כידוע, יש שני סוגים של גברים בעולם, והכוונה במילה "עולם" ל"קומדיות רומנטיות". על הילדים הרעים אין כמעט צורך להרחיב בדיבור: אנחנו יודעים איך הם נראים (יש להם מעיל עור או עגיל באוזן. לפעמים את שניהם), איך הם מתנהגים (בריחוק) ומה הם עושים בזמנם הפנוי (חרקות עם החברים על האופנוע שאיכשהו תמיד יש להם). גם את הילדים הטובים אנחנו מכירים, כצופי קומדיות רומנטיות. הם הידידים הטובים, המשענת, מי שתמיד יהיו שם בשביל הגיבורה עד שתואיל בטובה להבין שגם הם בני אדם, וכמעט תמיד הם גם בני אדם נאים, מתוקים ומסורים שרק מחכים לה שתפסיק להתרגש מאותו ילד רע ותזהה את הפוטנציאל שטמון בהם. בכל זאת, הם מזהים כבר שנים את הפוטנציאל שטמון בגיבורה.
"אמת או חובה", שעלתה בשבוע שעבר בנטפליקס, מנהלת מערכת יחסים מורכבת עם המוסכמות של הקומדיה הרומנטית. היא מציגה שני מושאי אהבה אפשריים לגיבורה שלה, דייווי, ומעניקה לשניהם מאפיינים של ילד טוב וילד רע. התוצאה היא שני סיפורי אהבה זעירים, אחד עם פקסטון, החתיך המסתורי של השכבה, והשני עם בן, החנון העשיר והבודד של אותה השכבה. אחד מהם לא החליף עם דייווי מילה, השני הוא האויב המושבע שלה בקרב על הציונים הגבוהים ביותר וחיבתם של המורים. אחד מהם מסכים, תאורטית, לשכב איתה בלי שתהיה ביניהם היכרות בסיסית, השני ממיר את רגשותיו הרומנטיים כלפיה בארס וריחוק כדי לא להיפגע. אחד מהם הוא מטרה שאי אפשר להשיג, השני הוא מטרה שלא חשבת שאת רוצה להשיג.
שני סיפורי האהבה הנ"ל מסתיימים באופן לא החלטי בסוף העונה הראשונה של "אמת או חובה" - דייווי מתנשקת עם בן, בלי לדעת שגם פקסטון מחפש אותה, ושהוא רוצה לתת לקשר ביניהם הזדמנות רצינית. וזה באמת כבר מחדל. סליחה, אני לא משלם לנטפליקס 50 שקלים בחודש על חתירה תחת מוסכמות הז'אנר, אבל אוקיי. בהיעדר פיתרון נחרץ, כדאי ומתבקש אפילו לנסות להבין עם מי דייווי צריכה באמת להיות בסוף הסדרה.
האהבה לפקסטון הול-יושידה מובנת. אינסטינקטיבית כמעט. וגם כשדייווי מתגברת על ההלם מהמשיכה הראשונית שהיא חשה אליו, היא מגלה בו עוד ועוד איכויות: הוא לא מתרגש ממין מזדמן וגם לא עושה לה שיימינג כשהיא יוזמת אותו, הוא מת על אחותו ויעשה בשבילה הכל, הוא סועד את הגיבורה אחרי שזאב ערבות נושך אותה במסיבה ומעניק לה בגדים יבשים (וטרמפ הביתה) אחרי שהיא נופלת לבריכה במסיבה אחרת. הרגישות הזו נחשפת אט-אט, ומגיעה לשיא דרמטי כשפקסטון מגלה שדייווי שיקרה וסיפרה לחברותיה ששכבה איתו. באותו רגע, הקומדיה הרומנטית כמו מסופרת מהצד השני - והפעם פקסטון הוא הגיבור טוב הלב ודייווי היא המניאקית ששיחקה בו.
