בשנה שעברה כולנו התאהבנו בקאסט של "חינוך מיני", סדרת ההתבגרות הבריטית שהפכה לאחד מהלהיטים המפתיעים והממכרים של נטפליקס וחזרה לאחרונה לעונה שנייה. רוב הקאסט הורכב משחקנים אנונימיים, כשהשם העיקרי שהיה מוכר לפני כן לקהל הלא-בריטי היה ג'יליאן אנדרסון, שמגלמת בסדרה את הסקסולוגית ג'ין מילברן, והייתה מוכרת בזכות פקידה בסדרות "תיקים באפלה" ו"החטא הקדמון". מה מסתבר? כל הזמן הזה הכרנו גם עוד אחד מהשחקנים, אבל אף אחד לא היה שם בשביל לספר לנו.
בפרצוף של אסא באטרפילד אמנם נתקלנו כבר כמה פעמים בעבר בסרטים ובסדרות כמו "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים" של טים ברטון, ולפני כן גם "המשחק של אנדר". אבל, וזה אבל חשוב, השחקן שמגלם בסדרה את אוטיס הביישן והגמלוני הופיע בעבר בעוד מקום אחד וקצת יותר מפתיע.
בשנת 2008 אסא באטרפילד שיחק את ברונו, ילד גרמני בתקופת השואה בסרט "הנער בפיג'מת הפסים". כל מי שראה את הסרט הזה זכר את הילד הנאצי החמוד ותכול העיניים, אבל מי היה מאמין שמדובר באותו אחד שגדל להיות אוטיס, הנער שמנהל עסק לייעוץ סקסולוגי לחבריו לשכבה?
"הנער בפיג'מת הפסים" מבוסס על הספר באותו השם מ-2005 ומתאר את זוועות השואה מנקודת מבטו של ברונו, גרמני תמים שמפתח קשר אמיץ עם ילד יהודי (פתאום "ג'וג'ו ראביט" לא נשמע כל כך מקורי, הא?). אז היה מדובר בתפקיד המשמעותי הראשון של באטרפילד, שהיה בן 11 ונראה בו כמעט בלתי מזוהה ביחס לאיך שהתרגלנו לראות אותו ב"חינוך מיני".
בראיון ל-tvbee לפני מספר שבועות סיפר באטרפילד על התפקיד שהוא מגלם כיום בסדרת הלהיט של נטפליקס. באטרפילד דיבר על הדמות אותה מגלמת אנדרסון בסדרה, זו של ג'ין, אימו המביכה למדי של אוטיס שהיא גם מטפלת מינית וסיפר כי אימו בחיים האמיתיים היא אמנם אינה מטפלת מינית, אבל גם עוסקת בתחום הטיפול. "אם יש לך הורה שהוא מטפל, אתה מתרגל לענות על שאלות רבות. כשהם שואלים אותך איך היה היום שלך, 'טוב' זו לא תשובה מספיקה. אני בהחלט רואה את הדמיון למערכת היחסים הזו גם בסדרה. ג'ין בהחלט פחות טובה בלשמור על גבולות מאמא שלי, אבל היו רגעים שהרגישו מאוד מוכרים", סיפר.
באטרפילד גם סיפר על סדנה אותה עבר הקאסט לקראת הצילומים שנועדה לגרום להם להרגיש בטוחים במהלך צילום סצנות אינטימיות: "זו היתה סדנה... מעניינת. היו לה סרטונים שונים של חיות מזדווגות שהיא רצתה שנגלם כדי באמת להתחבר עם הגוף שלנו ולשחרר מעט מהמבוכה. היא היתה שם בכל פעם שהיתה לנו סצינה אינטימית, וזה היה מעולה שהייתה איתנו מישהי שהיה אפשר לדבר איתה אם היו לנו דאגות או שאלות. זה היה חשוב, הרגשנו שדואגים לנו. עדיין הרגשתי נבוך כמובן, כי זה מביך, אבל בשום שלב לא הרגשתי רע או מפוחד". אין מה לומר, הילד המתוק גדל להיות בחור מתוק לא פחות.