"כשהייתי במילאנו הגעתי לאיזו וילה בשביל קמפיין הלבשה תחתונה, והצלם אמר לי לראות מה הם עשו בעונה הקודמת. אני מסתכל במגזין ורואה שזה סט פורנו, כאילו. אני רואה שם מישהי מושכת למישהו בתחתונים ומסתכלת פנימה", מספר נועם סובוביץ' על היום שבו נאלץ להציב גבולות במסגרת עבודתו כדוגמן. "לא נרשמתי לחוג הזה, מה שנקרא. זה מצב נורא מתעתע. מצד אחד מגיעה דוגמנית ברזילאית ואתה כאילו חי את הפנטזיה: איזה גבר לא היה רוצה להצטלם בעירום עם הברזילאית הזאת? מצד שני, אני הגבר הזה שלא רוצה להצטלם עם הברזילאית הזאת עכשיו בעירום. ומה אתה עושה, מפוצץ סט? זה יכול להיות עשרות אלפי דולרים. ועשיתי את זה. פוצצתי את הסט".
סובוביץ', רק בן 34, כבר יכול להתהדר בתואר "במאי דוקומנטרי מנוסה". אחרי שני סרטים דוקומנטריים ששודרו ב-HOT8, השבוע עולה ב-yes דוקו הסדרה הראשונה שביים: "דוגמנים", שמתעדת את סיפורם של חמישה דוגמנים ישראליים שמנסים להצליח בתעשייה היחידה שבה גברים הם המיעוט המוחלש. העניין הוא שסובוביץ' אינו רק במאי דוקומנטרי מנוסה, אלא גם בעצמו דוגמן בדימוס עם קילומטראז' נאה של קמפיינים לכמה מהמותגים הכי גדולים בעולם. תחשבו על היכולות הדוקומנטריות של מוטי קירשנבאום, אבל עם הלוק של כוכב מארוול - וכל זה כשמדובר למעשה בבחור שגדל בהתנחלות קרני שומרון, הוא חזר בשאלה ושירת באגוז כולל ביקור בעזה, חי בדירה מגניבה בפלורנטין עם אשתו הטרייה הילה סלומון (במאית בעצמה) ושתי כלבות מקסימות, בידיעה שבכל רגע הוא יכול לקפוץ למילואים בלבנון אם מישהו יחליט לחמם איזושהי גזרה.
"אני זוכר את עצמי עומד בקמפיין למותג גדול, שלוש קומות שבהן אתה רואה את הכל מהכל", הוא משחזר. "שחור, לבן, רזה, מתולתל, שיבוטים של גברים עומדים ומחכים שעות. בסוף אחרי כל התור הזה אתה נעמד עם הבוק שלך, נשלח לתא מדידה, חוזר עם תחתון שהוא פשוט סוג של חוטיני, מסתכלים עליך ואומרים לך 'נדבר איתך אם נרצה'. הסתכלתי על מאות הגברים שעומדים פה בתור ושאלתי את עצמי, 'מה מניע אותנו להיות פה ולספוג את ההשפלה הזאת?'. זה לא כסף. אני יודע שזה לא זה. זה מה ששלח אותי באותו היום לכתוב את הסדרה".
אם זה לא כסף, אז מה כן?
"אנחנו רוצים שיראו אותנו. רוצים להיות מישהו בעולם. ברגע שמותג שם אותך לצד השם שלו מסתכלים עליך אחרת. זאת תחושה ממכרת. וברגע שאתה מרגיש אותה והתחושה הזאת נעלמת, אתה רודף אחריה בחזרה כמו ג'אנקי כדי לחזור להיות מישהו. אתה מוכן להצטלם בעירום, אולי לזרום עם הצלם שיגיד לך 'בוא נתחבר' ולעשות עוד הרבה דברים שאתה תתחרט עליהם אחר כך".
