בימים אלו משודרת העונה ה-42 של "הישרדות" האמריקאית. 42 נשמע כמו המון, וזה אכן המון; הסדרה, שרצה משנת 2000, מפיקה שתי עונות בשנה – כל שנה – למעט הפסקה בלתי רצונית בעיצומה של הקורונה ב-2021. אמנם, כיאה לתוכנית שמשודרת כבר יותר משני עשורים, הפורמט שלה אכן התעצב והשתנה מעט עם השנים, אבל בצורה מינורית למדי; ובכל זאת, פורמט קשיח וחסר גמישות ככל שיהיה, "הישרדות ארה"ב" אולי נדמה כמו ריאליטי בועה שמנותק מהמציאות בשטח שמציג אידיליה של משחק אסטרטגי ונקי גרידא - אך מוכיח בכל פעם מחדש כי הוא מצליח לתת תשובה רלוונטית לסוגיות בוערות בחברה, שמצליחה לחדש ולדייק מאבקים בצורה שגם אלף מהדורות חדשות לא יצליחו.
העונה ה-42 שמשודרת בימים אלה (וזמינה לצפייה בארץ ב-yes), צולמה בסמיכות לעונה הקודמת - עונה 41 - ששודרה בשלהי 2021. זה אמנם נשמע כמו עניין טכני, אבל מדובר בפרט משמעותי: לשורדים שמשחקים כעת אין שמץ של מושג מה קרה על האי שבועות ספורים לפני שהם הגיעו אליו. וזה משמעותי כפליים, כי כעת מתברר ששני המשחקים עוסקים בסוגייה אחת בוערת: חייהם של השחורים בארה"ב.
בעונה הקודמת, ארבעת המתמודדים השחורים שהגיעו לאיחוד החליטו לייצר ברית שמבוססת על גזעם, ועל ניסיון משותף להתקדם במשחק בעבודה משותפת. הם סיפקו כמויות של מונולוגים מרגשים על כך שהם מרגישים מחויבים לזכות בתוכנית, יותר מכל, עבור הקהילה שלהם. הקהילה שצריכה להתמודד יום יום עם גזענות, עם אלימות משטרתית ואפליה, וזאת בצל אירוע הרצח של ג'ורג' פלויד שהרעיד את ארה"ב במאי 2020. השורדים נחתו על האי לא הרבה אחרי הרצח, והגיעו די רחוק (ואף היו יכולים להצליח להגיע לגמר לולא גחמות אישיות של חלקם, שהאמינו כי יתקדמו יותר אם יעבדו סולו).
אפשר היה להאמין שמדובר באירוע נקודתי. שעונה 41 הורכבה מאינדיבידואלים ספציפיים לוחמי צדק ששמו לנגד עיניהם את נושא צבע העור, והחליטו שהוא ינחה את המשחק שלהם. אפשר היה להאמין בזה עד שהגיעה עונה 42.
בפרק התשיעי של העונה הנוכחית (והעשירי במניין הישראלי), חל איחוד השבטים המסורתי – ועם האיחוד הגיעה גם הדחה כפולה. לאחר שבפרק הקודם הודחה שורדת שחורה בשם שאנל האוול, והפכה להיות המושבעת הראשונה בעונה, חברי השבט, שפוצל לשני חלקים, החליט להדיח מתמודד בשם רוקסרוי ביילי. רוקסרוי מצא את מקומו על ספסל המושבעים והחצי השני של השבט המאוחד הגיע למועצה שלו – ומי שהייתה על הכוונת היא שורדת בשם דריאה ווילר. רוצים לנחש את צבע העור שלה?
