זוכרים את הסוף של עמוק באדמה? מדובר ככל הנראה בסצנה היחידה בהיסטוריה של הטלוויזיה שגרמה לכל מי שצפה בה לפרוץ בבכי בלתי נשלט, כולל מי שממש לא רגיל לייבב מול דמויות פיקטיביות. עמוק באדמה גרמה לנו לבכות כי היא הייתה הסדרה הראשונה שהעזה להתעמת עם המוות בצורה כל כך ישירה (השנייה היא הנותרים, ושם הרשימה נגמרת פחות או יותר), וכשבכינו בסופה, לא בכינו רק על הדמויות - בכינו על עצמנו, על החיים, על המוות, על חוסר ההיגיון והסדר ועל חוסר האונים הקיומי.
ואז הגיע פרק הסיום של ג'יין הבתולה. אם אתם מאוהבי הסדרה, סביר להניח שגם כאן לא יכולתם שלא לפרוץ בבכי. אבל במקרה הזה, מדובר בבכי של פרידה מדמויות שנכתבו ושוחקו כל כך טוב, שקשה לקבל את זה שהם לא אנשים אמיתיים, ושהם לא יהיו בחיים שלנו יותר. זה גם בכי של התרגשות, על כך שזכינו להכיר אותם ושאנחנו זוכים לראות את הסוף השמח שלהם. הוא אולי היה מעט צפוי, אבל ג'יין הבתולה הבטיחה לנו אותו לאורך כל הדרך - וקיימה. וגם אם היא הסגירה את הסוף שלה בשלב מוקדם, והוא אולי לא היה המספק ביותר מבחינה טלוויזיונית, אי אפשר שלא להרגיש שלמים ושלווים שלפחות השארנו את הדמויות האהובות האלה במקום טוב. אלוהים, כמה נתגעגע.
ג'יין הבתולה התחילה כקומדיה טלנובלית חכמה. היה אפשר לשים לב מהרגע הראשון שהכתיבה שלה מוקפדת, המשחק עילאי והשפה שלה שונה מכל מה שראינו לפני כן. אבל ככל שהיא הלכה והתקדמה, היא רק השתפרה, העמיקה והפכה להיות הסדרה עם הלב הכי גדול בטלוויזיה.
הכל באמת נהדר בג'יין הבתולה, אבל מעל הכל בולטת הכתיבה. מדובר בסדרה ששום דבר בה לא נשאר על פני השטח, ואין סוף לרבדים שלה. היא דיברה על פוליטיקה, סקס ומגדר באופן כל כך עדכני ורלוונטי, הביאה למסך ייצוג מלא, מורכב ואוהב של האוכלוסיה הלטינית-אמריקאית ומעל הכל היא הייתה סיפור אהבה לסיפורים. במשך חמש עונות, היא הסבירה לכל המזלזלים למה אנשים (בעיקר נשים, מה לעשות) אוהבים טלנובלות, באופן שעשה כבוד לא רק לקווי העלילה המופרכים ביותר של הטלנובלות, אלא גם לאנשים האמיתיים שבורחים אל הצפייה בהן. ג'יין עצמה היא סופרת, מה שאיפשר עוד יותר להיכנס לכתיבת מטא, ואין אף רגע מבוזבז בסדרה, או כזה שלא נבחן בקפידה כדי שיתאים לכל המטריה הרחבה והמורכבת של העלילה המפותלת שלה, שהצליחה להישאר דרמטית ומופרכת ברגעים הנכונים, ומצחיקה, ריאליסטית ונוגעת ללב באחרים. כל מי שהיו מעורבים בעשייה של ג'יין הבתולה לקחו על עצמם אחריות חסרת פשרות - לא רק לעשות סדרה מעולה ומוקפדת עד לפרטים הכי קטנים, אלא כזאת שיש לה אחריות מוסרית.
בכל פרק ופרק, ג'יין הבתולה לקחה על עצמה להיות דוגמה לאיך אנשים אמורים לתקשר אחד עם השני בשביל לבנות עולם טוב יותר, בוודאי על רקע השנאה שהולכת וגואה בעולם המערבי וספציפית בארה"ב. אבל איכשהו, היא הטיפה בלי להטיף כלל. התסריט שלה היה מספיק עשיר ועמוק והדמויות כל כך מורכבות ואנושיות, שטוב הלב והשיעורים החשובים לחיים נשזרו באופן כל כך טבעי בתוך העלילה. אחד הדברים הכי מדהימים בג'יין הבתולה היה שבשלב מסוים, אחרי צפייה במספיק פרקים, אפשר היה ממש לחזות את התגובות הרגשיות של הדמויות לחדשות ואירועים, קטנים או גדולים, כי ההיכרות שלנו איתם ועם מנגנוני הנפש שלהם הפכה להיות כל כך עמוקה - שוב, בזכות כתיבה מופתית ומעורבות רגשית ומקצועית עמוקה מאוד של השחקנים והצוות. וזה מממש לא אומר שג'יין הבתולה הפכה להיות צפויה. מכיוון שסדרות, בטח לאורך מספר עונות, יכולות לפעמים לאכזב ובענק. לדעת שבמקרה הזה יש על מי לסמוך, ושאף אחת מהדמויות לא תשנה לחלוטין את אופייה בין לילה (אלא אם היא איבדה את הזיכרון, בכל זאת טלנובלה) הייתה רק עוד סיבה מעולה לבטוח בג'יין וללכת איתה עד הסוף. אם דמות השתנתה, תהיו בטוחים שזה נבנה בצורה הכי מציאותית שיכולה להיות.
הדוגמה הכי בולטת לכך היא השינוי שעברה פטרה, בגילומה המקסים של יעל גרובגלס, הנציגות הישראלית בקאסט. פטרה הפכה מקלישאה של גולדיגרית לדמות חזקה, שאפתנית, חכמה אבל גם פגיעה ורגישה. לאט לאט, אנחנו וגם הדמויות שמסביבה, הבנו שהנטייה שלה למניפולציות והקרירות הרגשית הן תוצאות של הילדות שלה. היא מעולם לא זכתה לקבל אהבה, והיא לא מכירה שום דבר אחר. אבל מה שמשנה אותה בסופו של דבר היא דווקא האהבה של ג'יין, שצומחת לאיטה אחרי שהשתיים מתחילות את ההיכרות ביניהן בחוסר חיבה, בלשון המעטה. זו אחת ממערכות היחסים הכי מתגמלות בטלוויזיה, אחת החברויות הנשיות הכי יפות בטלוויזיה ודוגמה נהדרת לכמה כוח יש לאהבה לשנות אנשים. והאיחוד של פטרה וג'יין לתוך משפחה אחת נותן לפטרה את הגב והכוח שהיא צריכה מאחוריה כדי להפוך את עצמה לאדם טוב יותר, אבל כמובן בלי לוותר על החריפות - היא פשוט מתעלת אותה לעסקים. נכון שג'יין הבתולה העמידה במרכז שלה מערכת היחסים של ג'יין עם אמה וסבתה, וזה עוד לפני שנדרשנו לסיפור האהבה של ג'יין עם רפאל. אבל מי שיצלול עוד יותר עמוק לתוך ג'יין הבתולה, יגלה שמערכת היחסים של ג'יין ופטרה הייתה לא פחות משמעותית. זה לא מקרי שבסופו של דבר פטרה מוצאת את עצמה בזוגיות עם ג'יין אחרת.