בהתחלה הוא עוד היה אופטימי. "הייתי ברמן באותה תקופה, זה היה אחרי שירות צבאי וטיול בעולם, וזה אף פעם לא עלה על דעתי", נזכר סובוביץ', "אבל כמו בקלישאה מהסרטים: הלכתי על רוטשילד, ראה אותי צלם, אמר 'בוא תצטלם', זה נראה קצת מפוקפק אבל מה כבר יכול להיות. הלכתי, באמת היה קצת מפוקפק, הוא צילם אותי ואז התמונות יצאו. פתאום פנה אלי סוכן. זה מה שמטורף בדוגמנות - זה קורה בבום, ובצורה הכי לא צפויה. הוזמנתי לפגישה ביולי גרופ, הוצע לי לחתום, חתמנו, שלחו אותי לקסטרו, ראו אותי, ואמרו לי שרוצים להתחיל לעבוד איתי. סגרו איתי קמפיין לפוקס, לקוקה קולה, ודברים התחילו לקרות בקצב שקשה לתפוס אותו. הייתי בטוח שהחיים שלי השתנו ושאני מישהו אחר, שאני תכף עומד לקנות בית. מתייחסים אליך אחרת כשאתה תלוי על שלטים ומופיע בטלוויזיה. אבל אין לזה אחיזה במציאות".
אז עדיף להיות ברמן?
"כלכלית? כן. שכר על יום צילום זה לא משהו רע ולא משהו שבוכים עליו, אבל זה בטח לא משהו שמשנה לך את החיים. זה אחלה דמי כיס כסטודנט, אבל מהצד מה שקורה זה שנבנית לך תדמית של סופרסטאר מצליח, ואתה צריך למנוע מהתדמית הזאת להיסדק. ואז יש פער מאוד גדול בין איך שנראים החיים האמיתיים שלך - ברמן ששוטף כלים בדירת שותפים - לבין האינסטגרם שלך והחיים שמצטיירים ממנו. הפער הזה מסוכן, והוא הופך אותך למאוד פגיע".
ואת כל זה אתה עושה תוך כדי לימודי קולנוע. היית מהילדים האלה שראו סרטים של טרנטינו בלי שאמא תשים לב?
"לא, האמת שגדלתי יותר על ספרות. אהבתי לכתוב ולקרוא. בצבא עבדתי כצלם מבצעי, הייתי המתעד של הצוות. ובטיול הגדול, כשהתחלתי לחשוב שאני רוצה פשוט לספר סיפור, הבנתי שכדאי שאתקדם למדיום הבא של הספרות: הקולנוע. זה נעשה בחיל ורעדה, כי נורא חששתי כלכלית. הייתי בחרדות, כי כל החברים שלי נהיו הייטקיסטים שעושים כסף. אתה שואל את עצמך, 'אני אהיה בן 40 שבא בטרמפים עם חלומות?'".
החרדות נעלמו כשעשית את "דוגמנים"?
"החרדות לא נעלמות, הן רק מחליפות צורה".
"אולי בכלל לא נכון למכור את הגוף שלנו? אולי שווה להבין שכשאדם משתמש במראה שלו כדי לעשות מזה כסף ולהתפרסם, יש בזה משהו שורט"
קשה לנו לחשוב על גבר כקורבן
"יש בתעשיית האופנה בישראל המון אנשים מופלאים, הגונים, טובים ומוכשרים, זאת תעשייה נהדרת ואני רוצה שהיא תפרח ותגדל", מבהיר סובוביץ' יותר מפעם אחת בריאיון איתו. "אבל כל דוגמן נתקל בתחושה הזאת לפיה צריך פחות לשאול שאלות ולזרום כמה שיותר, אחרת לא ירצו לעבוד איתך. יש תפיסה לפיה גבר פחות פגיע. גברים פחות נוטים להתלונן. זה הפך את התחום של הגברים לפרוץ מאוד. יש איזושהי תפיסה לפיה אפשר להגיד לגבר הכל, אבל גם גברים נפגעים, גם גברים מוטרדים. אני מכיר גברים שנהרסו להם החיים".
