המרוץ לדראג חוזרת לטלוויזיה, ולראשונה בתולדות האותות האלקטרוניים שמיתרגמים לדימויים על מסכים בדרגות שונות של שטיחות וקיעור, היא תשודר במקביל גם בישראל, ופרקיה ישודרו בערוץ yes Drama החל מהיום. כן-כן, סדרת הנישה המופלאה הזו, שרוב שנותיה בכלל לא שודרה בארץ באופן סדיר, תזכה לטיפול ששמור בדרך כלל לסדרות בסדר הגודל של האנטומיה של גריי והמפץ הגדול. ההכרה הזו בכוחה של הסדרה סוגרת 2018 נהדרת למותג הטלוויזיוני של המרוץ לדראג, שעברה לפני שנתיים משידור ברשת הסופר-נישה האמריקאית Logo לערוץ המיינסטרימי בהרבה, VH-1. המעבר הביא איתו חשיפה נרחבת יותר, תקציבים נדיבים יותר ומיתוג מדויק יותר הודות לגב הכלכלי והוותיק של תאגיד ויאקום, ואלה בתורם היתרגמו גם לרייטינג גבוה יותר, להפצה ולהכרה בעוד ועוד שווקים בינלאומיים. כך למשל עלו לפני חודשיים כל העונות של המרוץ לנטפליקס, והעונות המאוחרות שולבו גם בשירותי ה-VOD של הוט ו-yes. בספטמבר, זכתה המרוץ לדראג בפרס סדרת הריאליטי התחרותית הטובה ביותר בטקס פרסי האמי, ותואר המנחה הטוב ביותר הוענק לרופול. אלה תרחישים שגם המעריץ האופטימי ביותר היה מתקשה לחתום עליהם לפני ארבע וחמש שנים.
את השנה המוצלחת הזו מסיימים המפיקים עם מבט קדימה. העונה שתחל את שידוריה השבוע היא עונת האולסטארס הרביעית במספר, והיא תשיב למסך מתמודדות אהובות, שחלקן לא התחרו במרוץ מאז 2011 אבל חלקן סיימו להתחרות בו לפני חצי שנה בקושי. נוסף על כך, חלק מהמתמודדות לקחו חלק בספיישל חג מולד ראשון מסוגו, ששודר לפני שבוע (בארץ ב-yes) שהיה למעשה פארודיה על המרוץ לדראג שהוא גם פרסומת בת 42 דקות לאלבום שירי הכריסמס של רופול. בעוד הספיישל עצמו לא כלל תחרות אמיתית או פרסים, לא הייתם יודעים את זה מהחומרים הקידומיים, שהציגו אותו כתחרות לכל דבר, שבסופה גם תואר נחשק (זאת אומרת, אם מלכת חג המולד הוא תואר נחשק בעיניכם). התגובות לפרק הכריסמס היו מעורבות - היו מעריצים שנהנו מאוד מההזדמנות הקאמפית לבלות זמן נוסף בחברת מלכות אהובות, אבל צופים רבים ביקרו גם את החמדנות הניכרת של רופול ורשת VH-1. אם להסתמך על ניסיון השנה שעברה, מיד בסוף עונת האולסטארס תחל עונה רגילה נוספת, שתסתיים לקראת חודש יוני. כלומר, VH-1 ישדרו יותר מחצי שנה ברצף של תכני המרוץ לדראג משל היו עונה ישראלית של המרוץ למיליון. רואים מה עשיתי פה עכשיו? זה נקרא שייד, למדתי את זה מהטלוויזיה.
משהו במנת היתר הזו של דראג רייס, מרגיש כאילו התוכנית נמצאת רגע לפני קריסה. ואפילו לא התמוטטות מפוארת, לא מפץ גדול, אלא בעתיד הרחוק, כשהיא תהיה כבר מותג ריאליטי ותיק ואולי אפילו כבר לא תשודר כי לא יהיה בה צורך (טלוויזיוני או חברתי), נסתכל על ספיישל הכריסמס ועונת האולסטארס הרביעית ונגיד "יו, זוכרים את קפיצת הכריש הזו?". שוב, באמת לא הוגן להספיד פורמט שבשום פנים ואופן לא קרוב למיצוי, אבל חשבו על כל מותג טלוויזיוני אחר שהיה מציף את צופיו בשלוש עונות חדשות תוך פחות משנה (אולסטארס 3 עלתה לשידור בדצמבר אשתקד), חלקן מגובות גם בתוכנית לווין שמשודרת מיד אחרי הפרקים המקוריים. חשבו על הערוץ בתשלום ביוטיוב, בו ניתן לצפות בחומרים משלימים (WOW Presents, ששייך לחברת ההפקות של המרוץ לדראג), ועל שלושה כנסי מעריצים רשמיים ברחבי ארצות הברית ואנגליה. לא היה נמאס לכם? לא הייתם מגיעים לחודש דצמבר כשכל הרוח יצאה לכם מהמפרשים והדבר האחרון שבא לכם הוא לשנס מותניים ולצלול אל תוך עונת אולסטארס *שמיד אחריה תגיע העונה ה-11 של הסדרה*?
