גם מי שלא צפה בפריים מתוך הסדרה "דוסון קריק" מכיר את אחד מרגעי המפתח בה: פרצופו המעוות מדמעות של השחקן ג'יימס ואן דר ביק עם עיניו המצומצמות, פיו הקפוץ והתסרוקת הלא ריאלית שהייתה לו אי אז בשנת 2000. המם "דוסון הבוכה" - שם לא לגמרי רשמי אך תמציתי ביותר - הפך לאחת הירושות המוכרות והמצליחות ביותר של דרמת הנוער, שזכתה אמנם לפופולריות רבה בשנות שידורה הראשונות, אך לא זכתה למעמד הקאלט של מקבילותיה מאותה תקופה, בהן "באפי, קוטלת הערפדים" ו"בנות גילמור". הסיבות לשכחה היחסית של "דוסון" רבות ומגוונות, אבל אי אפשר להתווכח על הצלחתו של המם הזה, על חדירתה של "דוסון" - מרצון או לגמרי במקרה - לתרבות הרשת בת זמננו. "באפי" זכתה אמנם להערכת המבקרים ו"בנות גילמור" הולידה סדרת המשך מתוקשרת בנטפליקס, אבל מבחינת שימוש יומיומי, שקוף כמעט, בתכנים מתוך הסדרות האלה - "דוסון קריק" והפרצוף הבכייני מתוכה גוברים על שתיהן בפער ניכר.
העונה השלישית של "דוסון קריק" היא קו פרשת מם, סליחה, מים, לא רשמי בהיסטוריית הסדרה, והיא מסמלת עבור מעריצים רבים את השלב בו "דוסון" הפסיקה לרתק ולחדש והתחילה לחזור על עצמה. זו, אגב, גם העונה שהתייצבה גם על מספר הצופים שילווה את הסדרה פחות או יותר עד סוף דרכה - כ-4 מיליון צופים בכל פרק. מספר ראוי לשבחים אבל גם כזה שמהווה צניחה של יותר מ-2 וחצי מיליון צופים מפרקי העונה הראשונה. זו הייתה גם העונה בה המשולש הרומנטי שבלב הסדרה - זה שבין דוסון, ג'ואי ופייסי - הוכרע באופן דרמטי (וממש לא בפעם האחרונה). בפרק הסיום של אותה עונה שלישית, ששודר לראשונה בחודש מאי בשנת 2000, ג'ואי מבינה שליבה שייך לפייסי, חברו הטוב של דוסון והדמות המקסימה האחת בסדרה כולה, והיא עוזבת את דוסון ואת העיר קייפסייד לטובת קרוז רומנטי עם פייסי על סירה ששיפץ בעצמו. וכדי להפוך את הדרמה הזו למלודרמה של ממש, הבחירה בפייסי והעלייה על הסירה הקרויה "אהבת אמת" נעשית לנגד עיניו של דוסון המרוסק, שהיה לא רק בן זוגה של ג'ואי אלא גם חברהּ הטוב ביותר מילדות.
איך הפכה הסצנה הזו לתופעת רשת? לאט ובהדרגה ואז הרבה יותר מהר, כמו הרבה מופעים ויראליים אחרים. סרטון עם פרצוף הבכי של דוסון לירי הועלה ליוטיוב ב-2006 תחת הכותרת "פרצוף הבכי של דוסון". הסרטון זמין לצפייה גם היום, באותה איכות מגורענת שמשקפת את שנת העלאתו לרשת, וזכה מאז פרסומו לכ-900,000 צפיות. שוב - מספר מרשים, אבל גם כזה רחוק שנות אור ממספרי הצפיות של סרטונים ויראליים חדשים יותר. תמונות וגיפים של דוסון הבוכה פורסמו תחילה בבלוגים ובפורומים וטפטפו אט-אט גם לכתבות בגופי תקשורת גדולים יותר עד המפץ הגדול של "דוסון הבוכה", שאירע רק ב-2011.
בחודש ינואר באותה שנה, חבר ואן דר ביק לאתר המערכונים "Funny Or Die", וצילם עבורו מערכון על שירות מקוון חדש במסגרתו הוא מחקה ממים מפורסמים מהאינטרנט בהתאמה אישית עבור לקוחות. הנכונות של ואן דר ביק לצחוק על עצמו ועל ההתקבלות שלו כתופעת רשת זעירה, בשנים בהן תרבות רשת עדיין לא נחשבת למשהו שכוכבים רוצים להתבשם בו, סייעה לקריירה של ואן דר ביק (שנה לאחר מכן הוא לוהק לסדרה "הביץ' מדירה 23", שם גילם גרסה מוגזמת שלו עצמו) וסייעה עוד יותר להפצת המם. למעשה, שיא החיפושים בגוגל אחר "דוסון הבוכה" נקבע בחודש ינואר 2011 לא נשבר עד היום.