מה אנחנו, שמסתכלים על האנשים היפים של העולם בקנאה גדולה, לא יודעים עליהם?
"שהם לא מרגישים יפים. היום אני מרגיש יפה יותר, וכשעבדתי כדוגמן פחות. כדוגמן אתה מתייחס אל עצמך כסוג של מוצר. אין הפרדה בינך ובין מה שאתה מוכר, ואתה מקבל בעיקר פידבקים שליליים. לרוב הדוגמנים לא נוח עם עצמם כשהם עובדים כדוגמנים. אתה חי בעולם שבו כל הזמן מסתכלים עליך ובוחנים אותך. כמעט תמיד דוגמנים מקבלים תגובות כמו 'חשבתי שתהיה יותר גבוה, חשבתי שתהיה יותר רחב'. אתה מוכר משהו שהוא יותר יפה ממה שאתה באמת, ואתה תמיד מאכזב".
"דוגמנים" (החל מיום ראשון ב-yes דוקו, וכבר עכשיו ב-yes VOD) מציגה את אריאל, דוגמן עם 250k עוקבים שהסוכן שלו, רונן צרפתי, מתחנן בפניו שיתחיל להצטלם פרובוקטיבי כדי למקסם חשיפה; את עמיר, שבא מבית דרוזי וחי אצל הצלם רונן אקרמן (מאז הצילומים אקרמן הלך לעולמו אחרי התמודדות עם מחלת ה-ALS) ומתמודד עם פגיעה מעברו מצד בכיר שניסה לשדל אותו לזנות; מתן, היחיד שמתחזק קריירת דוגמנות עקבית ומצליחה, אבל לשם כך נדרש לחיות כגר בארץ נוכרייה בשעה שאשתו בהיריון מתקדם בארץ; אוראל, שמנסה לפרוץ דרך כדוגמן הפלאס-סייז הראשון בישראל; וג'וני, שעובד במפעל בנצרת עילית וחולם על היום שבו ילך על המסלול כאחד הדוגמן.
יש סצנה אחת שהיית בוחר בה מהסדרה אם היו אומרים לך שיש לך שתי דקות במקום חמישה פרקים?
"ג'וני שהולך לצילומים של אדידס בתחילת הפרק השני. הוא קופץ, מאושר, חי את החיים, ואז טאק - הוא שוב במפעל. הייתי במצבים שבהם מטיסים אותי לאירלנד למלון חמישה כוכבים, אני מוקף בדוגמניות, יוצא למסעדות פאר ומרוויח מלא כסף אבל חוזר ודופק ספרינט מנתב"ג דוך לתוך הפיקוק, שם בירמנתי, כדי לשטוף מהר את הכלים, לנקות מאפרות ולעשות סגירה. אתה יושב בדירה שבורה בלילינבלום בלי כסף לשלם שכ"ד או לתקן נזילה, אבל פותח מגזין ורואה את עצמך לבוש בבגדים ששווים 80 אלף שקל. אני נראה כאילו אני יכול לחיות ככה, אז למה אני יושב כאן בלי שקל על התחת?"
ויש עולם שבו אנשים כמו אוראל באמת יכולים להרגיש בנוח עם הגוף והמראה שלהם?
"אני שואל את עצמי משהו אחר: אולי בכלל לא נכון למכור את הגוף שלנו? אולי שווה להבין שכשאדם סוחר בגוף שלו, משתמש בגוף ובמראה שלו כדי לעשות מזה כסף ולהתפרסם, יש בזה משהו שורט, לא משנה כמה מודל היופי יתרחב? אתה לא רק איך שאתה נראה וכשאתה הולך בעולם ונמדד לפי המראה החיצוני שלך יש בזה משהו לא בריא".