אנחנו מצויים במצב בו המרוץ לדראג חוצה לנגד עינינו את הקו מהשוליים למיינסטרים - וזה טוב. אין ויכוח על חשיבותה, על איכויותיה כמוצר טלוויזיוני או על השינוי התרבותי העצום שהיא חוללה ומחוללת. השלד העלילתי שלה מוכיח את עצמו שנה אחרי שנה, הליהוק נותר, ברוב המקרים, איכותי וחדשני, והתוצר הסופי - זאת אומרת התוכנית עצמה - לא נפגם. גם בעונה העשירית המשיכה המרוץ לדראג לחנך את צופיה ולבדר אותם. היא המשיכה לתת במה לאוכלוסיות מודרות, והמשיכה להשתכלל ולחדד את הרגישויות בהן ניחנה מיומה הראשון. כן, החיצוניות שלה השתנתה והמעבר ל-VH-1 לווה גם במעבר של הצילום לשיטת HD שמכריחה את הדראגיסטיות להתאפר עוד יותר בדקדקנות, אבל אם כל המעטפת הזו היא סופלה מקושט, הליבה נותרה חמה ושוקולדית כשהייתה ב-2009. והמוקד במרוץ לדראג היה ונותר הכישרון של המועמדות, והיכולת שלהן לתעל אותו לאתגרים המטורללים שהמפיקים מציבים בפניהן.
כבכל קינוח, יש פה עניין של מינון. תוכנית שמנוהלת בכזה אטרף, שמצויה במרוץ (אלא מה) תמיד להפקת עוד ועוד תוכן, נראה שאין לה ברירה אלא להתפשר. זה ניכר בליהוק הפושר ובתמרונים העלילתיים הצ'יפיים שחירבו את עונת האולסטארס השלישית, וניכר עוד יותר בזין שנזרק על הצופים בספיישל חג המולד. סבבה, הבנו את הבדיחה, הבנו שזה מצחיק להעמיד פרק שלם שכאילו יש בו תחרות אבל בעצם אין וחה-חה-חה איך נפלנו בפח. אבל גם קצת לא הבנו את הבדיחה, כי הרגיש שהיא היתה על חשבוננו.
טעיתי כשאמרתי קודם שהליבה של המרוץ לדראג היא במתמודדות, כי הלב האמיתי-אמיתי הוא המעריצים. שתסתכל כל תוכנית טלוויזיה על המסירות והיצירתיות של קהילת המעריצים של המרוץ לדראג - ותקנא. ואכן, VH-1 יכולה לומר שהיא בסך הכל עונה על הדרישה. אם ציבור נאמן כל כך תובע עוד ועוד תוכן, ואם הוא מוכן לשלם עליו ולהמשיך להזין את המדורה הזו - למה לא לתת להם? אם הילד בוכה, למה לא להאכיל אותו? כי זה המקום בו המרוץ לדראג צריכה לקחת אחריות מינימלית. אפילו לא בקטע חינוכי, אלא כצעד מונע. מעטים המותגים הטלוויזיוניים שהצליחו להפוך את ההאבסה להצלחה - כשהמתים המהלכים התחילה לקטול את דמויותיה על ימין ועל שמאל וחילקה את העונות לעוד ועוד חלקים, היא איבדה רייטינג; על כל סדרה מצליחה של שונדה ריימס היו לה גם שני כשלונות טלוויזיוניים. הצלחה, וגם אם היא הצלחת ענק של סדרה, מצדיקה רק לעתים רחוקות מאוד את הדחף החמדני המיידי לעשות עוד ועוד ממנה.
ובעיקר, כואב הלב. כואב לחשוב היום בו יהיה מביך לצפות בה. המרוץ היא סדרה שנוגעת בלבבות, ויותר משאני שמח על הצלחתה (וכאמור, אני מאוד שמח), אני חרד מפני ההפסד שנראה שהיא הולכת אליו בעיניים פקוחות.