אפשר להניח שמרבית הספרים שמונחים בידיהם של כוכבי סדרת המופת של HBO "הלוטוס הלבן" מעולם לא הופיעו ברשימת המלצות לספרי חופשה (מלבד שניים, שהופיעו באינסוף רשימות כאלה, לא בהכרח בצדק). ואפשר גם לומר די בבטחה שאף אחד מעולם לא ענה על השאלה "איזה ספר היית לוקח לאי בודד" עם אחד מהכותרים האלה (אלא אם כן הוא נלקח בכפייה לאי בודד בדרך חזרה מספריית מדעי הרוח ולא ניתנה לו אפשרות לזרוק את הספרים לים). החלטנו להביא כאן את רשימת הקריאה המלאה של אורחי ריזורט הלוטוס הלבן בהוואי, כי גם אם הספרים הם בסך הכל אביזרי תפאורה שבחרה הסטייליסטית שלהן, כפי שטוענות פולה ואוליביה בתשובה לשאלתו המנג'סת של שיין בפרק 2, אנחנו לוקחים ספרים מאוד ברצינות. וגם - למה שרק הם יסבלו?
הספר הראשון שאוליביה קוראת בפרק הראשון של "הלוטוס הלבן" הוא "The Portable Nietzsche", ספר מסדרת "The Portable Library" של הוצאת פינגווין רנדום האוס, שכולל למעשה ארבעה כתבים של הפילוסוף הגרמני בן המאה ה-19 פרידריך ניטשה: "שקיעת האלילים", "אנטיכריסט", "ניטשה נגד וגנר" ו"כה אמר זרתוסטרא". הטקסטים בקובץ, שתרגם לאנגלית ולטר קאופמן, מגדולי חוקרי ניטשה, מלווים בהקדמה ובחלקים מטקסטים אחרים של ניטשה, שקאופמן האמין שהם חשובים להבנת משנתו.
לצדה, פולה קוראת את "פשר החלומות" מאת אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד, שיצא ב-1900 ונחשב לספר שהניח את יסודות תורתו של הפסיכואנליטיקאי היהודי-אוסטרי. בהתחשב ביחסיה הסבוכים של פולה עם המשפחה שסיפחה אותה לחופשה והעובדה שהיא נאלצת לשמור לעצמה כל כך הרבה מהמחשבות שלה לגביהם, אפשר רק לדמיין עד כמה מרתקים ואפלים החלומות שהיא חולמת לצד אוליביה על הספה הנפתחת.
שיין, כמו האדם הבלתי נסבל שהוא, קורא במהלך כל החופשה את ספר המדע הפופולרי "Blink" של מלקולם גלדוול, שנקרא בעברית "ממבט ראשון: שבריר השנייה שבו אנחנו מקבלים החלטות" (הוצאת כתר). גלדוול, עיתונאי מגזין הניו יורקר שהפך לכותב רבי מכר מהסוג שגורם לאנשים להאמין שהם יכולים להבין רעיונות מורכבים באמצעות אנקדוטות וחלקיקי תיאוריות, פרסם את הספר ב-2005, והוא מכר מאז מיליוני עותקים ברחבי העולם. אם שיין - אדם שאין לחשוד בו שיאמץ את מוחו סתם כך - אי פעם יסיים את הספר, הוא אמור לגלות את האמנות של קבלת החלטות בהינד עפעף, שבה ניחנים - לפי גלדוול - מנהיגים גדולים. לפי מה שאנחנו יודעים על תהליך קבלת ההחלטות שלו והשלכותיו, ניתן להעריך שלא הפנים את הדברים.