ובכל זאת, בניגוד לדוגמניות כמו אשלי גרהאם וריי שגב, אין בארץ דיבור על דוגמני פלאס סייז גברים. מה נסגר?
"זאת באמת חרפה, וזה גם נובע מהתפיסה המוטעית לפיה גברים לא פגיעים, לא אכפת להם מאיך שהם נראים ולכן הם לא צריכים ייצוג, כאילו לגברים יש פחות בעיות בדימוי גוף. בכלל, יש פחות מודעות כלפי גבר כקורבן. אבל בתחקיר שעשיתי לסדרה פגשתי מלא דוגמנים עם הפרעות אכילה ובעיות בדימוי הגוף".
"אתה נעמד עם הבוק, נשלח לתא מדידה, חוזר עם תחתון שהוא סוג של חוטיני, מסתכלים עליך ואומרים לך 'נדבר איתך אם נרצה'. מה מניע אותנו לספוג את ההשפלה הזאת?"
המקומות הבלתי נראים הם המסוכנים מכולם
בפרק השלישי של "דוגמנים", עמיר מודיע לאקרמן שהוא מעוניין לצאת לדרך עצמאית, בסצנה שוברת לב שהיא גם הישג דוקומנטרי לא קטן: רגע בין שני אנשים שהיה יכול לעבוד נפלא גם באמצע דרמה מתוסרטת, אבל אנחנו זוכים לראות אותו מתרחש לנגד עינינו.
איך היה לתעד את רונן אקרמן בתקופה הזאת?
"לא מזמן דיברתי איתו, ממש לפני שהוא מת. זה היה שילוב בין עצב נורא להשראה גדולה. היה בו משהו שלא נתן לי לרחם עליו, ומצד שני, כשאתה הולך הביתה וחושב על זה אתה מבין כמה זה סיפור עצוב. הוא צלם-על שראה הכל, מומחה, אבל גם האבא המאמץ של עמיר, וגם יש לו סיפור קשוח לכשעצמו".
הוא נוכחות מיטיבה, סוג של פיה טובה עבור עמיר, שצריך את הפיה הזאת.
"הוא אבא מגונן על עמיר. כשעמיר עזב אותו זה היה רגע לא פשוט, ורונן התנהג באצילות".
בכלל, "דוגמנים" אולי הייתה יכולה להיות תירוץ לבהייה בגברים נאים, אבל היא למעשה לא מסתמכת על שקר החן של תעשיית האופנה ולא על הבל היופי של עובדיה, אלא על הקונפליקטים, הקשיים וההתמודדויות של גיבורי הסדרה. ובאמצעה, טוויסט מהסוג שצריך להיות תסריטאי חכם מאוד כדי לחשוב עליו, גם אם החיים האמיתיים צריכים לקבל לפחות חלק מהקרדיט: הסוכן של אריאל, שלוחץ עליו להצטלם באופן יותר פרובוקטיבי? המנהל שניסה לשדל את עמיר לזנות? מדובר באותו אדם - רונן צרפתי, שניסיונותיו לשדל צעירים לזנות עמדו במוקד תחקיר "הצינור". בפרקים הראשונים של הסדרה הדיבור של צרפתי בפירוש נשמע מלוכלך ומעורר אי נוחות, אבל לרגעים זה עובר בשקט. בתחילת הסדרה צרפתי אומר לאריאל "על מה אתה חושב שהם מסתכלים כשאתה מעלה את התמונה הזאת? עוצרים ומגדילים, כמוני". המשפט הזה נענה בצחקוק מצדו ומצד אריאל והשניים ממשיכים הלאה. רק כשאנחנו מבינים שמדובר באותו אדם שפגע קשות בדמות אחרת בסדרה, הנוכחות של צרפתי נדמית כמשהו מאיים יותר משחשבנו - וההישג של סובוביץ' כדוקומנטריסט מתברר כמשמעותי יותר משחשבנו.
