירות החשובות של התקופה, אבל בזמן אמת – היא התמודדה עם לא מעט קשיים, ובראשם התחושה הקשה שבלהיות שקופה. "זה פשוט היה כל כך משפיל. כל פעם שהייתי צריכה לרדת על הברכיים כדי לקרצף משהו והלקוח היה בבית, זו הייתה תחושה נוראית. לפעמים הייתי מנקה, והלקוח היה בבית וענה לטלפון ואמר משהו כמו 'אני לא יכול לדבר, העוזרת כאן'. זו הייתה תחושה ממש מוזרה. הלוואי שהחברה הייתה מכבדת יותר את המקצועות האלה. עבודות משק הבית הן שמאפשרות לכל שאר העבודות האחרות לקרות".
"עוזרת בית", אם כך, ללא ספק עשתה עבודת קודש: הסדרה גרמה לרבים לראות את עובדי משק הבית בעיניים חומלות יותר, ולהבין שאנשים שנקלעו לעוני לא נמצאים במצבם בגלל עצלנות. ובכל זאת, ישנם מי שמבקרים את הבחירה לייצר סדרה על עוני שמתמקדת בבחורה לבנה, כשרבים ממי שנמצאים מתחת לקו העוני בארה"ב הם אנשים שאינם לבנים. "אני מדברת על זה בכל הזדמנות", הודתה לנד. "היה לי ברור שהסיפור שלי אטרקטיבי עבור המוציאים לאור כי אפשר לשווק אותו. בעיני החברה, אני נגישה וחביבה כי אני לבנה. אני נראית כמו השכנה של האנשים שקונים את הספרים האלה. אבל הבנתי שאם מקשיבים לי, אולי זה ייצר מקום לאנשים אחרים לשתף את הסיפורים שלהם, אנשים שאנחנו לא מקשיבים להם בדרך כלל".
כפי שכתבה לנד בטור אישי למגזיין טיים, "עוזרת בית" אמנם הצליחה להוציא אותה ממעגל העוני, אבל העוני מעולם לא עזב אותה: היא יודעת מה זה לספור מטבעות ולהיתקל במכשול אחר מכשול, ולכן היא ממשיכה לפעול לטובת אותם אנשים שנדחקים לשולי החברה: "אני מקווה שאנשים יצליחו לחמול על אנשים שנקלעו לעוני, וייקחו איתם את החמלה הזו כשהם הולכים להצביע".