בת זוגו של שיין, העיתונאית (הגרועה, אם לשפוט על פי המעט שמגלים על הקריירה שלה) רייצ'ל, קוראת רב מכר אחר, "החברה הגאונה" מסדרת הרומנים הנפוליטניים של אלנה פרנטה. רייצ'ל כנראה בחרה בספר משום שהוא פופולרי בקרב קבוצת ההתייחסות שלה, אבל אי אפשר שלא להעריך את העובדה שהנשואה הטרייה שהצליחה בכוחות עצמה לטפס אל מחוץ למעמד שאליו נולדה, היא כעת האדם הכי בודד בריזורט, ומתחבטת בשאלות לגבי עתידה המקצועי והאישי לצד בעלה העשיר - כשהיא קוראת ספר שעוסק באותן שאלות. לא ברור אם היא סיימה את הספר, אבל היא בטוח העלתה פעם תמונה של חברה לאינסטגרם והוסיפה כותרת: "החברה הגאונה שלי".
בהזדמנות נוספת על ספת הבריכה, נכנס לתמונה "מקוללים עלי אדמות", ספרו האחרון של ההוגה האנטי-קולוניאליסטי השחור פרנץ פאנון. הוא אמנם נכתב על אלג'יריה של אמצע המאה ה-20, אבל ללא ספק השפיע על פולה, החברה הלא-לבנה של אוליביה מוסבאכר המפונקת, בארה"ב של העשור השלישי למאה ה-21. אם אלימות, אליבא דפאנון, היא דרך לגיטימית ואף הכרחית להגיב לאלימות הכובש האירופי, ברור שבזיזת תכשיטים מכספת בחדר מלון היא הדרך היחידה להגיב לגניבת האדמות ואוצרות הטבע מצד המתיישבים הלבנים בצפון אמריקה. לכן פולה משכנעת את היזיז המקומי שלה, עובד המלון קאי, שייכנס לסוויטה ויגנוב את הצמידים היקרים בהגזמה של ניקול מוסבאכר. כך נראה צדק. בערך.
אוליביה בוחרת באותו הזמן להתעמק ב-"Sexual Personae" של מבקרת התרבות האמריקאית השנויה במחלוקת (כלומר שנואה) קמיל פאליה, שעוסק בנושאים כמו סדיזם, חוסר מוסריות ואלימות ביצירות האמנות הגדולות של התרבות המערבית. כמו פאליה, גם אוליביה מצליחה להחזיק בדעות סותרות, ולהסתכסך גם עם השמרנים (שיין), גם עם הפמיניסטיות (אמא שלה) גם עם הפרוגרסיביים (פולה) וגם עם הנוער שאין לו כוח לשטויות שלה (אחיה הקטן).
בתיק של אוליביה, בין כדורי מרשם, סמי מסיבות וקרם הגנה, מבצבץ לרגע "צרות של מגדר" של ג'ודית באטלר, ספר שיוצא נגד הפמיניזם הלבן, נגד התפיסה הבינארית של מגדר ונגד נשים שמתקדמות על חשבון נשים אחרות וקבוצות אחרות. או בקיצור, נגד כל מה שניקול מוסבאכר והילרי קלינטון מייצגות.
שני הספרים האחרונים שאוליביה ופולה קוראות מופיעים בהמתנה לטיסה הביתה בשדה התעופה, אחרי שכל הסופים העגומים שחיכינו להם התממשו. פולה ממשיכה לדבוק בחומרי קריאה אנטי-קולוניאליסטיים, הפעם זה "Discourse on colonialism" של המשורר והפוליטיקאי ממרטיניק, אמה סזר. אוליביה ממשיכה לפרק את כל מה שהסביבה שלה מאמינה בו, הפעם עם הכתבים של הפסיכואנליטיקאי הצרפתי ז'אק לאקאן.
אחרי כל זה, חשוב לזכור שלא תמיד חייבים לקרוא ספרים, לפעמים דברי החוכמה בוקעים מפיהם של צעירים בלתי מובנים כמו קווין, האח הצעיר והמשונה של אוליביה. כי "מה זה משנה מה אנחנו חושבים? אם אנחנו חושבים את הדברים הנכונים או הלא נכונים? כולנו עושים את אותו השיט".