שני חלקי השבט לא ידעו כמובן על כך שהם כיוונו להדיח שני מתמודדים שחורים, ושחבר המושבעים כולו יהיה באותו צבע העור. אך ברגע ששתי השורדות השחורות האחרונות שנשארו במשחק, דריאה ווילר ומריאן אוקץ', הבינו מה קורה – היה ברור שיש כאן דפוס שאי אפשר להתעלם ממנו. השתיים לא האשימו את חברי השבט בגזענות, אך כן הציבו מראה צלולה וכואבת מול המצב הבלתי אפשרי שנוצר, והבהירו: המצב הזה חייב להשתנות.
וזה היה רגע מדהים. שתי נשים, שנולדו במרחק של אלפיים קילומטר זו מזו ובפער של אחת עשרה שנים, האחת סטודנטית והשנייה יועצת כושר, שלא עבדו ביחד עד אותה נקודה ואף תכננו להצביע אחת לשנייה - הבינו בלי מילים כי הן חייבות לעבוד ביחד. מריאן הודיעה ליתר חברי השבט שעם כל הכבוד, היא לא כותבת את השם של דריאה על הפתק. הן הוציאו שני אלילי חסינות ומסרו אותם למנחה, כאומרות: השרשרת חייבת להישבר. וכרגע זה לא משנה איך.
"אני פשוט לא יכולה לכתוב את השם של דריאה. אתם יודעים מה? כולם יכולים לשמוע את מה שאני אומרת. תראו, שאנל מודחת, אוקיי, זה בסדר. זה דבר אחד. רוקסרוי מודח? זה אדם נוסף. אם אני אכתוב את השם של דריאה זה שלושה אנשים שחורים ברצף. אוקיי?", מריאן אמרה בדמעות במועצה הדרמטית. "ו'הישרדות' זה לא רק אסטרטגיה. זה לא. זה גם להביא את העולם החברתי הגדול לתוך מקום קטן. אם אני אכתוב עכשיו את השם של דריאה, זה אומר שאני חלק מההנצחה של הבעיה. זה אותו דבר שוב, ושוב, ושוב. אני לא יכולה לעשות את זה. מבחינה מוסרית, אני לא יכולה לכתוב את השם שלה".
הטרדה מינית, הוצאה פומבית מהארון, הטיה מגדרית
שתי העונות האחרונות הן לא היחידות שהעלו על נס נושאים חברתיים בוערים, למעשה, האירוע הידוע לשמצה המוכר ביותר שיצא מגבולות הסדרה והפך לכותרות בכל העולם היה קו עלילה קשה לצפייה בעונה ה-39 ששודרה ב-2019. אחד המשתתפים, דן ספילו שמו, שהיה במקצועו סוכן כישרונות בהוליווד, נגע במשתתפות והטריד אותן מינית – לא כל כך הרבה אחרי ההתפוצצות של פרשיית ההטרדות בהוליווד ותחילתה של תנועת MeToo. ההטרדות של ספילו הובילו לתלונות להפקה ממספר מתמודדות על האי (ובהמשך רוב המתלוננות משכו בחזרה את התלונות מתוך פחד כי המהלך יפגע בהמשך המשחק שלהן).
התערבותה של ההפקה הסתכמה בשיחת אזהרה עם ספילו, אך לאחר שעוזרת הפקה נתקלה בהטרדה דומה מצידו של השורד הוא הוצא מהמשחק ומהאי לאלתר. זו אמנם נחשבת לאחת הדוגמאות הפחות מחמיאות להתמודדות של ההפקה עם אירועי קצה וגילויי אלימות, אך יאמר לזכותה כי לאירוע סיום העונה הובאה קלי קים, אחת השורדות שהייתה גם המתלוננת הראשית נגדו, שישבה והטיחה האשמות בהפקה על התנהלותה באירוע. והכל שודר. וג'ף התנצל.
