ניל פטריק האריס הוא אחד השחקנים ההומואים הכי מוכרים ואהובים בהוליווד, אבל לעיתים נדירות – אם בכלל – הוא מגלם דמויות שאינן סטרייטיות. לאחרונה, המצב הזה השתנה עם "פרוד", הסדרה בכיכובו שעלתה לנטפליקס, לקול הצופים שזועקים "זאת לא באמת סדרה טובה, אבל אני לא מצליח להפסיק לראות אותה!". שבוע שעבר, צופי הטלוויזיה ראו בפעם הראשונה את אחד הגייז המפורסמים ביותר בתעשייה מגלם הומו בתפקיד ראשי לראשונה, וזה ביג דיל - למרות (ואולי גם בגלל) שאף אחד לא נרעש מזה במיוחד.
כפרסונה סלבריטאית, האריס לא מהסס להיות מאוד הומו כבר שנים ארוכות, בין אם הוא מככב במחזות זמר מצליחים על במות ברודווי או מנחה את פרסי הטוני לתיאטרון (ואת כל אלה הוא עושה בתוספת חמישים טון נצנצים). בחשבון האינסטגרם שלו, למשל, הוא מדגמן חיי איש משפחה גאה אולטימטיביים, עם בן זוג (דיוויד ברטקה, שמתארח ב"פרוד" וגם הופיע ב"איך פגשתי את אמא" אחת לעונה) שהוא משוויץ בו בכל הזדמנות וזוג תאומים מתוקים ובלונדיניים שהגיעו לעולם בהליך פונדקאות.
לעומת זאת, הדמויות שגילם האריס במשך כל השנים תמיד היו די סטרייטיות. הוא ביסס את עצמו באופן רשמי ככוכב טלוויזיה כשגילם את ברני סטינסון מ"איך פגשתי את אמא", שבזמן אמת היה רודף הנשים האהוב ביותר בטלוויזיה ואחרי שנגמרה הסדרה הבנו שהוא בגדול עבריין מין. עוד לפני כן, האריס נודע בזכות דמותו דוגי האוזר, הרופא הכי צעיר ומתוק בטלוויזיה, וגם הוא היה, מה שנקרא, סטרייט מאוד. מעבר לברני ודוגי שהביאו לשחקן את תהילתו, ב"נעלמת" הוא גילם את האקס של האנטי-גיבורה איימי הפסיכופתית; ילד מזדקן ועשיר, שדלוק עליה ברמה אובססיבית עוד מתקופת התיכון. למעשה, סצנת הסקס שלהם הייתה אחד הרגעים הבלתי נשכחים בסרט כולו.
אבל הדוגמה הכי מעניינת מתקיימת בשלושת סרטי "הארולד וקומאר", שם מגלם האריס גרסה בדיונית של עצמו (דיוויד ברטקה גם הוא מתארח בסרט הזה, ומגלם את בעלו של האריס). האריס הבדיוני של הסרט, כמו ברני, מתייחס לנשים כאל חפצים; הוא עושה סמים, הוא משתכר ללא הכרה, הוא זנאי אכזר. הוא פארודיה על כל מה שהאריס (ככל הנראה) אינו. למעשה, בסרט השני, "ניל פטריק האריס" הבדיוני שהוא מגלם מודה שהוא למעשה מעמיד פנים שהוא הומו "בשביל הבחורות", ומתברר שברטקה הוא לא באמת בעלו, אלא רק סוחר הסמים שלו שנכנס לתפקיד בן זוגו כדי להפוך את ההצגה לאמינה יותר. עד עכשיו, האריס הפריד בקנאות בין הדמויות הסטרייטיות שהוא גילם לבין ההומו שהיה בחיים האמיתיים וזה ניכר במיוחד ב"הארולד וקומאר" - גם כשגילם את עצמו, ה"עצמו" הזה היה סטרייט מאוד.
על במות ברודווי האריס הרשה לעצמו להיות קצת יותר קוויר, בהצגות כמו "הדוויג והשארית העצבנית" ו"קברט", והוא כן הופיע כשחקן אורח לתפקיד הומואי וקצרצר במיני-סדרה הבריטית "החטא" (שם כל שעשה היה לזייף מבטא בריטי, לעטות שפם ולמות מאיידס אחרי פרק אחד). אבל בסופו של דבר "המסר", לכאורה, היה ברור: האריס שחקן, וככזה הוא מצוין. על המסך הוא יכול להיות כל אחד, לא משנה מי הוא בחיים הפרטיים. זה לא שיהודה לוי חייב להיות שחקן כדורגל כדי לשכנע בתור סער פדידה.