ולא סתם, כי כמו שהעונה השלישית עזרה להבדיל בין פרקים שונות בתולדות "דוסון קריק", כך שנת 2011 היא נקודת מפנה בתולדות הממים ששווה להתעכב בה. כלומר, הרבה ממים נוצרו לפניה וכמובן שנוצרו הרבה יותר ממים אחריה, אבל השנה המסוימת ההיא מסמנת איזו תנועה. זו התקופה בה הממים - כינוי לקבוצה אינסופית כמעט של בדיחות מבוססות תמונות וטקסט המופצות באופנים שונים באינטרנט - זולגים מאתרים ופורומים יעודיים כמו 4Chan, רדיט ו-9Gag אל הרשתות החברתיות ומשם אל העולם כולו. זו השנה בה ענקי תקשורת ממוסדים כמו האטלנטיק והניו יורק טיימס מפרסמים כתבות שמסבירות לקוראיהם מה זה מם ואיך משתמשים בו, ושנה לפני שמילון מרים וובסטר העולמי מסמן את "מם" כאחת ממילות השנה שלו.
בעשור שחלף מאז הפך ייצור הממים לקל יותר, והם הושגרו והפכו לנפוצים הרבה יותר עד שכמעט נעשו שקופים עבור הגולש המיומן. ממים כיום הם שפה מאובחנת (בזכות מטבעות לשון כמו "הרגע הזה ש, "אף אחד, נקודתיים" ו"אני כמו"), אסתטיקה ברורה ועולם תוכן הולך ומתרחב - אבל ב-2011 הם עוד היו חידוש מסעיר הן עבור הגולשים והן עבור התקשורת. "דוסון הבוכה" הוא מעין כליא ברק שמרכז ומתמצת את התופעה: זהו גם מם שימושי ביותר בזכות הרגש החשוף והמוגזם שמופגן בו, וגם תופעה שקל מאוד לסקר כי כל הרכיבים בה מספיק זכורים ומוכרים. אלה לא הדאנק מימז שגורמים לכל מי שחצה את גיל 35 להישמע בן 200 - לא לא, זה קל ונגיש ופשוט וכיפי בהרבה. כולם הכירו אז את "דוסון קריק" ויכלו לקחת חלק בבדיחה לא מזיקה ברובה על חשבון אחד מכוכביה.
זה גם המקום להבהיר שוואן דר ביק אמנם גילם את דוסון כפוץ יומרני, אבל השחקן עצמו הוא דווקא אחד הבוגרים היותר רגועים של הסדרה. בראיון שנערך ב-2017 הסביר כי מופע הבכי ההוא לא היה מתוכנן בכלל ואמר: "זה לא היה מתוסרט… אתה חי עם הדמות הזו לאורך זמן וכשסצנה כזאת נופלקת בחיקך אתה מאבד את זה. צועקים לך 'קאט' ואתה חושב 'אומייגאד, זה היה מדהים!'". את התגובה לפרסום המם תיאר: "אני זוכר שהופתעתי לגמרי כי זה היה כן לחלוטין. עכשיו משתמשים בזה כדי ללעוג לי ואני חושב שזה מצחיק נורא". שנה לאחר מכן, במפגש איחוד של כוכבי הסדרה, ואן דר ביק הודה שהוא מת על המם שלועג לו, ואמר "זה הדבר שאני הכי אוהב בסדרה כולה".
ואולי זה סוד הקסם האמיתי של "דוסון קריק" וגם ההסבר להישרדות החלקית שלה בזיכרון הקולקטיבי: הרגש הלא מפולטר הזה, שעורר בצופים איזה חוסר נוחות ובכל זאת ביקש שיתיחסו אליו ברצינות. הרי באותו הרגע ובאותה השנייה, לא הייתה דילמה גדולה יותר על המסך מאשר דוסון מול פייסי, וההתפרקות של זה, ההשתחררות של המטען הכבד הזה על מסך הטלוויזיה הייתה מזככת, אבל גם מגוחכת ברמות. ורק כשלמדנו לצחוק על ועם "דוסון קריק" הבנו באמת את האיכות שלה.