בעונה ה-34, כמה שנים לפני כן, הישרדות הציגה מקרה נוסף בו הצליחה לזקק את רוח התקופה. באחת ממועצות השבט – שהתחילה כתמימה לחלוטין – מתמודד בשם ג'ף ורנר נאבק להוכיח נקודה. הוא רצה להסביר כי מתמודד אחר בשבט, זיק סמית' שמו, הוא אדם מטעה שאין לסמוך עליו. עונה 34 הייתה עונת אולסטארס, עונה של שחקנים חוזרים, וגם סמית' וגם ורנר השתתפו בעבר במשחקים קודמים והודחו לפני הגמר.
באותה מועצת שבט דרמטית שנכנסה לדפי ההיסטוריה של "הישרדות", ורנר הסביר כי ליתר המתמודדים אסור לסמוך על זיק – וזאת בשל מידע שיש לו מחוץ לגבולות המשחק. ואז הוא הטיל את הפצצה, וחשף בפני השבט – ובפני אמריקה כולה – כי זיק הוא גבר טרנסג'נדר, ובוחר להסתיר את זה עוד מהעונה הראשונה בה התמודד. ההוצאה האלימה מהארון בניגוד לרצונו של זיק הובילה לתגובות נדהמות מיתר חברי השבט, ולבסוף מנחה התוכנית ג'ף פרובסט החליט לוותר על מועצת השבט כליל, ולאחר שקיבל את הסכמתם של שאר השורדים שלח את ורנר לכבות את הלפיד שלו ולצאת מהמשחק.
היו גם אירועים קטנים יותר. בעונה ה-16 הוצגה לראשונה ברית נשים אכזרית וקטלנית שהדיחה את הגברים במשחק זה אחר זה והראתה עוצמה נשית מהי (ומאז ועד היום מתמודדי "הישרדות" הגברים מפחדים פחד מוות מאירוע כזה שיחזור על עצמו). בעונה ה-40 פצחה אחת מזוכות העבר, שרה לסינה, בנאום חוצב להבות על מעמדן של הנשים במשחק – על ההטיה המגדרית שטבועה עמוק בדנ"א של להיות אישה בעולם ובמשחק, ולבצע פעולות שאצל גברים יתפסו בתור "משחק טוב" אבל אצל נשים ייתפסו בתור אקטים נכלוליים וכלבתיים. היא גם פתחה מול המנחה את הסטטיסטיקה העגומה שחושפת כי הוא נוטה לקרוא לגברים בשם משפחתם אך נשים נקראות בשמן הפרטי, וכי זוהי צורה של אפליה והקטנה.
עוד מוקדם לדעת מי יהיה הזוכה של עונה 42, אבל זה לא באמת משנה. "הישרדות" הוכיחה פעם נוספת שהיא בכלל מראה - השתקפות בהירה של החברה האמריקאית. שהיא אור בוהק ולפיד שמוביל מיליוני צופים ברחבי העולם. שהיא לא מנותקת, שיש לה אחריות כלפי המתמודדים שלה וכלפי הצופים שלה. אותה הבנה מהותית מביאה מדי פעם גם לרגעים טרחניים, אבל אלו בטלים בשישים.
מי עוד יגרום לנו לחבב מתמודד עד שנבין מאוחר מדי כי הוא מטרידן, לא יצייר אותו מראש בתור מפלצת איומה, ויסביר לנו בצורה פשוטה כי כולם יכולים לפגוע מינית? מי עוד יוביל אותנו בבטחה לחשוב שזה לגיטימי להדיח כמעט את כל המתמודדים השחורים בעונה בבת אחת, כביכול בלי קשר לצבע עורם, עד שנראה את אותו אימג' חזק על ספסל המושבעים ונבין כי יש פה מערכת פגומה ודפוקה? הספרות, הקולנוע וטלוויזיית האיכות יכולים ליצור רגעים כאלה – אבל גם הריאליטי התחרותי ו"הנחוּת", בלי שום צל של ספק. עם משימות חסינות או בלעדיהן, "הישרדות ארה"ב" היא אחד התוצרים הטלוויזיוניים הכי בועטים שנוצרו פה.