את בן גרוס, לעומת זאת, קשה יותר לחבב. דייווי מכירה אותו שנים, ובמשך שנים התייחסה רק למאפיינים התחרותיים והאגרסיביים שלו. היא יודעת שהוא עשיר, אבל לא מתייחסת ברצינות לעובדה שהוא גם מאוד בודד ופוגש את הוריו לעתים רחוקות. היא מבינה שהוא מבריק ושקדן כמוה, אבל לא מעוניינת לתת לו את הקרדיט ולגלות שיש לו גם נפש מאוד חשופה שכמהה לאהבה שוויונית. הוא נדיב, אלטרואיסטי וחבר ביטחון, וגם הוא זוכה למעין היפוך לתבנית הקומדיה הרומנטית בפרק שלם מהעונה, שמסופר מנקודת המבט שלו ומתמקד בחוויותיו ורגשותיו. והרגשות האלה כוללים היקסמות מוחלטת מדייווי - היקסמות שגם היא עצמה מתחילה להרגיש לאורך העונה.
אז איך מכריעים? שוב, "אמת או חובה" תגיד שלא חייבים להכריע, והיא כמובן צודקת. זוגיות היא לא תמיד תהליך לינארי ולעתים רחוקות אפשר באמת לצמצם אותה לכדי משפט שיישמע טוב בתקציר של סדרה. ובכל זאת, הסדרה הסלילה את צופיה ורמזה להם מי מהשניים נכון טיפ-טיפה יותר לדייווי. בפרק הפתיחה, דייווי וג'ון מקנרו מספרים לצופים מה קרה לגיבורה בשנה שעברה - איך אביה מת במפתיע במהלך קונצרט שהשתתפה בו, ואיך הטראומה הרגשית בעקבות המוות התבטאה בשיתוק שתקף את שתי רגליה של דייווי. באחת הסצנות המוזרות אך מקסימות, דייווי, שנעזרת בכיסא גלגלים, מבחינה בפקסטון מעברו השני של מגרש החנייה ובלי להתבלבל בכלל מצליחה לקום וללכת. האהבה לפקסטון, ההשפעה הטובה שלו עליה, מתגלה כבעלת איכות מרפאת. זה גם הצעד הראשון (סליחה) לשיקום הרגשי והחברתי שדייווי עוברת לאורך העונה.
ובקצה השני של העונה ישנו בן. בפרק הסיום של "אמת או חובה", דייווי נקלעת לריב עם אמה, ומחליטה להבריז מהטקס המשפחתי לפיזור האפר של אביה. בן מגייס את חברותיה, הם משכנעים את דייווי לא להיות תינוקת מגודלת, ובן מסיע אותה אל הטקס וגם מחכה לה במכונית כדי לוודא שהכל עבר בשלום.
הדמויות של פקסטון ובן משלימות זו את זו. פקסטון הוא המשיכה והלהט, הוא מאפשר לדייווי לעשות דברים שלא חשבה שהיא מעזה, וגם כשלעצמו הוא מפתיע כי מי חלם שבתוך האריזה הנאה הזו מסתתר גם תוכן משובח. בן, מאידך, הוא השיקול והזהירות. הוא מוכר וקל לתפעול, והוא חולק עם דייווי את כל תחומי העניין שלה. ההבדל הוא בהתעלות, בנכונות שלו לצאת מעורו ולהפוך להיות אדם אחר בזכות ובשביל דייווי. מרגע שפקסטון קולף מאריזתו המטאפורית, ברור לצופים שהוא נסיך, ובפרקים שקורים אחרי הקילוף הזה הוא פשוט מוכיח לנו את מה שידענו עליו, אבל בן נאלץ לעבור תהליך. את פקסטון ראינו נחשף, את בן ראינו נחשף ומשתנה. פקסטון הצליח להקים את דייווי על רגליה, אבל בתמונת המראה לכך, בן הוא זה שמסיע אותה בדיוק למקום שהיתה צריכה להגיע אליו.