כשאנחנו מספרים את הסיפור של עצמנו אנחנו יכולים לשנות את העולם
ובכל זאת, יש משהו חלוצי ב"פרוד", דווקא בגלל האגביות הבינונית שמאפיינת אותה. האריס סוף סוף מציג את עצמו כגבר הומו לקהל שמזהה אותו כברני ובכל זאת לא בקיא בחייו הפרטיים או בחשבון האינסטגרם שלו. אין לדעת למה נמנע האריס מגילום דמויות קוויריות עד עכשיו: יכול להיות שרצה להבהיר שהוא פשוט שחקן שיכול לגלם כל תפקיד, ויכול להיות שהוא העדיף שלא יקטלגו אותו כמזוהה עם תפקידים הומואיים. כך או כך, עם "פרוד" החדשה – בה הוא מגלם גבר מזדקן שעובר פרידה קשה מבן זוגו - האריס למעשה השלים את היציאה שלו מהארון. הוא פה, והוא כוכב, והוא בגריינדר.
האריס איננו היחיד שיוצא מהארון מחדש בסדרה הזאת. "פרוד" מגיעה מבית היוצר של דארן סטאר, האיש שעומד מאחורי פניני טראש כמו "אמילי בפריז" ו"יאנגר", שיצר את סדרת "בברלי הילס, 90210" והגדיר מחדש נשיות בטלוויזיה עם "סקס והעיר הגדולה". בסדרה הגדולה הראשונה של סטאר, הומואים היו דמויות אורחות, אלה שהודרו מכניסה לחבורת היפים והנכונים של תיכון ווסט בברלי (הספין אוף, "90210", עשתה תיקון באמצעות דמותו של טדי). בשאר הסדרות המצליחות של סטאר, דמות ההומו נדחקה לצד ושימשה בעיקר כסטריאוטיפ החבר ההומו, שמתלווה לגיבורה האופנתית כאקססורי. גם בסטריאוטיפ הזה הייתה חלוציות מסוימת, אבל סטאר, שנטייתו המינית תמיד הייתה ידועה לכל, מעולם לא נתן לגבר ההומו לעמוד בתפקיד הראשי.
ומה קורה כשדארן סטאר כותב סדרה על הומואים, שהם גם קהל היעד המוצהר שלה? ובכן, השמיים לא נופלים. שזה לא מובן מאליו, כי עד היום השמיים יכולים לאיים לעשות את זה אם ישנו איזשהו אזכור דל ללהט"ביות בקולנוע ובטלוויזיה המיינסטרימיים. ההבדל הוא כנראה הפורמט: נטפליקס היא האכסנייה האולטימטיבית לתוכן להט"בי. יש בה כל כך הרבה סרטים וסדרות, בדרגות משתנות של איכות, כך שגם מנוייה השמרנים ביותר יוכלו לפספס את הידיעה שהיא הוציאה עכשיו סדרת דגל הומואית במיוחד.
בשנים האחרונות, חוזרת ועולה השאלה: מי יכול לספר איזה סיפור? האם לבנים יכולים לביים סדרה על שחורים? האם אדם שאינו אוטיסט יכול לגלם אוטיסט בעצמו? קהילות רבות שהודרו מהשיח עד עכשיו קמות ואומרות: "יש צחוקים ויש חלאס: רק אנחנו נספר את הסיפור של עצמנו". אז מי יכול לספר סיפור? ובכן, כנראה זה שמכיר אותו מספיק טוב - ו"פרוד" היא ההוכחה לכך. היא איננה יצירת מופת; למעשה, היא לעיתים כתובה ומבוימת ברישול די מפתיע ביחס לעובדה שהיא נוצרה על ידי אנשים שיודעים איך עושים טלוויזיה. ובכל זאת, מדובר בסדרה מיינסטרימית שלא מהססת לדבר בקול רם ונטול בושה ובדיוק משעשע על כמה מהסוגיות שמעסיקות את הקהילה בשנים האחרונות: אפליקציות היכרות שהן סדום ועמורה וירטואלי, דימוי גוף הרסני, טיפול מניעתי ל-HIV, הלוגיסטיקה של מין אנאלי.
מדי שנה אנחנו מופתעים לגלות כמה שהנרטיב של הקהילה הגאה הולך וחודר למיינסטרים, מגיע לפורומים שעד לא מזמן הוא היה נישתי מדי עבורם. אחד החלקים החיוניים בהתפתחות הזו הוא המסוגלות של יוצרים להטב"קים לבוא ולספר את הסיפור של עצמם, לשים את עצמם בתפקיד הראשי ולתת לעוד חברי קהילה לקחת בו חלק. לכל אחד מותר לגלם איזו דמות שירצה ולכתוב מה שירצה, אבל גם (ואולי בעיקר) כשהתוצר הסופי הוא עוד סדרת פופקורן כיפית וסבירה שאפשר לבהות בה במזגן - יש כוח בנראות. כשאנחנו מספרים את הסיפור של עצמנו אנחנו יכולים לשנות את העולם. אם זה יכול להיות בזמן שניל פטריק האריס עושה שטויות עם כל מיני שחקנים חתיכים שלוהקו לצדו, מה טוב.