"ידעתי שהתנהגות כזאת קיימת בתעשייה, והבנתי שחשוב לתעד ולהראות אותה", הוא מסביר. "אני שמח שיש אנשים שרואים את ההתנהגות הזאת וזה מחליק לידם, ושיש כאלה שזה מקפיץ אותם. זה בדיוק העניין האפור. מי שיגיע לפרק הרביעי אולי ישאל את עצמו למה זה עבר לידו עד עכשיו. אני לא רוצה לבוא כבמאי ולהגיד לך אם זה טוב או רע. אני רוצה שתראה משהו שקיים ונוכח במציאות של עולם האופנה הרבה שנים, ואני רוצה שאתה כצופה תראה מה זה עושה לך, ותשאל מה היה קורה אם היית נוכח שם: היית אומר משהו או שהיית שותק?".
ידעת שרונן הוא זה שפגע בעמיר כשליווית את אריאל?
"אני לא יכול להיכנס לסיפורים של מי אמר למי מה ומתי, כי הדברים האלה עדיין נמצאים בחקירה משטרתית. אני יכול להגיד לך שגילינו דברים תוך כדי. התחקיר של 'הצינור' פתח יריעה רחבה, וגילינו עוד ועוד דברים".
אתה חששת ממה שיקרה כשתצטרך להתעמת מול רונן?
"מאוד".
אבל בסוף עשית את זה.
"כן".
איך זה הרגיש?
"זה הדיר שינה מעיני".
הופתעת?
"לא הופתעתי שזה קרה. אבל הופתעתי מהעוצמה, ההיקף והזמן שבו התאפשר לכל זה לקרות. וכל פעם מחדש שדבר כזה מתפוצץ כולם שואלים 'איך זה יכול להיות? כולם ידעו ושתקו'. המטרה שלי היא שהצופה יראה את זה וישתוק. כי ככה בדיוק הדברים האלה קורים".
יצא לך להיות בסיטואציות דומות?
"כן, אבל גם יצא לי להיות מוטרד גם מחוץ לדוגמנות. יצא לי להיות מוטרד מינית על ידי גברים ברחוב. הייתי בסט שבו שהיה צריך לעצור את אחד המאפרים כדי להפסיק את ההטרדה שלו אותי. אבל יש את הדברים הברורים: כשהותקפתי ברחוב ברחתי משם, כשהוטרדתי על ידי המאפר עצרו אותו. אבל היו לא מעט דברים שעשיתי כדוגמן ולא רציתי לעשות אותם, והתחרטתי שעשיתי אותם רק כדי לרצות מישהו. זה קורה לכל דוגמן, ואלה המקומות הכי מסוכנים, כי הם המקומות הבלתי נראים".
וכל הזמן הזה יש לך הורים דתיים בקרני שומרון.
"זה לא היה קל עבורם. היה פעם קמפיין לפנאי פלוס בחנוכה, ויצרו חנוכייה אנושית. רון אלוף מ'הישרדות' היה שמש, ואנחנו היינו מסביבו. כולם משומנים בתחתונים. היום אני מתפדח שעשיתי את זה. אמא שלי ראתה את התמונה, צחקה והראתה לאחי, ואז היא קולטת שאני שם בתוך החנוכייה! גם לי היה קשה עם זה. אמרתי לעצמי: אני רוצה להיות דוקומנטריסט, אבל איך יקחו אותי ברצינות ככה?"
ולאן אתה שואף עכשיו?
"החלום שלי זה לעשות סדרות בינלאומיות, ואני מאוד רוצה לעשות משהו עלילתי".
אילו סיפורים אתה רוצה לספר?
"חוויות אישיות. גם העולם של השומרון והמקום שבאתי ממנו, ברמה הדוקומנטרית והעלילתית, וגם התחום הצבאי".
דוגמן יוצא אגוז שלומד קולנוע זאת סדרה שאני אישית שם עליה כסף.
"כמה, אם מדברים? לא, בוא נדבר דוגרי. אם פותחים אז פותחים".